להיות צדיק ולמדן
י״ד באב תשע״ט
היהדות האמיתית מורכבת משני חלקים: צדקות ולמדנות, כשכל אחד מהם הכרחי. "כי אם אינו למדן, אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'ולא עם הארץ חסיד'; ולמדן בלבד, בוודאי אינו כלום, כי אפשר להיות למדן ורשע גמור. ו'לא זכה נעשה לו סם מות'. על כן צריך שיהיה למדן וחסיד"
ההרגשה המוטעית שאין בעיה בלהיות למדן מבלי להיות גם צדיק, היא הרגשה שנוצרה בבית מדרשו של 'קורח'. הוא זה שהפריד בין "צדיק" ו"למדן".
"כי קורח היה חכם ולמדן גדול; ועיקר הפגם שלו: שרצה להפריד בין למדן וצדיק, כאילו עיקר המעלה הוא בחינת למדן לבד" (ליקוטי הלכות, אומנין ד, לה). בעיניו, אם אתה למדן – אתה מסודר. גם אם לא בוערים בלבך כיסופים לה', ויראת שמים ממך והלאה – אין צורך לדאוג, הרי אתה 'למדן' מופלג…
זוהי גם הסיבה מדוע לא הבין קורח את הצורך של 'התקשרות לצדיק'. הוא טען על משה ואהרן: "כל העדה כולם קדושים" – "כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה" (רש"י) – ומדוע תתנשאו על קהל ה'?! לשיטתו, כל עם ישראל מכירים את הש"ס ומפלפלים בסוגיותיו, גם מקובלים ובקיאים בתורת החסידות לא חסרים בעם ישראל, ומדוע על כולם לבוא ולשמוע דבר ה' מפי הצדיק?
אילו היו קורח ועדתו מבינים שמלבד למדנות ויֶדַע, יש עוד משהו – לא היו מדברים כך. "כי אם היו מאמינים בהאמת, שהעיקר הוא קיום התורה, לא היו אומרים 'ומדוע תתנשאו', כי היה ראוי להם להבין האמת שמשה ואהרן קדושתם גבוה מאד מאד – והם משוקעים עדיין בתאוות עולם הזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק 'את מחתות החטאים' – 'הם חטאו על נפשותם'. אבל הם רצו להפריד בחינת למדן מצדיק, כאילו העיקר הוא למדן" (שם).
* * *
היהדות האמיתית מורכבת משני חלקים: צדקות ולמדנות, כשכל אחד מהם הכרחי. "כי אם אינו למדן, אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'ולא עם הארץ חסיד'; ולמדן בלבד, בוודאי אינו כלום, כי אפשר להיות למדן ורשע גמור. ו'לא זכה נעשה לו סם מות'. על כן צריך שיהיה למדן וחסיד" (ליקוטי מוהר"ן, לא).
כל הלימוד חייב לנבוע מתוך כיסופים לה' יתברך; "והכלל, שהעיקר הוא הרצון והכיסופין, שיהיה כוסף תמיד אליו יתברך – ובתוך כך מתפללים ולומדים ועושים מצוות" (שיחות הר"ן, נא).
ביטוי חריף לכך אנו מוצאים בסיפור שהיה עם רבינו הקדוש: כשהגיע אליו אחד מתלמידיו, שאל אותו רבינו: "במה הנך מחיה את עצמך?" ענה לו התלמיד "בדף גמרא". השיב רבינו לעומתו: "ואני מחיה את עצמי ב'ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים' " (שיש"ק א, תקצז), כשהמסר הוא: שמחתו של היהודי מתחיל בראש ובראשונה בכך שאינו גוי והוא שייך לעם הנבחר, ורק בתור שכזה הוא זוכה לעסוק בתורה.
* * *
ההתבודדות והכיסופים, התפילות והגעגועים, אינם דבר נוסף ללימוד התורה, אלא הם הם נשמת התורה. אותיות התורה הם הגוף, ומה שמחיה ומפעיל אותם הם הכיסופים.
ובעומק יתר: אותיות התורה פועלות את פעולתן לפי ה'ניקוד' הרוחני שמניע אותן, כאשר ה'ניקוד' נעשה על ידי הרצונות והכיסופים לה' יתברך. זו הכוונה של הכתוב "נקודות הכסף" (ליקוטי מוהר"ן, לא), שהלימוד יבוא מתוך געגועים לה' יתברך. וכשהלימוד הוא נטול-כיסופים, הרי הוא כגוף בלא נשמה.
משום כך חייבים את ההתקשרות לצדיק. כי הוא זה שמחדיר בנו את הכיסופים שמנקדים את אותיות התורה בניקוד שמחיה את אותיות התורה.
רק כאשר הלמדן מחבר את עצמו לצדיק, ומקבל ממנו את הגעגועים ואת הכיסופים, מקבלת תורתו את השלימות. "ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו, ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי; ואם יודע בעצמו שעדיין לא הגיע לזה, מכל שכן אם הוא רחוק מתיקון זה כמו שהוא רחוק, כמו שמצוי עכשיו בעוונותינו הרבים – צריך לידע שעדיין אין לתורתו שלימות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדושת הברית בשלימות, שכשמקשרים עצמם אליו, אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו, שיזכה לכיסופין טובים ולצייר אותיות התורה לטוב על ידו" (ליקוטי הלכות, הודאה ה, ז).
ההתקשרות לצדיק, היא זו שגורמת שהמַטֶה – התורה הקדושה – ילבלב ויוציא פרח. ולכן, במחלוקת קורח ועדתו ציווה ה': "והיה האיש אשר אבחר בו, מטהו יפרח", ולכן רק מטה אהרן פרח, "להורות שמטה אהרן שהוא בחינת רב האמת שהוא מלאך ה' צבאות שכולל ומייחד למדן וצדיק, הוא לבדו הצליח ועשה פרי" (שם).
המטה של שאר הנשיאים, על אף היותו גדול ומרשים – נשאר עץ יבש ולא ליבלב, "כי אי אפשר להצליח בתורה ולעשות פירות באמת, כי אם כשמקשרין עצמו להצדיק האמת שהוא בחינת אהרן הכהן שהוא בחינת 'כי שפתי כהן ישמרו דעת' " (שם).
גולשים צפו גם ב:

