להמשיך את האור של חנוכה!
י״א בטבת תש״פ
כלל גדול לימדנו הרה"ק רבי נחמן מטשעהרין זיע"א: החג לא 'עובר' – החג 'נכנס'! פירושם של דברים: החג והמועד אינם חגיגה זמנית ותו לא, אלא הם קנין רוחני הנקנה בנפש האדם ומלווה את האדם משך כל ימות השנה.
תקציר: בימים אלו שלאחר חנוכה, צריך כל אחד מאתנו לטכס עצה ותחבולה איך 'לחנך' ולהרגיל את עצמו להודות ולהלל, ולהמשיך את האור של הלל והודאה לכל ימות השנה.
כלל גדול לימדנו הרה"ק רבי נחמן מטשעהרין זיע"א: החג לא 'עובר' – החג 'נכנס'! פירושם של דברים: החג והמועד אינם חגיגה זמנית ותו לא, אלא הם קנין רוחני הנקנה בנפש האדם ומלווה את האדם משך כל ימות השנה.
ומשנה תוקף מקבלים הדברים, כשמקורבים לצדיק האמת ושוקדים על ספרי "ליקוטי הלכות" – שם נוכחים לראות שאור המועדים שייך לכל יום ויום בכל ימות השנה.
וקל וחומר כשמדובר בחג החנוכה, אשר כל מהותו הוא "חינוך" והתחדשות בעבודת ה'. על אחת כמה וכמה שעלינו להמשיך את אורו על כל השנה כולה. [ובפנימיות: אור החנוכה נמשך ומאיר עד אין שיעור, רק שלאחר יום השמיני אין מדליקים את האור בצורה פיזית, מכמה סיבות, כמבואר בפירוש בליקוטי הלכות (הודאה ו, לד) עיין שם].
והנה, עיקר החינוך שאנו מתחנכים בחנוכה, הוא: להודות ולהלל! כי אכן כל חינוכנו ותחילת כניסתנו לעבודת ה' הוא על ידי שנתגבר לראות את כל החסדים אשר ה' גומל עמנו, ונודה ונהלל לשמו הגדול.
וביאור הדבר:
כשם שתינוק קטן, מחנכים אותו בתחילה לדברים קטנים ופעוטים, ומחשיבים ומעריכים כל התקדמות קטנה של התינוק בלימוד התורה וכיו"ב, אע"פ שאינו לומד אלא דברים קטנים ומגומגמים. כן אנו, עיקר חינוכנו הוא על ידי שנתחיל להעריך כל התקדמות קטנה, גם אם היא פעוטה ובלתי נחשבת, ונודה ונהלל על זה לשמו הגדול, ועל ידי זה נזכה לגדול באמת.
והרי לך לשון מוהרנ"ת:
וּכְמוֹ כֵן הוּא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן שֶׁעִקַּר הַחִנּוּךְ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא עַל יְדֵי בְּחִינָה זֹאת בְּחִינַת תּוֹדָה וְהוֹדָאָה שֶׁהִיא בְּחִינַת חֲנֻכָּה.
כִּי לְפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ רִבּוּי הַיִּסּוּרִים וְהַצָּרוֹת מִתַּאֲוַת הַיֵּצֶר הָרָע וּמֵהַפַּרְנָסָה וְכוּ' וְכוּ', רַחֲמָנָא לִצְלָן מֵעַתָּה – בְּוַדַּאי הָיָה קָשֶׁה לְהִתְקַיֵּם עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר כָּרָאוּי שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת כַּמָּה וְכַמָּה הִתְחִילוּ וְנָפְלוּ וְיֵשׁ שֶׁהֶאֱרִיכוּ בַּעֲבוֹדָתָם יָמִים וְשָׁנִים אֲבָל אַחַר כָּךְ לֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל מְרִירוּת הַכְּבֵדוּת שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר וְנָפְלוּ כָּל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁנָּפְלוּ רַחֲמָנָא לִצְלָן.
אֲבָל מִי שֶׁחָפֵץ בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לָחוּס עַל חַיָּיו עִקַּר קִיּוּמוֹ עַל יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל. שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַחַיָּב מְאֹד בְּמַעֲשָיו שֶׁאֵינָם טוֹבִים וְכוּ'. אַף עַל פִּי כֵן אֵין אָדָם אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹמֵל עִמּוֹ חֲסָדִים נִפְלָאִים בְּכָל יוֹם.
… וְצָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת הַטּוֹבוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָה ה' יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ עַד הֵנָּה. וְעַל יְדֵי זֶה יִתְחַזֵּק לִצְעֹק וּלְהִתְפַּלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בִּבְחִינַת "מוֹדֶה עַל הֶעָבָר וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבֹא". וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה סוֹף כָּל סוֹף לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֲנֻכָּה! (ליקוטי הלכות, הלכות כלאי בהמה, ד,ט)
* * *
והנה, בימים אלו שלאחר חנוכה, צריך כל אחד מאתנו לטכס עצה ותחבולה איך 'לחנך' ולהרגיל את עצמו להודות ולהלל, ולהמשיך את האור של הלל והודאה לכל ימות השנה.
ולטובת הקוראים נציע הצעה יקרה, קלה ופשוטה, המרגילה את האדם להלל והודאה. והיא: ההנהגה אשר נהג רבינו בילדותו, להודות לה' אחר הסעודה, על כל פרטי האכילה ושתיה.
וכמסופר:
"סִפֵּר שֶׁבִּימֵי יַלְדוּתוֹ כְּשֶׁהָיָה סוֹעֵד סְעֻדָּתוֹ, הָיָה אַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עַל כָּל סֵדֶר אֲכִילָתוֹ, וְלֹא הָיָה מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁהָיָה מְבָרֵךְ. רַק מֵעַצְמוֹ נָתַן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עַל כָּל סֵדֶר אֲכִילָתוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין לוֹ מִתְּחִלָּה מְעַט יֵין שָֹרָף וַחֲתִיכָה לֶעקִיךְ [ – עוּגָה], וְאַחַר כָּךְ צְנוֹן שֶׁקֹּדֶם הָאֲכִילָה וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל סֵדֶר הַסְּעֻדָּה, הָיָה מְסַדֵּר שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָט" (חיי מוהר"ן רל"ז)
והיא הנהגה יקרה ונפלאה מאד, אשר כל אחד יכול להרגיל את עצמו בזה, ואינה אורכת זמן רב אלא מספר רגעים. וגם יכול להרגיל בזה את בני ביתו. ותועלתה רבה וגדולה מאד, כי בזה ירגיל את עצמו להכיר בטובתו של מקום, ולהודות לו על חסדיו.
גולשים צפו גם ב:

