…בתוך שהיו מתגעגעים אחרי הבעטליר העיוור, ענה ואמר: הנני, הנה באתי אצלכם על החתונה ואני נותן לכם מתנה… שתחיו חיים ארוכים כמוני; ואתם סוברים שאני עור? אין אני עור כלל, רק שכל זמן העולם כולו אינו עולה אצלי כהרף עץ…
(סיפורי מעשיות יג)

מספרים על מוהרנ"ת תלמיד רבינו ששאלוהו למה אינו מסיט את וילון החלון שבעלייתו הצידה שיכנס מעט אור, ענה מוהרנ"ת: ״פחות הבטה בעולם הזה״…

כל מראות העולם והבליו מטביעים רושם לא טוב על העובד את השי״ת וככל שהסתכלותו והתייחסותו לעולם פחותה, כן יטב לו ויקל לו להתהלך עם מחשבות של עולם הבא.

״חיזו דהאי עלמא״ [-מראות העולם הזה]. כל מראה העולם, האנשים, הבתים, הרחובות, החנויות, העושר, הכבוד, היופי המדומה; כל ההמולה הרבה של החיים עלי אדמות, תופסים מקום נרחב בלב אדם; כל מה שרואה אדם כאן בעולם הזה וראה מאז ילדותו, מטביע רושם עמוק על לבו והוא נסחף אחריו כאחר מטה קסמים; אין הוא משוחרר מרושם עמוק זה, וכאחוז עיניים הריהו הולך שבי אחרי ההבל ורודף אחריו.

אמנם, יש לך אנשים בני עליה שאינם רודפים אחרי ההבלים, אך גם הם אינם יוצאים מידי רושם זה לגמרי, כל אחד לפי מדריגתו מתייחס פחות או יותר אל מה שיאמרו הבריות וכיוצא בזה. כמעט שום אדם אינו פועל כבודד, את הכל שוקלים ועושים, מעט או הרבה, לפי אמת המידה של ״חיזו דהאי עלמא״; אף צדיקים הבאים לעולם האמת, כתוב בזוהר, מוכרחים לטבול בנהר דינור, כי עדיין אחוז בהם אותו ״חיזו דהאי עלמא״, מראות העולם עדיין משמעותיים במידת מה אצלם והם עוד מתייחסים אל כל הנעשה כאן כאל דברים בעלי ערך כלשהוא – – –

הצדיקים הגדולים זכו וסתמו עיניהם מחיזו דהאי עלמא, התעלמו כליל מכל הנעשה כאן בעולם ועבדו את השי״ת כבודדים ומבלי כל שייכות לענייני העולם ומעבריו השונים והמשונים: מבלי כל התפעלות מכללי החיים ומאורעותיהם הקדישו כל עצמם לתורה ותפילה בעשותם רק את החיוני לגופם ולבני ביתם, כזה היה ה״בעטליר״ (קבצן) העיוור המתואר בספר הקדוש סיפורי מעשיות של רבינו, שלא היה לו ״שום הסתכלות כלל על העולם״ – כמודגש שם בסיפור; העולם לא עלה אצלו כהרף עין, כלומר, הוא לא החשיבו לכלום, ובגין כך נמנה על אחד מהצדיקים יסודי העולם.

אנו, בני אדם פשוטים, אולי רחוקים הרבה מסתימת עיניים גמורה, אבל באופן חלקי ניתן לנו ללמוד את הדבר, לסתום את העיניים מכל אותם הבלים שבעולם מדי פעם בפעם. אמנם, לא על חשבון התלויים בנו, אלא על חשבוננו אנו, בשעת התפילה, בעת לימוד תורה, או בכל הזדמנות שהבלי העולם חפצים לבלענו – לסתום עין מחיזו דהאי עלמא! ובכך להתרגל, שכל התייחסותנו לעולם הזה תהא פחות נלהבת ותופסת מקום פחות במוחנו המיועד למחשבות טהורות בתורה ודביקות בהשי״ת.