מה הקשר בין "לנהוג כבוד זה בזה"
לבין קבלת התורה?

"בכל הברואים שבעולם יש שינויים רבים לאין מספר בין כל אדם לחברו – והכל מחמת רצון הבורא יתברך, שרצה שזה יהיה כך וזה כך.
"והצדיק מחפש מפני מה היה רצון ה' יתברך כך… כי כלל הבריאה היה בשביל כלל ההתפארות שקיבל [ה'] מישראל, וכן פרטי הבריאה הוא בשביל פרטי ההתפארות של ישראל. כי יש בכל אחד מישראל התפארות בפרטיות, ואפילו בפחות שבישראל, והצדיק מבקש ומוצא ההתפארות שיש בישראל, ויודע הרצונות של ה' יתברך שהיה לו בכל הבריאה. ועל ידי זה מתגלה יראה".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א יז)

מדי שנה בימי הספירה, אנו מוצאים את עצמינו שוב ושוב מול דרישה לשפר את היחסים שבין אדם לחברו. זכרם של התלמידים "שלא נהגו כבוד זה בזה" מונצח לדורות במנהגי אבלות שהשתרשו בכל קהילות ישראל.

אבל כאן צצה לה תמיהה: בוודאי, כבוד הדדי הוא דבר חשוב מאוד, אך למה אנו נדרשים לכך בדיוק בימי הספירה שבהם אנו עסוקים לכאורה בדברים שבין אדם למקום, בהכנה לקבלת התורה?

ישנן תשובות מוכרות לשאלה זו, אך מהמאמר שלנו ב'ליקוטי מוהר"ן' נוכל לקבל הסבר חדש ורענן שילמד אותנו כיצד לנהוג כבוד בחברינו וכיצד דווקא הנהגה זו מהווה הכנה לקבלת התורה.

* * *

כל העולם נברא בשביל עם ישראל, כך פותח רש"י את פירושו לתורה. כמו כן, "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו – לא בראו אלא לכבודו" (אבות ו, יב). הרי שעם ישראל המקיים את רצון ה', מגדיל את כבודו יתברך.

יתירה מזו, כשם שכלל הבריאה נבראה בשביל בני ישראל ובשביל הכבוד שהם מעניקים לשמו יתברך, כך כל פרט בבריאה נברא בשביל כבוד מיוחד שיגיע לקב"ה מיהודי זה או אחר; אם במישרין, כגון שיהודי פלוני יקיים מצווה באמצעות פרט אלמוני בבריאה, ואם בעקיפין, שפרט פלמוני בבריאה ייצור את התנאים הנאותים לכבוד שיהודי מסויים יגרום לה' יתברך.

ולא עוד, אלא אפילו פרטי הפרטים שבבריאה, כגון התכונות של כל נברא על כל חלקיו ואבריו – גם הם מתאימים לפרטי הפרטים של כבוד ה' יתברך. כלומר, בכדי שמצווה זו או אחרת תתבצע כמו שצריך – נבראו פרטי הבריאה המתאימים, בתכונות הדרושות לכך בדיוק.

אכן, אלו דברים גבוהים ונשגבים, אבל זוהי עבודתם של צדיקי הדורות – לחפש אחר כל שביב של כבוד שעם ישראל גורם לקב"ה, ועל ידי זה הם מבינים את מטרתו של כל פרט בבריאה ושל כל אירוע שבה.

החוקרים טורחים ועמלים להבין את פשר השינויים והמאורעות שבבריאה; הם יכולים להבין לכל היותר 'כיצד' מותאם מבנה גופו של הזבוב לאורך חייו, או מַהם התנאים הנדרשים לירידת שלג. אבל את ה'למה' הם אינם יכולים להבין – למה יש בכלל זבובים בעולם? למה יורד היום שלג?…

את התשובות לשאלות כגון אלו יכולים לתת רק הצדיקים שמוצאים את חלקי הנחת-רוח שנגרמים לקב"ה על ידי כל יהודי בכל עת ובכל שעה, והם מבינים כיצד נחת-רוח זו קשורה גם לזבוב וגם לשלג של היום.

שוב, להבדיל מחיפושיהם של החוקרים – החיפוש של הצדיקים אחר הטעמים והסיבות שבבריאה, אינו לשם סקרנות גרידא; על ידי החיפוש שלהם וההבנה שלהם כיצד כל פרט שבבריאה מתאים למטרתו ומכוון להפליא לנחת הרוח שיש לה' יתברך ממנו – הם מקבלים יראה עצומה ממלך מלכי המלכים.

משל למי שרואה מלך בשר ודם שיש לו צבא אדיר הנאמן לפקודתו ונשמע לדברו – שלבו מתמלא ביראת כבוד עצומה.

* * *

מאותה סיבה אנו מצווים לנהוג כבוד זה בזה, לחפש בחברינו את הטוב ואת המעלות, לדעת ולהאמין שיש לקב"ה נחת-רוח מיוחדת מהם, ושכל הבריאה ותכונותיה מכוּוָנים ומותאמים לנחת הזאת. כך גם אנו נקבל יראת כבוד מה' יתברך שברא את כל אלה.

כבוד זה מהווה הכנה מצויינת לקבלת התורה, שכן התורה ניתנה באימה וביראה, וכך עלינו ללמוד אותה, כמו שאמרו חז"ל (בברכות נב ע"א).

אין כמו היראה שאנו מקבלים מהתבוננות בפרטי הבריאה המתאימים לנחת שיש לקב"ה בעולמו, כדי להוות הכנה ראויה לזמן מתן תורתנו!