להיוולד מחדש בראש השנה

"'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו'; ומי הוא שיכול לידע ולהגיע למקום חברו? כי אם השם יתברך, שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו. וכל אחד ואחד יש לו מקום אצלו יתברך, ועל כן הוא לבדו יתברך יכול לדון את האדם, כי הוא יתברך בעל הרחמים, ובודאי הוא מקיים בנו: 'הוי דן את כל האדם לכף זכות'. … ועל כן 'ה' לאורך ימים', היינו שהוא יתברך יכול לעשות ראש השנה, שהוא יומא אריכתא…
"ומי שאוחז בבחינת כסא הכבוד, בבחינת שרשי הנשמות, הוא גם כן בחינת מקומו של עולם … ועל כן הוא יכול לעשות ראש השנה".
(ליקוטי מוהר"ן ח"ב, א)

ביום הדין, כדי לדון את האדם נכון, יש לדעת את 'מקומו' של האדם מתחילתו ועד סופו; מהיכן חצובה נשמתו, היכן היא התגלגלה, ובאילו מקומות ומצבים היא עברה בשנה זו ובקודמותיה. רק אז, ניתן לדון את האדם לכף זכות, ולהיווכח עד כמה הוא טוב וזכאי.

לכך זוכה הצדיק הגדול אשר עבר בכל המקומות והמצבים הקשים שבבריאה, ובכל אלו המקומות המליך את ה' וקישר את עצמו – מכל אותם המקומות הנמוכים והרחוקים – לה' יתברך אשר הוא "למעלה מן המקום", ולא נמשך כחוט השערה אחרי כוחות הרע הנמצאים בכל המקומות הללו, עד אשר הזדכך והתעלה לעילא ולעילא, לאחוז בכסא הכבוד, בשרשי נשמות ישראל!

שם ממקומו הגבוה, הוא יודע לדון את כל אחד (ובפרט את אלו הבאים להסתופף בצילו) לכף זכות. שכן שם מתגלה האמת, שרק המקומות המכשילים שבהם עוברות נשמותיהם הטהורות של ישראל, הם הגורמים להם ליפול.

* * *

אבל כאן זה לא נגמר.

ה"ראש השנה של הצדיק" גבוה יותר מאותו מושג של "למעלה מן המקום". ראש השנה שלו הוא "למעלה מן הזמן"!

בכח אותו צדיק אשר הוא למעלה מן המקום ודן אותנו לכף זכות, מושפעת עלינו ביום הדין הארה עליונה מ"למעלה מן הזמן", הארה שנותנת לנו להבין שאין 'זמן' כלל, וכל הזמן של העולם הזה על שלל פיתוייו ותאוותיו, אינו אלא דמיון פורח וכחלום יעוף.

שני ימי ראש השנה הם יום אחד, 'יומא אריכתא' [=יום אחד ארוך]. זוהי הארה מהימים שלעתיד לבוא אשר עליהן נאמר: "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיְיָ לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה". ולכן, כאמור, מושפעת עלינו הארה של "למעלה מהזמן", לבל נשית לבנו לדמיון הזמן, רק נתחדש תמיד כאילו לא התחלנו לחיות.

שכן בו ברגע שנפסיק להזדקן ולהשתעבד למגבלות הזמן, תהיה לנו שנה טובה באמת. כי "על ידי זה שיאמין בבחינת למעלה מהזמן, על ידי זה לא יפול לעולם משום נפילה שבעולם, יהיה איך שיהיה, כי יזכיר את עצמו שיש בחינת 'אני היום ילדתיך' הנאמר במשיח שהוא בחינת למעלה מהזמן, ששם נתתקן הכל, וכל הזמן שעבר נתבטל לגמרי ונעשה כאלו היום נולד ממש, על ידי בחינת למעלה מהזמן שמשיגין הצדיקי אמת שהם בחינת משיח…

"וזה עיקר הכניסה לתשובה ולקדושת ישראל! כי כשיהיה בבחינה זאת, לחשוב בכל עת כאילו עתה נולד, ואפילו אם יעבור עליו מה יתחזק בכל פעם ויחשוב בלבו שעתה נולד, אז בודאי סוף כל סוף יזכה להתקרב לשם יתברך, ואז יתתקן הכל. כי הימים הראשונים יפלו, והכל יתהפך לטובה על ידי תשובתו השלימה ויהיה נכלל הכל בבחינת למעלה מהזמן, בבחינת משיח, בחינת אני היום ילידתיך" (ליקוטי הלכות, מילה ד).