"להחזיק אלוקות"

כ״ז בסיון תשע״ט

"רבינו ישב פעם בפסח והיתה מונחת לפניו מצה, אחז רבינו הק' במצה, נענה ואמר: "כשאוחזים מצה ביד – אוחזים אלוקות ביד!", "אז מען האלט מצה אין דער האנט – האלט מען גאט אין דער האנט!" שיחות וסיפורים מרבינו הקדוש ותלמידיו במשך הדורות על חג הפסח והמצוות התלויות בו (בסוד שיח)

מצה 'שמורה'

בזמן רבינו הקדוש קשה היה להשיג "מצה שמורה" לפסח. פעם, בעת שדיברו לפני רבינו בענין זה, ועל השולחן היתה מונחת מצה שאינה שמורה, נגע רבינו ז"ל במצה ואמר: "מצה" ו"שמירת הברית" – זה מצה 'שמורה'!" רבינו בעצמו נוהג היה לאכול רק מצה שמורה, אולם יחד עם זאת הורה להתרחק מאוד מחומרות יתירות.

אוחזים אלוקות ביד…

רבינו ישב פעם בפסח והיתה מונחת לפניו מצה, אחז רבינו הק' במצה, נענה ואמר: "כשאוחזים מצה ביד – אוחזים אלוקות ביד!", "אז מען האלט מצה אין דער האנט – האלט מען גאט אין דער האנט!"

בענין "שרויה"

רבינו הורה לאמור, שמי שלא התחיל להחמיר בפסח ואוכל "שרויה", אין צריך להחמיר בזה. אולם מי שכבר קיבל עליו חומרה זו, בל יפסיק מהנהגה זו. רבינו עצמו נהג שלא לאכול "שרויה".

גודל הקדושה ששררה בבית רבינו ז"ל

באחד השנים בערב פסח היו מסיידים בסיד את בית רבינו ז"ל בברסלב כפי שנהוג בבתי ישראל, וכדי שלא יוכתמו כלי הבית הוציאום לחוץ, ועל הכלים שנשארו פרסו וילאות על-מנת שלא יתלכלכו מהצבע, ופרשה בת רבינו מרת אדל על השעון הגדול מטפחת-ראש (קאפ-טיכל). כשהבחין רבינו ז"ל בזאת ציוה להסירו באמרו: "כיום כשיש מוחות מבולבלים, אין פורשים דבר כזה".

בעבור ב' הכופתאות

נוהג היה רבינו ז"ל להתארח ב"אחרון של פסח" אצל בתו מרת אדל ע"ה. פעם הגישה לו לאכול מרק עם שתי כופתאות ("קניידלך"), וראה סבלה במשך זמן רב מצער גידול בנים, שמתו אצלה בעודם צעירים, והיה אז עת רצון, ובירכה רבינו הק' כי בעבור שני ה"קניידלך" תזכה לשני בנים שיתקנאו בה העולם בגינם. ואמנם זכתה לאחר מכן ונולדו לה בן ובת; הלא הם ר' אברהם בער ז"ל ואחותו רבקה ע"ה. לאחר מכן הצטערה בתו הצדקנית על שלא כיבדה את אביה אלא בשני קניידלך בלבד…

ובמורא גדול זה גילוי שכינה

מוהרנ"ת ז"ל היה יושב בליל הסדר ביראה גדולה ובהתלהבות עצומה. ופעמים, לגודל להבת לבו היו פניו מאדימות ומבהיקות באור שלא מעלמא הדין, עד שהוצרך לכסות פניו באיזה בגד. פעם, בליל הסדר בהגיעו לסיפור "יציאת מצרים" אמר את התיבות בהתלהבות עצומה, וכשהגיע לפסקה "עבדים היינו וכו'" – "ובמורא גדול זה גילוי שכינה" התרגש והתלהב מאוד עד שמגודל התלהבותו נפל מתעלף.

