תקציר: מורה דרך המלמד איך להכיר את דרכי התשובה. מהי תשובה באמת, מהי מלחמת היצר ומי באמת נקרא מנצח במלחמה היומיומית הזו.

תשובה? אין שום סיכוי!

זריזים מקדימים ומתחילים ללכת בדרכי התשובה החל מתחילת חודש הרחמים והסליחות, ואינם ממתינים לעשרת ימי תשובה. ואילו הוא, שבור ורצוץ, אפילו שברון לב אמיתי אין לו, רק מין טמטום הלב.

הוא חש שהולך חלילה לקראת אבדון נפשו, יודע בבירור שהוא עומד ליפול ולהתרסק חלילה, ואין לאל ידו להושיע.

כמה היה רוצה לשוב בתשובה… כמה היה אפילו משלם שיזכה לכך, לו היה דבר זה ניתן להשגה בממון… אבל הוא הרי יודע שתנאי התשובה הוא 'חרטה על העבר וקבלה לעתיד', ונפשו הפצועה יודעת, שהוא החליט כבר מאות פעמים להיטיב דרכיו, ושוב נפל ושוב נכשל.

מצבו המר מביא אותו כמעט לאטום את לבו, לא להתחיל שוב להתפעל מ'אלול' חדש. זה בין כה לא יעזור.

הוא לא יודע למה, אבל כנראה הוא כזה שפל ונטול כל זיק של יראת שמים, עד שאין לו את הכח לעמוד ולהחליט ולומר ליצרו 'עד כאן'.

'חרטה על העבר' אולי יש לו עוד איזה טיפה, אבל 'קבלה על העתיד'?! ממי הוא עושה צחוק בשעה שברור לו מה יקרה…

בקיאות בדרכי התשובה

רבינו הקדוש (ליקוטי מוהר"ן, תורה ו) מלמדנו יסוד גדול:

'תשובה' אינה החלטה פזיזה ומהירה וחד-פעמית. כדי לצעוד על דרכי התשובה צריך להיות 'בקי'. צריך ללמוד את הדרך מפי הצדיק. ואחת הסיבות העיקריות לכך היא: אורך המלחמה.

זו לא מלחמה שמנצחים אותה בפעם אחת, אלא מלחמה ארוכה מאוד מאוד, רצופת מכשולים, נפילות וחבטות; מלחמה מלאה בחלישות הדעת וחשכות, וצריך בקיאות עצומה כדי לנצח בה. זוהי מלחמת עמלק הנמשכת מדור דור בכלליות, ונמשכת גם אצל האדם הפרטי זמן רב.

ואת המלחמה הזאת פותחים בעוז בראש השנה, וכך מלמדנו מוהרנ"ת: "בראש השנה ישראל לוחמים בחינת מלחמת עמלק בכח הצדיק האמת. כי אז מתגברים לשוב בתשובה, ועיקר התשובה הוא בחינת להכרית זרעו של עמלק. ומחמת שהוא מלחמה ארוכה מאד, עד שהשם יתברך בעצמו צריך ללחום עמו, על כן אי אפשר כי אם בכח הצדיק, שממשיך בקיאות ב דרכי התשובה לכל ישראל החפצים לשוב" (ליקוטי הלכות, שבת ז).

המנצח – זה שנשאר להלחם…

מהי הבקיאות הנצרכת כאן?

שלא כבכל מלחמה גשמית, בה המנצח הוא זה שגבר לפי שעה והכריע את האויב, הרי שהניצחון הרוחני הוא שונה לגמרי: המנצח הוא זה שעדיין נלחם! מי שאינו מרפה מללחום הוא המנצח.

מלחמת האדם עם יצרו נעשית על ידי כלי הנשק של תפילה. התפילה היא החרב והקשת בה מפילים את האויב. לא התוצאה המוגמרת שבה כבר הניחו את הכלי נשק ומהלכים כמנצחים הוא הניצחון, אלא עצם האחיזה בכלי הקרב – והעקשנות להמשיך להחזיק בו – הוא הניצחון.

אפילו כאשר הנפילות עדיין בעיצומן, אם ההחלטה ברורה להמשיך לצעוק, להתפלל ולייחל, הרי הוא ניצח!

