הוא מתהלך סהרורי, כנראה 'סימנו' אותו בשמים… כל יום הוא חוטף מכות משונות – – –

זה התחיל כאשר הוא איבד את מקור פרנסתו. לפתע גם חלה הבן. פתאום הוא התחיל לספוג הפסדים ונזקים בלתי צפויים. אירעו לו הסתבכויות בלתי מובנות בבית ובחוץ. יסורי גוף שונים ומשונים, ועוד.

למה הצרות באות אצלו בצרורות?! מה גרם ל'דינים' הללו לרדת עליו?! מה רוצים ממנו מן השמיים?!

* * *

אנחנו שוכחים אולי, אבל בשמים לא שוכחים; נשלחנו לכאן במטרה ברורה ומוגדרת מאד. כאשר אנו שוכחים את המטרה, עוזרים לנו מן השמיים לשוב ולבצע את תפקידנו האמיתי.

אין זו 'עזרה' באירוניה, אלא עזרה כפשוטה; זהו סיוע שמימי שהטוב והמטיב מעניק לנו כדי שנוכל לזכות לכל הטוב הנועד לנו באם נבצע את שליחותנו נכונה.

* * *

שליחות נשגבה ביותר הוטלה עלינו: לגלות את מלכות ה' בעולם. נבחרנו בודדים מבין מיליארדי גויים, כדי שנכיר בלבנו שיש מלך שליט ומושל בעולם, שיש בעל בית לבריאה, שאיש אינו יכול לעשות את הישר בעיניו אלא את הישר בעיני ה'.

"אין לו לקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים", אומרים חז"ל (ברכות לג ע"ב), באוצר זה מכונסים כל ההטבות הנפלאות שאותן מבקש השם יתברך להעניק לברואיו, וכפי מידת יראת שמים שבאדם, כך הוא זוכה לכל הטוב הזה.

אך, כאשר הוא נמשך אחר התאוות המדומות – היראה מתפוגגת, הלב נאטם, ושוב אינו חש במציאותו של בעל הבית האמיתי. מצב זה מסוכן מאד, מכיוון שבהעדר יראת שמים, אין כלי לכל השפע הרוחני והגשמי היורד אלינו מלמעלה.

משום כך שולח לנו הקדוש ברוך הוא תזכורות; הוא שולח דברים מפחידים, שמערערים את יציבותו של האדם ומראים לו שיש כאן בעל הבית שהכל מסור בידו.

מטרתן של הפחדות אלו היא, לעורר את הלב לשוב ולהתיירא ממי ששלח אותן, לשוב ולקבל עול מלכות שמיים ולא לתת לטבע המדומה לשלוט בנו.

זוהי אם כן עזרה מופלאה שניתנה לנו משמיים בחסד חינם; לולא ההפחדות היינו שוקעים חלילה במדמנת הכפירה והיינו מפסידים את כל טובתנו בעולם הזה ובעולם הבא.

אך היצר כדרכו הופך את הקערה על פיה; הוא מנתק את השליחות מן המשלח, ובמקום לפחד ממי ששלח את הדבר המפחיד – הוא מעורר פחד מהדבר המפחיד עצמו…

כך עומד האדם ומחפש דרכים איך להינצל מן הצרה שהונחתה עליו וכועס על רוע מזלו… כמו כלב שנושך את האבן שהושלכה לעברו, מבלי להבין מי עומד מאחוריה…

ואז, כמובן, נשאר האדם מסוייט ומפוחד בלי תועלת כלשהי מההפחדות, שוב אין הוא מכיר שיש בעל בית בעולם, והוא נשאר חסר כל.

זאת ועוד, כאשר אין מקשרים את הפחד למקורו האמיתי ולא מבינים מי ולמה נשלחו ההפחדות, הרי זה מזמין חלילה הפחדות קשות יותר, וזאת מתוך רחמנות אמיתית על האדם שלא ייסחף יותר לתהום.

לעומת זאת, כאשר מקשרים את הפחד למקור שממנו הוא נשלח, ויודעים שאין זה טבע ומקרה אלא השם יתברך שלח זאת כדי שנתיירא ממנו, הרי שוב אין צורך בהפחדות, והחסדים יכולים להתגלות.

* * *

בפרשתנו אנו לומדים על המכות המופלאות שניחתו על המצריים. המטרה היתה לעורר אותם ואת בני ישראל להתיירא מפני בעל הבית האמיתי של העולם ולקבל את עול מלכותו.

כאן בא לידי ביטוי ההבדל היסודי בין ישראל לעמים: בעוד שבני ישראל התעלו מכוח המכות להכיר באמת מיהו המלך והשליט בעולם – התעסקו המצריים במכה עצמה, דבר שהביא עליהם תוספת מכות גרועות זו מזו.

* * *

הכרה זו היא עיקר מעלתו של האדם, כותב רבי נתן, ורק כך הוא נחשב לאדם, "כי כל זמן שאינו מעלה היראה לשרשה, ומתיירא מגוף הדבר בעצמו שמפחידו, כגון מחיה רעה ולסטים ומכות ויסורין רחמנא לצלן – הוא כמו בהמה ממש, כי גם בהמה יש לה כל אלו היראות והפחדים, כידוע בחוש. ועיקר ההבדל בין אדם לבהמה הוא, שהאדם יש לו דעת לידע ולהבחין שיש אדון מנהיג מושל ומשגיח יתברך שמו, שמאתו הכל והוא שלח על האדם כל אלו הפחדים כדי שישוב אליו יתברך".

הבה נעורר את ה'אדם' שבנו, ובכך נחסוך מעצמנו מכות מיותרות ונכשיר את הכלים שלנו לקבלת החסדים המופלאים מן השמיים.

(עפ"י ליקוטי הלכות, בכור בהמה טהורה ד)