מידת הביטחון של מוהרנ"ת זיע"א

חזק היה מוהרנ"ת במידת ביטחונו בהשי"ת. שח פעם ר' נחמן טולטשינער ז"ל, כי באחד הפעמים קודם הפסח, כשכבר התקיים היריד האחרון של ערב-פסח, עדיין לא קנו בני ביתו של מוהרנ"ת את צרכי פסח מחמת העדר ממון. אולם ר' נתן זיע"א לא נפל ברוחו, הוא התחזק בתפילה והשליך יהבו על השי"ת כי בודאי לא יעזבו, ולאחר התפלה היה מתהלך שמח ומאושר כמי שכבר נתמלאה משאלתו. והנה באותו יום באו כמה מאנ"ש מן העיר הסמוכה ליריד שהתקיים בברסלב לקנות צרכי החג, וכתמיד באו לבקר את מוהרנ"ת בביתו והפרישו סכום הגון לפניו, אשר היה בו כדי לכסות את הוצאות החג, וכעדות ר' נחמן טולטשינער ז"ל לא ניכרו על פניו אותות של פליאה ושמחה! כל-כך היה חזק בבטחונו בה', שעוד כשהתפלל על ישועתו ידע בבירור כי זו בוא תבוא.

טוב להודות לה'

ובפעם אחרת, כשקרבו ובאו ימי הפסח ועדיין ביתו של מוהרנ"ת עומד ריקן מכל, הבחין מוהרנ"ת כיצד ממלאים את החבית המיוחדת למים עבור כל משך ימי החג. כשראה זאת ר' נתן זי"ע החל מרקד בשמחה עצומה כשהוא קורא בשמחה וגיל: "תודה לקל, יש לנו כבר מים עבור ימי החג!"…

ווי נעמט מען דעם 'פסח' אליין?!

פעם לפני פסח נזדמן למוהרנ"ת ז"ל לשמוע את אחד מאנ"ש מתאונן באזני חברו, על שפסח קרב ובא ועדיין אין בידו כלום כדי צרכי החג. וכך התבטא הלה: "ווי נעמט מען אויף פסח?!" (= מהיכן לוקחים כסף לצרכי פסח?!). כששמע זאת מוהרנ"ת התערב ואמר: "אויף פסח וועט זיין! ווי נעמט מען דעם פסח אליין?!" – לצרכים הגשמיים של החג יהיה בעזהשי"ת, אולם איך זוכים להארת הפסח בעצמו?!

ר' לוי יצחק היה פירש זאת גם באופן שונה: מוהרנ"ת ביקש לנחם את הלה באמרו לו שצרכי ומאכלי פסח יהיו לו בעזהשי"ת, אולם מתי כבר נזכה לקרבן פסח שיקריבו בבוא הגואל?!…

פסח שטייט איין 'נחמן' ביי 'פסח'

אמרו פעם למוהרנ"ת בפורים, כי ר' נחמן נכד רבינו ז"ל שוהה בביתו של עשיר אחד בשם ר' מרדכי רוטנזייט – "נחמן שטיין איין ביי מרדכי" (= נחמן מתאכסן אצל מרדכי). הגיב ר' נתן על כך ואמר: "אמנם כן הדבר, שבפורים שוהה 'נחמן', הוא נשמת הצדיק, אצל 'מרדכי' הצדיק, ובפסח שוהה הצדיק אצל 'פסח' וכן בשאר הימים טובים. "אזוי איז: פורים שטייט איין 'נחמן' ביי 'מרדכ"ן', פסח שטייט איין 'נחמן' ביי 'פסח'"…

על משהו "מצה" לא הזהירה התורה…

אצל אנשי שלומנו נזהרו תמיד באכילת שרויה בפסח כפי שנהג רבינו ז"ל. אולם אף-על-פי-כן, פעם בחג הפסח נענה ר' נחמן טולטשינער ז"ל ואמר לבני-ביתו, כי אם יראו שנופל איזשהו פירור מצה לתוך תבשיל המרק שלפניו – שלא יודיעוהו על כך. והפטיר ואמר: על משהו "חמץ" הזהירה אותנו התורה הק', אולם לא על משהו "מצה"…

חיבת המצוות

הזדמן פעם לאחד מאנ"ש להתארח בליל פסח אצל ר' יחיאל חתן ר' נחמן מטולטשין ז"ל, והבחין כיצד נוטל ר' יחיאל את המצות בידיו קודם עריכת הסדר והחל מחבקם ומנשקם לגודל שמחתו וחיבתו במצוות החג, בהפטירו: "גם אצל חותני ראיתי כן".

