את זה תקבלו מאתי שלא להניח עצמו להעולם להטעות,

שלא יטעה אותו העולם!

מוהרנ"ת אמר פעם לפני פורים: אם מבקשים שלושים יום לפני פורים "הצילני מקליפת המן עמלק", אפשר לראות את מרדכי הצדיק בשעת קריאת המגילה!

(מה בדיוק היתה כוונתו אם רואים את מרדכי בפועל או אם מקבלים השגה בקדושת הפורים זה איני יודע. לומר פירושים יכול כל אחד מכם, וגם אני, אך בשום אופן אין לומר כי הפירוש שלי הוא הנכון והאמיתי, "אזוי איז דאס", ואין להרהר אחריו, כי אין לי רוח הקודש ואיני יודע בדיוק למה התכוון מוהרנ"ת באמרה זו. אך פירושים שונים אפשר לומר, ובכלל במקום שאינו פוגע בשולחן ערוך אפשר לומר מה שרוצים. ואקוה שמוהרנ"ת לא יהיה "ברוגז" אם לא ירדתי לעומק דעתו… אך אל נא תעמידוני במבחן בענין זה… כי יתכן שמישהו יתפלל ולא יראה אותו… וכן גם יתכן שיהיה לו דמיון שראה אותו, וזה גרוע יותר…)

הלכה למעשה מדרך רבינו!

העיקר מה שאנו מוציאים הלכה למעשה מעצותיו של רבינו הקדוש הוא, שלא לרמות את עצמנו, "זיך נישט לאזן נארן". לחטוף עוד ועוד תורה ותפילה ולשמור את הזמן היקר שלא ילך לאיבוד.

אור רבינו בכל מועדי השנה

ידועה אימרת מוהרנ"ת ש"בפורים מתאכסן 'נחמן' (כלומר: אור רבינו) אצל 'מרדכי'" (ראה בארוכה בשיח שרפי קודש ח"ג קע"ה). כמו כן, בפסח שורה אור רבינו אצל פסח (וגם "פסח" בגימטריה שמו הקדוש של רבנו, "נחמן"). בשבועות, ידועה אימרתו של מוהרנ"ת ש"קבלת התורה" היה ע"י משה רבינו ואילו "קיום התורה" הוא ע"י רבינו (ראה בכוכבי אור, אנשי מוהר"ן, שיחות ממוהרנ"ת ז"ל, אות ה'). בסוכות, היתה הסתלקות רבינו (ח"י תשרי, יום ד' של סוכות). ועל ראש השנה אמר רבינו הקדוש: "גאר מיין זאך איז ראש השנה" – כל הענין שלי הוא ראש השנה.

העולם מרמה!

אוצרות רבים הנחיל לנו רבינו, "אך זאת תקבלו ממני" – היה רבינו אומר וחוזר ואומר: "איר זאלט זיך נישט לאזן נארן", אל תתנו לרמות את עצמכם! העולם מרמה – "די וועלט נארט אפ" (ראה שיחות הר"ן סי' נ"א). בכל פרט ופרט בעניני רבינו צריכים רחמים גדולים לא לרמות את עצמנו. גם בדרך ההתחזקות צריכים לדעת איך לנהוג ולא לרמות את עצמנו, כי בכל שיחה ושיחה אפשר לטעות.

הנה לנו שיחה שעל ידי תפילה וזעקה אפשר לראות את מרדכי הצדיק (לעיל שיחה י"ז)… והנה בא מישהו ומכריז כי כבר ראה את מרדכי הצדיק…

כך קראו את המגילה באומן

הנה כבר עברנו ב"ה את הפורים, והכל היה בחסד (גם ההכאות המרעישות את המן למעלה מן המידה עברו כיאות…).

אוי, זכרתי ימים מקדם, את קריאת המגילה באומן. אוי אוי אוי, את המן היו מכים רק ברגלים, לא יותר. אך ההתעוררות שהיתה בעת קריאת המגילה באומן, אין לתאר ואין לשער. התעוררות רבה שררה שם, יותר מיום הכיפורים בשעת סדר ה"עבודה". הדמעות זלגו כמים, גם מעיני הציבור וגם מעיני הבעל קורא. היתה שם הארה גדולה, כמו שמוהרנ"ת כותב שבפורים בעת קריאת המגילה מאיר אור גדול מאד מאד. האור משער החמישים מאיר אז, אור כזה שאין כמוהו בכל ימות השנה.

לא לחיות בדמיונות…

ועם כל זאת, זקוקים אנו גם לשיחה ש"לא לרמות את עצמנו". יתכן והאדם נופל לדמיון, כי הרי יש שיחה מפורשת שאפשר לראות את מרדכי, ודמיונו כבר עלול לרמותו שאכן ראהו וכבר דיבר עמו, וכן כבר דיבר עם רבינו, עם מוהרנ"ת וכו'. לזה צריך לרחמים גדולים לא לרמות עצמו "זיך נישט לאזן נארן".

