כל בני האדם, הנמצאים בעולם הזה, יש להם "בחירה". אך בעוד שהבחירה שלנו היא בין הטוב והרע, הרי שהבחירה של הצדיקים הגדולים היא בשטח אחר לגמרי.

כי "יש צדיקים בחינת משה, שכבר קידשו עצמן לגמרי מכל אחיזת הרע, והם כולו קודש, עד שאין להם שום בחירה בשום דבר תאווה. אבל כל בחירתם הוא רק בבחינת 'משה הוסיף יום אחד מדעתו', דהיינו מה שאין יכולין לשית עצות בנפשם איך להתנהג, כי אינם יודעים איך הוא יתברך רוצה באמת. שזה היה עיקר בחירת משה, והצדיקים שהם בבחינתו" (ליקוטי הלכות, העושה שליח לגבות חובו ג, יב).

בעוד שהבחירה שלנו היא בין מ"ט שערי הקדושה לבין מ"ט שערי הטומאה ח"ו, הרי שהצדיקים אינם מתמודדים עם בחירה זו כלל, שכן הם כבר התעלו ויצאו מכל שערי הטומאה וזכו להיכנס לכל מ"ט שערי הקדושה. ובחירתם הגבוהה היא בחירה השייכת כבר לשער החמישים בעצמו. "וזאת הבחירה נמשכת משער החמישים של חמישים שערי בינה שלא השיגו משה, ומחמת שזאת ההשגה לא השיג עדיין, על כן אינו יכול לתת עצה בנפשו כשמגיע לשם, ומשם כל בחירתו" (שם).

בחירה זו היא גבוהה ועדינה כל כך, עד שהיא היא הבחירה שהייתה לאדם הראשון קודם חטא אכילת עץ הדעת טוב ורע. "וזה בחינת הבחירה שהיה לאדם הראשון קודם החטא, שהיה זך בתכלית ועדיין לא ניתן בו יצר הרע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל ומובא בפירוש רש"י, ואם כן מאין היה לו בחירה עד שחטא בעץ הדעת? אך כל בחירתו אז, היה בבחינה זאת בבחינת משה הוסיף יום אחד מדעתו" (ליקוטי הלכות, שבת ז, נ).

* * *

אמנם, גם אם מקום ה"בחירה" שלנו רחוקה מאד מה"בחירה" של הצדיקים. הרי שגם אצלנו, קיימת בחירה גבוהה זו של "הוסיף משה יום אחד מדעתו", וגם אנו הקטנים, מתנסים בבחירה מעין זו.

וכפי שאמר רבינו הקדוש מפורשות "שזאת הבחינה היא נמצאת בכל עבודה ועבודה. כי בכל עבודה מעבודת ה' יש דבר שמניחין ומשאירין לאדם בלי מצוה ואזהרה, ואין מצוין עליו שיעשה כן, רק הדבר תלוי בדעתו ובחירתו כמו משה רבנו עליו השלום שהוסיף יום אחד מדעתו בלי מצוה. ובזאת הבחינה היא עיקר העבודה והבחירה, כי נשאר מסופק תמיד איך הוא רצון השם יתברך מאחר שלא ציווה עליו איך לעשות" (חיי מוהר"ן, קצז).

כי מאותה בחירה גבוהה של משה רבינו "משם נשתלשל הבחירה לכל אחד מישראל, ועל כן גם כל אדם יש לו איזה בחינה בהעלם מבחינה זאת, שצריך להבין מעצמו רצון ה' יתברך והצדיק האמת, ולא יטעה את עצמו ויכוון דעתו מאד לה' יתברך, עד שיבטל עצמו לגמרי" (ליקוטי הלכות, יין נסך ד, יב).

וככל שהאדם מתקרב לאותו צדיק גדול, אשר כל בחירתו היא בבחינת "משה הוסיף יום אחד מדעתו" – כך הולכת בחירתו ונעשית דומה לכך. שכן, הצדיק מאיר לאנשיו הארה גדולה מאור האמת, אך אינו אומר להם ברורות כיצד ועד היכן עליהם להתעלות. והם אלו שאמורים לבחור בכל עת כיצד להתעלות ולהתקרב לה'.

קחו לדוגמא אפילו את עניין ההתבודדות – על אף שיש לנו חיוב גמור מרבינו להתבודד שעה ביום, אף על פי כן – גם שם משאירים לנו בחירה של "הוסיף יום אחד מדעתו". שכן, גם שם אומר לנו רבינו "שרצונו שיהיה לנו כל היום כולו התבודדות, ולבלות כל היום על זה, אך לאו כל אדם יכול לקיים זאת. על כן בהכרח לצוות להם שיהיה להם על כל פנים איזה שעה התבודדות, כי גם זה טוב מאד. אבל מי שליבו חזק בה', ורוצה לקבל עליו עול עבודתו יתברך באמת, רצונו שיהיה לו כל היום התבודדות. והזכיר אז מאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות כא) 'ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו'" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, צו).