תקציר: בימים אלו שלאחר חנוכה, צריך כל אחד מאתנו לטכס עצה ותחבולה איך 'לחנך' ולהרגיל את עצמו להודות ולהלל, ולהמשיך את האור של הלל והודאה לכל ימות השנה.

כלל גדול לימדנו הרה"ק רבי נחמן מטשעהרין זיע"א: החג לא 'עובר' – החג 'נכנס'! פירושם של דברים: החג והמועד אינם חגיגה זמנית ותו לא, אלא הם קנין רוחני הנקנה בנפש האדם ומלווה את האדם משך כל ימות השנה.

ומשנה תוקף מקבלים הדברים, כשמקורבים לצדיק האמת ושוקדים על ספרי "ליקוטי הלכות" – שם נוכחים לראות שאור המועדים שייך לכל יום ויום בכל ימות השנה.

וקל וחומר כשמדובר בחג החנוכה, אשר כל מהותו הוא "חינוך" והתחדשות בעבודת ה'. על אחת כמה וכמה שעלינו להמשיך את אורו על כל השנה כולה. [ובפנימיות: אור החנוכה נמשך ומאיר עד אין שיעור, רק שלאחר יום השמיני אין מדליקים את האור בצורה פיזית, מכמה סיבות, כמבואר בפירוש בליקוטי הלכות (הודאה ו, לד) עיין שם].

והנה, עיקר החינוך שאנו מתחנכים בחנוכה, הוא: להודות ולהלל! כי אכן כל חינוכנו ותחילת כניסתנו לעבודת ה' הוא על ידי שנתגבר לראות את כל החסדים אשר ה' גומל עמנו, ונודה ונהלל לשמו הגדול.

וביאור הדבר:

כשם שתינוק קטן, מחנכים אותו בתחילה לדברים קטנים ופעוטים, ומחשיבים ומעריכים כל התקדמות קטנה של התינוק בלימוד התורה וכיו"ב, אע"פ שאינו לומד אלא דברים קטנים ומגומגמים. כן אנו, עיקר חינוכנו הוא על ידי שנתחיל להעריך כל התקדמות קטנה, גם אם היא פעוטה ובלתי נחשבת, ונודה ונהלל על זה לשמו הגדול, ועל ידי זה נזכה לגדול באמת.

והרי לך לשון מוהרנ"ת:

וּכְמוֹ כֵן הוּא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן שֶׁעִקַּר הַחִנּוּךְ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא עַל יְדֵי בְּחִינָה זֹאת בְּחִינַת תּוֹדָה וְהוֹדָאָה שֶׁהִיא בְּחִינַת חֲנֻכָּה.

כִּי לְפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ רִבּוּי הַיִּסּוּרִים וְהַצָּרוֹת מִתַּאֲוַת הַיֵּצֶר הָרָע וּמֵהַפַּרְנָסָה וְכוּ' וְכוּ', רַחֲמָנָא לִצְלָן מֵעַתָּה – בְּוַדַּאי הָיָה קָשֶׁה לְהִתְקַיֵּם עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר כָּרָאוּי שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת כַּמָּה וְכַמָּה הִתְחִילוּ וְנָפְלוּ וְיֵשׁ שֶׁהֶאֱרִיכוּ בַּעֲבוֹדָתָם יָמִים וְשָׁנִים אֲבָל אַחַר כָּךְ לֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל מְרִירוּת הַכְּבֵדוּת שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר וְנָפְלוּ כָּל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁנָּפְלוּ רַחֲמָנָא לִצְלָן.

אֲבָל מִי שֶׁחָפֵץ בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לָחוּס עַל חַיָּיו עִקַּר קִיּוּמוֹ עַל יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל. שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַחַיָּב מְאֹד בְּמַעֲשָיו שֶׁאֵינָם טוֹבִים וְכוּ'. אַף עַל פִּי כֵן אֵין אָדָם אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹמֵל עִמּוֹ חֲסָדִים נִפְלָאִים בְּכָל יוֹם.

… וְצָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת הַטּוֹבוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָה ה' יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ עַד הֵנָּה. וְעַל יְדֵי זֶה יִתְחַזֵּק לִצְעֹק וּלְהִתְפַּלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בִּבְחִינַת "מוֹדֶה עַל הֶעָבָר וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבֹא". וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה סוֹף כָּל סוֹף לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֲנֻכָּה! (ליקוטי הלכות, הלכות כלאי בהמה, ד,ט)

* * *

והנה, בימים אלו שלאחר חנוכה, צריך כל אחד מאתנו לטכס עצה ותחבולה איך 'לחנך' ולהרגיל את עצמו להודות ולהלל, ולהמשיך את האור של הלל והודאה לכל ימות השנה.

ולטובת הקוראים נציע הצעה יקרה, קלה ופשוטה, המרגילה את האדם להלל והודאה. והיא: ההנהגה אשר נהג רבינו בילדותו, להודות לה' אחר הסעודה, על כל פרטי האכילה ושתיה.

וכמסופר:

"סִפֵּר שֶׁבִּימֵי יַלְדוּתוֹ כְּשֶׁהָיָה סוֹעֵד סְעֻדָּתוֹ, הָיָה אַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עַל כָּל סֵדֶר אֲכִילָתוֹ, וְלֹא הָיָה מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁהָיָה מְבָרֵךְ. רַק מֵעַצְמוֹ נָתַן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עַל כָּל סֵדֶר אֲכִילָתוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין לוֹ מִתְּחִלָּה מְעַט יֵין שָֹרָף וַחֲתִיכָה לֶעקִיךְ [ – עוּגָה], וְאַחַר כָּךְ צְנוֹן שֶׁקֹּדֶם הָאֲכִילָה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל סֵדֶר הַסְּעֻדָּה, הָיָה מְסַדֵּר שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָט" (חיי מוהר"ן רל"ז)

והיא הנהגה יקרה ונפלאה מאד, אשר כל אחד יכול להרגיל את עצמו בזה, ואינה אורכת זמן רב אלא מספר רגעים. וגם יכול להרגיל בזה את בני ביתו. ותועלתה רבה וגדולה מאד, כי בזה ירגיל את עצמו להכיר בטובתו של מקום, ולהודות לו על חסדיו.