כי לפחות אם האדם יודע היכן הוא עומד, גם אם יש לו הפסדים, אך הוא אינו מרמה עצמו ויודע שהוא ניזוק ומפסיד, בזה עצמו יש טוב, כי הוא יודע מי הוא, והוא יודע שאין בו שלמות, והוא זקוק שהצדיק יעשה לו טובה ויוציא אותו מן המקום בו הוא נמצא.

רק לא לרמות עצמו…

מוהרנ"ת מביא בליקוטי הלכות (חו"מ מצרנות ה"ד), כי הצדיק שהוא נקי וטהור בכל מיני טהרה, שלא טעם טעם חטא מימיו, שהוא בשלמות כזאת ש"מכף רגל ועד ראש אין בו שום חטא" – הוא יכול לעשות טובה למי ש"מכף רגל ועד ראש אין בו מתום", שהוא רחמנא ליצלן מלא מומים ופגמים. כלומר, הצדיק שאין בו שום פגם ושום חסרון בשום אבר, יכול להיטיב למי שמכף רגל ועד ראש אין לו אבר אחד שלם. אבל בתנאי שידע את מצבו, וירצה לקבל, ולא ירמה עצמו שהוא כבר משהו, ויכול לו להסתדר לבד…

כלומר, החטאים אינם מזיקים כל כך לאדם כמו הרמאות העצמית, למי שמרמה את עצמו. כי הרי על חטאים אפשר לשוב בתשובה, אך מי שמרמה עצמו, אינו חושב כלל לעשות תשובה, רחמנא ליצלן.

התרופה של רבינו – לא ליתן לרמות

האדם זקוק לרחמים גדולים שלא ירמה את עצמו: הכר את עצמך! גם אם כל העולם כולו יאמר עליך שאתה צדיק – אתה צריך לדעת מי אתה… (ראה נדה דף ל: "אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע").

רודפים אחרי, נותנים לי פדיונות, ועושים עסק ממני… אך עלי לדעת שכל הדברים הללו אינם שייכים לי ואינם מגיעים לי כלל וכלל.

לדוגמא, בעולם הזה יתכן שתהיה לויה שישתתפו בה עשרות אלפים אנשים… אבל למעלה אין לכך שום משמעות… חמישים אלף, מאה אלף, למעלה אין לזה חשיבות. הדבר הוא לשחוק בעיניהם… רק מי שנטל עמו לעולם הבא דברים טובים, תורה ומצוות, רק לזה יש משמעות למעלה.

העיקר הוא כמה אמת שלקח עמו… שם, העיקר הוא האמת… כמו שכותב רבינו (ליקוטי מוהר"ן סי' ט): "ועיקר ההשתוקקות של השם יתברך אינו אלא על האמת". ומה שאינו אמת אין לו שום חשיבות שם.

מוכרחים להיאחז בדיבורו של רבינו: "לאזט זיך נישט נארן, די וועלט נארט אפ"! – "אל תתנו לרמות את עצמכם, העולם מרמה!". העולם הזה מרמה את כולם. את כל אחד הוא מרמה באופן אחר, אך הצד השוה הוא שהעולם הזה מרמה את כולם.

אסור להרפות מלהתחנן לפני השי"ת להנצל מרמאותו של העולם הזה.

עושה מעשה זימרי…

שמעתי פעם דיבור מרבי אברהם ב"ר נחמן, בהקשר לתורה שרבינו מדבר מ"מפורסמים של שקר" – שכל אדם צריך לומר זאת על עצמו: שאני לא אהיה מפורסם של שקר! שלא אניח שייתפס בי שום פרסום של שקר.

נקל לו מאד להאדם לרמות את עצמו, גם אם הוא שפל, לחשוב שאין דומה לו, והכל מגיע לו, בבחינת "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס".

*

לשנן תמיד: העולם מטעה!

"איר זאלט זיך נישט לאזן נארן, די וועלט נארט אפ" הוא דיבור של רבינו אשר מחובתנו לחזור עליו ולשנן אותו תמיד תמיד ללא הרף. ולמעשה: עלינו לעסוק במצוות ובמעשים טובים, ותמיד לבחון את עצמנו אם אין אנו מרמים את עצמנו…

הכר את עצמך! כאשר מכיר האדם את עצמו באמת, לא יתכן שימנע מלשפר דרכיו, כי אם הוא רק לא מרמה עצמו, מוכרח הוא להשתפר. אך כאשר אדם מרמה עצמו ומדמה שהוא "יש" מדוע עליו בכלל להשתפר?…

והעצה היא שיישב דעתו ויחשוב באמת היכן נמצא הוא בעולם, וממילא לא ירמה עצמו, וייטב לו בזה ובבא.

[הועתק מהספר 'דיבורי אמונה', שיחות הרה"ח רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל. לרכישה לחץ כאן]