ואין זה שלי כלל!
"לא להתפעל מהנפילות והירידות הנגלות לעין, אלא לזכור שתמיד פנימיותם נותרת זכה ונקיה ומשתוקקת לבוראה, ומכח זה להשתוקק לצאת מהרפש והבוץ"

הכתר בראש המשיח
זה מה שיביא את הגאולה: אותם יהודים שהיו מוכנים לעבוד את ה', גם כשהרגישו בנפשם שעבודתם היא לחינם חס ושלום; אלו שנשארים תמיד 'איכרים פשוטים' ועובדים את ה' בפשיטות גם כשמשיגים וגם כשלא – הם…

לעבור את הגשר הצר
"וכל אלו הדיבורים האמתיים שכתבתי, הם הם בעצמם הגשר האמתי, שיכולין לעבור עליו אפילו בתהום תחתיות, רק שלא ייפול בדעתו ולא יתפחד כלל, ויבטח ויישען בכוחו של רבינו הקדוש, שגילה כל זה"

מאבק האמונה
כתבה מרתקת על מסירותם של חסידי ברסלב ליהדות בברית המועצות, על הקיבוצים בשנות הזעם ועל הרדיפות שעברו תחת שלטון הקומוניסטים. התפרסמה ב'המודיע' בשנת תש"ך

לא לפחד מהפחד
כאשר מקשרים את הפחד למקור שממנו הוא נשלח, ויודעים שאין זה טבע ומקרה אלא השם יתברך שלח זאת כדי שנתיירא ממנו, הרי שוב אין צורך בהפחדות, והחסדים יכולים להתגלות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

הלל צייטלין: עתידה של ברסלב
הלל צייטלין במאמר מרתק: מהו חסיד ברסלב, מיהו רבי נחמן מברסלב, והאם תתקיים דרכו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב גם בעתיד. מסמך מדהים ומרתק.