"הוא נקרא נוצח את המלחמה"

"וזה כל העבודה בראש השנה" – ממשיך שם מוהרנ"ת – "להמשיך דרך התשובה הזה בעולם. שבענין מלחמה זאת, שיש לכל אדם עם יצרו שהוא בחינת מלחמת עמלק, כל ניצחון המלחמה הוא כשהוא חזק בדעתו, בכח הצדיק, לאחוז את עצמו ולעמוד בקשרי המלחמה בכל מה שיעבור עליו. כי כל זמן שהאדם אינו מייאש את עצמו, ומחזק את עצמו להתחיל בכל פעם מחדש, ועוסק עדיין במלחמה זאת בתפילה וצעקה לה׳ יתברך – שעיקר הכלי זיין הוא תפילה – הוא נקרא נוצח את המלחמה" (שם).

"עיקר התשובה היא התפילה"

זוהי גם עיקר קבלת העול לתשובה, וכפי שפוסק מוהרנ"ת הלכה למעשה: "עיקר התשובה היא תפילה. על כן מי שרוצה לשוב לה' יתברך באמת, עיקר התשובה שלימה היא על ידי תפילה, דהיינו שיתפלל תמיד לה׳ יתברך שירחם עליו מעתה ויצילהו מעוונות. כי באמת כל אדם הוא בסכנה גדולה ועצומה בזה העולם, ובפרט הבעל תשובה שכבר נכשל במה שנכשל ואיך יזכה לשוב? על כן העיקר הוא תפילה, שצריך להרגיל את עצמו להפיל תחינתו לפני ה׳ יתברך המלא רחמים בכל עת שיזכהו לשוב בתשובה שלימה באמת. ואפילו אם רואה שאינו פועל בתפילתו, כי עדיין מתגברים עליו יותר, אף על פי כן יעשה את שלו ויתפלל תמיד לה' יתברך אולי יחוס אולי ירחם" (ליקוטי הלכות, הונאה ג).

שמא תאמר: רק מי שאכן שופך לבו בתפילתו כמים וזועק מעמקי הלב ומתפלל כדבעי, הוא זה שזוכה לתפילה ותשובה, אבל מה יעשה זה שלבו אטום סתום וחתום?

המבקשים להכיר את דרכי התשובה "מחויבים לבלי לייאש עצמם"

גם על כך קיבלנו הוראה ברורה ממוהרנ"ת: "יש בני אדם שרחוקים מאד מאד מהשם יתברך בתכלית הריחוק ומונחים בשאול תחתיות ממש, וכשמתעוררים ורוצים לעשות תשובה אין להם שום עצה ותחבולה, שהם רחוקים כל כך עד שאינם יכולים לדבר שום דיבור הגון לפני השם יתברך, אף על פי כן הם מחויבים לבלי לייאש עצמן ח"ו רק לצפות לתשועת ה', ולקיים בחינת דום לה'. וצריכים לצעוק מעומק הלב להשם יתברך, בבחינת קול שופר שהוא בחינת תשובה, בחינת דום לה', כי אין לנו פה להשיב ואי אפשר לנו לדבר שום דיבור לבקש מלפניו על חטאינו, רק אנו קוראים אליו יתברך בקול לבד בלי דיבור בבחינת ממעמקים קראתיך ה' " (ליקוטי הלכות, ראש השנה, ד).

קבל על עצמך שלעולם לא תחדל!

אין לך פה לדבר, אין לך לב חם; אבל קול של גניחה, קול של צעקה ביכולתך להוציא, ולייחל לתשועת ה', ובכן, קבל על עצמך החלטה ברורה: שלעולם לא תפסיק מלהתאנח, לבקש ולהתפלל ככל יכולתך ולפי מצבך על חזרתך בתשובה!

קבל על עצמך שהפה לא יחדול שום יום מלבקש על כך. שיהיה מה שיהיה, לא תתייאש מלנסות לרצות ולבקש או להתאנח, או להוציא איזה קול מהפה או באיזושהי דרך של הבעת רצונותיך! זוהי נקודת התשובה! זהו קבלת עול על העתיד!

כאשר שואלים אחר ראש השנה מי ניצח במלחמת עמלק, התשובה תהיה: מי שקיבל על עצמו החלטה זו – הוא שניצח, הוא זה שזכה לשוב בתשובה ב'קבלה לעתיד'.

"שובה ישראל", כי הניצחון בידך!