במעלליו יתנכר נער

הגאון הקדוש ר' הירש לייב ז"ל אב"ד דקהילת ברסלב היה מקיים את המצוות בהתלהבות גדולה למאוד, כשהוא מכין עצמו בהכנות קדושות לכל מצוה ומצוה. עליו יסופר כי היה מבלה את כל ליל בדיקת חמץ בבדיקות בחורים ובסדקים, לרוב התלהבותו והרגשתו במצות בדיקת חמץ, ולשם כך אף היה משתף את בניו בבדיקה. פעם הבחין כי בנו היניק – אשר התפרסם ברבות הימים כהגה"ק ר' נחמן מטשערין ז"ל – נפקד מקומו ואינו מסייע בבדיקה. לאחר חיפושים נמצא נחמן הקטן כשהוא יושב בעלית הגג והוגה בהתלהבות במסכת "פסחים". הקפיד עליו אביו באמרו: "אין כעת הזמן ללמוד, כי אם לבדוק החמץ!" ומספרים כי באותו לילה סיים הוא את כל המסכת! – – –

נכנס בנו עוד פסח!

פעם שוחח הגאון הקדוש מטשערין ז"ל עם אחד מאנ"ש לאחר ימי הפסח, בתוך כך נאנח הלה באמרו: "הנה כבר עברו חלפו להם מאיתנו פורים ופסח…" הפסיקו ר' נחמן מטשערין ז"ל ואמר לו: "אדרבא! ברוך השם נכנס בנו עוד פורים! נכנס בנו עוד פסח!" כאומר: חלילה לומר כי חלפו הימים טובים האלה מאיתנו ולא נשאר לנו מהם כלום, אלא אדרבא התעשרנו בעוד נכס רוחני שלא יפרד מאיתנו לנצח!

לענין אפיית מצות בערב פסח

הגאון הקדוש מטשערין נוהג היה מלפנים לאפות את ה"מצות-מצוה" בערב פסח דייקא, כאשר נהגו רבים להדר בזה. אולם לאחר מכן, כשנוכח לראות כי רבים המכשולים בזה – בין השאר מפני הזריזות וחוסר הזהירות בהם נאפים המצות – חדל ממנהגו זה. הגיעו הדברים לידי כך, שכשבא פעם החסיד ר' דוד שוחט ז"ל שו"ב בטשערין והבעל תוקע באומן, לבית הרב מטשערין כדי לכבדו במצות שאפה במו ידיו בערב החג, קיבלם הגה"ק מטשערין מידיו והודה לו במאור פנים, אולם לאחר מכן הצניעם בארון ולא אכל מהם כל ימי החג.

בענין לימוד הלכות הפסח

שוחח פעם החסיד ר' אברהם שטרנהארץ ז"ל בתוך שלושים יום קודם הפסח עם כמה מאנ"ש בדבר לימוד הלכות החג, ושמע מהם כי מסתפקים הם בלימוד ה"משנה-ברורה" בלבד. הגיב על כך ואמר: "בהיותי אברך, היינו יושבים בבית המדרש קודם הפסח ויגעים מדי שנה בדיני החג עם המפרשים הגדולים כהט"ז והמגן אברהם ושאר הנושאי כלים והיה ההיכל רועש כמרקחה! ואילו כיום – הפטיר – מתעלמים מכל אלו, ויוצאים ידי חובה בלימוד "משנה ברורה"…" (כאומר, שכדי לברר את כל הדינים הנוגעים לימי הפסח אין די בלימוד משנה ברורה בלבד, אלא יש ללמוד את הפוסקים הנוספים הדנים בעניני פסח).

בצר הרחבת לי

ר' נחמן נעמירובער ז"ל מנכדי מוהרנ"ת גויס לצבא בעל כרחו ושהה במחנה הסמוך לעיר ז'יטומיר. בהתקרב ימי הפסח ניגש ר' נחמן אל רב העיר ושטח בקשתו לפניו כי ישתדל לסדר עבורו מקום, בו יוכל לשהות במשך החג. פנה רב העיר אל אחד מעשירי ונכבדי העיר ובקשו כי יאות לארח את ר' נחמן הנ"ל במשך ימי החג, נענה העשיר בשמחה והזמינו לשהות עמו. כשבא ר' נחמן לביתו של הלה בליל פסח מה מאוד הופתע לראות כי על השולחן מונחות חלות גדולות… לתמיהתו הסביר לו העשיר כי אלו נאפו מביצים וקמח מצה בלבד… וכך ניגש ר' נחמן והחל לומר את ההגדה בהתלהבות גדולה למאוד, עד שנשתוממו מאוד בני הבית, והתפעלו מאוד מדמותו, ולאחר הפסח הוסיפו לשלוח לו חבילות של אוכל כשר למהדרין ובכך הקלו עליו את משך שהותו במחנה הצבא בין הנכרים.