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.

כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…

המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…

בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…

מחשבות ודמיונות
"כשעושין שחוק וקומדיה, אזי נוסע אחד ומכריז וחושב כל הדברים שיעשו על הקומדיה. ואף שהוא תאווה לשמוע, אף על פי כן, אין זה השחוק בעצמו. וכן, כשבא להחדר שעושין שם הקומדיה, יש שם מצוייר על…

אני הגבר ראה עני
דומה כי בחודשים האחרונים אין צריך הסבר על אבל מהו, ועל צער מהו ועל פחד וחשש. מגיפה? חווינו. מלחמה? אנחנו בעיצומה ה"י. הקינות יאמרו כמעצמן; אני הגבר ראה עני – אני ממש, עני ממש... אבל…

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ?
מדוע נחרב בית המקדש?! על איזה עוון גלו בני ישראל בגלות קשה שכזו!? מה גרם לכך שאבדנו מארץ ישראל?! לימוד עמוק מתוך דברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

איכה ישבה? בדד!
אם מטרת התוועדות החברים היא להאיר זה לזה ולקבל זה מזה, איך יתכן שכשיצאנו מאותה התקבצות נשרנו אותו דבר ולא השתנינו רוחנית במאום? למה איני חש בשום התרוממות רוחנית לאחר 'שיחת חברים'?

גביע מתנה לרבי
הם יצאו לדרך מבעוד מועד, שבוע לפני ראש השנה, והביטו בשמים שצבועים היו באפור קודר, גוון שאינו מבשר טוב. אם תהיה הדרך מלווה בסערות של שלג ומלאה בתקלות ועיכובים לא יספיקו להגיע לראש השנה... (סיפורים)

אומן אומן ראש השנה
באמת, רואים בחוש שכולם בסוף מסתדרים, אף אחד לא נשאר רעב או נטול שינה ואם לשפוט לפי מבע פניו של בעלי בימים שלאחר ראש השנה אצל הצדיק – אף אחד גם לא ממש סובל. הלוואי…