וכל נאות דשא לו נכספים – – –

כשהיה ר' אברהם שטרנהארץ ז"ל ניגש כשליח ציבור בתפילת טל ביום א' דפסח היה מדגיש בתפילתו את התיבות "וכל נאות דשא לו נכספים" כמובא בדברי רבינו ז"ל שבימי ניסן השדות נותנים עשבים ודשאים, ואז טוב ביותר לצאת לשדות ולשוח בהתבודדות בינו לבין קונו. ולכך נהג ר' אברהם להדגיש תיבות אלו בתפילת טל לקראת ימי ניסן, כשבכוונתו "וכל נאות דשא לו נכספים" על דברי רבינו ז"ל: כשאדם מפרש שיחתו בין העשבים אזי העשבים נותנים כוחם בתפילתו ונכספים להכלל בתפילתו לפני השי"ת.

אהה! איך אומר אני למנוע מאנשי שלומנו תמיכה??!

החסיד ר' ישראל ב"ר מרדכי מבאבריניץ ז"ל היה נוהג לתמוך ולהחזיק באנשי שלומנו העניים מפעם לפעם. כשבאו ימי הפסח קרא פעם לר' לוי יצחק בנדר ואמר לו: "בדעתי לתת לך "מטיל זהב" – (שהיה שווה הרבה בימים ההם) על מנת שתחלקו בין אנ"ש מלבד משלוח הצדקה הרגיל", אביו של ר' ישראל, ר' מרדכי ז"ל, שנכח שם אמר לבנו: "לדעתי זה יותר מדי!", אולם בתוך כדי דיבורו תפס עצמו והחל גוער בעצמו: "אהה! אהה! איך אומר אני זאת למנוע מאנ"ש תמיכה?!" וכל כך הכאיבה לו מחשבה זו עד שפרץ בבכי נסער… ולאחר מכן ניגש אל בנו ועודדו על מחשבתו הטובה.

סיפור נסיעת הבעל שם טוב לארץ ישראל בסמרקאנד

כשהיה ר' לוי יצחק בנדר ז"ל בסמרקנד אהוב היה על כל מכריו ואף על המתנגדים שבהם. כשהגיע שביעי של פסח קראו לר' לוי יצחק והזמינוהו לספר לפניהם את סיפור נסיעת הבעל שם טוב לארץ-ישראל כנהוג אצל החסידים, באמרם אליו: "ספר אתה! שכן שאתה תספרו נכון יותר".

בפסח יוצא הדיבור מן הגלות

היה ר' שמואל שפירא ז"ל מקשר את דברי רבינו ז"ל שבפסח יוצא הדיבור מן הגלות למה שאמר רבינו ז"ל שימי ניסן מסוגלים וראויים להתבודדות, מכיון שבכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ועל כן מכיון שבפסח זוכים שיוצא הדיבור מן הגלות, על כן בודאי אפשר לזכות אז לדיבורים דקדושה, ואפשר אז ביותר לפרש שיחתו לפני ה'.

מפעל ה"קמחא-דפסחא" של ר' לוי יצחק ז"ל

בין פעולותיו הנשגבות של ר' לוי יצחק בנדר ז"ל היה מפעל ה"קמחא דפסחא" אותו הקים בהיותו באומן, ואותו ניהל גם בהגיעו ארצה. במשך שבעים שנה היה מטלטל עצמו במזגי אויר סוערים, כמו בימי חולי, במסירות נפש מפליאה ומקבץ פרוטה לפרוטה על מנת להחזיק בעניי אנ"ש וכן בשאר עניי עירו. מכל הסכומים הרבים שעברו תחת ידו לא לקח לעצמו אפילו פרוטה אחת! פעם ארע לו מקרה מצער שביום הפורים נשפכו עליו מים רותחין וגרמו לו כויות קשות ויסורים נוראים, ובהיותו רתוק למיטתו בעוד חג הפסח ממשמש ובא היתה דאגתו נתונה לאלו שהיו נתמכים על ידו, ותחת לחשוב על יסוריו הנוראים היו מעייניו נתונים כיצד להשיג תמיכה לנצרכים…

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support