לא יודעים כלום!
ה׳ באדר א׳ תשע״ט
"אם היה יודע האדם כל מה שנעשה עמו בכל עת, והיכן הוא עומד ואוחז בכל עת, ואיך גם עתה יקר בעיני השם יתברך מאד מאד כל תנועה טובה שנמצא בו, בוודאי היו הכל רודפים בכל כוחם להשם יתברך, והיו כולם צדיקים"
"השם יתברך גדול מאד, ואין יודעים כלל" – אמר רבינו הקדוש, בדרכו מהעיירה ברסלב לאומן (חיי מוהר"ן, סז) – ובכך חסך לנו סבל רב: לא יודעים כלום, וחסל!
חבל על ייסורי הנפש המיותרים; חבל להתאמץ ולנסות להבין משהו בדרכי ה', ממילא אין סיכוי להבין… "כי לגדולת הבורא יתברך אין שיעור, כי נעשים דברים נוראים בעולם, נפלאים ונוראים מאד, ואין יודעים כלל" (שיחות הר"ן, ג). חבל על כל רגע מיותר של תהיות ובלבולים, שכן "לו יחיה גבר שנין אלפין לא ייעול גבורתך בחושבניא" (רבי ישראל נג'ארה, בשירו הידוע "י-ה ריבון"). כך שכל ניסיון להבין את דרכי ה', הוא טיפשי וחסר-סיכוי.
אפילו משה רבינו, כשהתגלה אליו ה' מתוך הסנה – עמד ביראה ובושה, "וַיַסְתֵּר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים". ואם הוא ירא מהביט אל האלקים, מה נאמר אנחנו? גם אם אנחנו למדנים ומקובלים גדולים, ראוי לנו להתמלא ביראה ובושה, ולזכור שאין אנו יודעים כלל, ולא לנסות להבין מה שאסור ואין לנו סיכוי להבין.
"כי העיקר להמשיך עליו יראה, עד שיהיה לו יראה ופחד ובושה לחקור בדעתו המגושם במה שאין לו רשות. כי אפילו הצדיק הגדול בעצמו, בחינת משה, מצמצם מוחו מחמת יראה ואינו מביט בהשגת אלוקות למעלה ממדרגתו שעומד בו עתה, שזהו בחינת ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים" (ליקוטי הלכות, גיטין ד, ד).
* * *
העצבות והעייפות הנפשית, נובעים גם כן מקושיות; אנחנו מנסים להבין מה קורה אתנו, והפרשנויות הקודרות והמעוותות שלנו על מצבנו הרוחני, ממררות לנו את החיים.
"כי כל הבלבולים של כל אדם, הם מחמת שמצד אחד הוא מתאווה לכל התאוות, ומאידך הוא רוצה לדעת ולהבין הכל בשכלו המגושם, ובכל פעם קשה לו כמה קושיות על השם יתברך ועל הצדיקים. ואפילו אם קשה לו קושיות על עצמו גם זה אינו טוב, כי גם זה מעשי בעל דבר שמחליש דעתו על ידי הקושיות שקשה לו על עצמו: איך אתה רוצה להתפלל בכוונה והתלהבות? והלא בשעה הקודמת עשית כך וכך? וכיוצא בזה בלבולים הרבה בלי שיעור.
"וכל זה נמשך מזוהמת הנחש שמבלבל דעת האדם שרוצה להבין הכל, כי באמת אין אנו יודעים כלל, ואפילו שלמה המלך עליו השלום, אמר 'כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי', וכן בתהלים אמר 'ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך'. מכל שכן אלף אלפים וריבי רבבות קל וחומר, אנשים פשוטים בפרט בדורות הללו. והכלל, שאין האדם יודע כלל, רק צריך להתחיל בכל פעם מחדש בעבודת השם, וכל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה, ואז טוב לך לעולם, וסוף כל סוף תגיע לתכלית הטוב והנצחי בזה ובבא" (משיבת נפש, ס).
אסור לנו להסתבך; חייבים להשליך את הפרשנויות האישיות, ולהתחדש בעבודת ה' בתמימות. "ותיכף כשבאין עליו קושיות, ואפילו כשקשה לו על עצמו, שהוא פגום כל כך ורחוק כל כך מקדושת התורה, אזי תיכף צריך לברוח מכל אלו הקושיות ולשתוק במחשבתו, ולקיים 'סייג לחכמה שתיקה'. רק להתגבר בכל פעם לחטוף איזה נקודות טובות, כל מה שיוכל, תורה ומצוות ובפרט תפילה ותחנונים ושיחה לפני קונו, ולבלי להסתכל על כל מה שעובר עליו. כי אין יודעין כלל, רק לקיים כמו שציוונו רבותינו זכרונם לברכה שאין שום ייאוש בעולם כלל, כי לגדולתו אין חקר" (ליקוטי הלכות, נטילת ידיים לסעודה ו, ס).
שכן, לאמיתו של דבר, אילו היה האדם יודע מה מצבו הרוחני האמתי כעת, לא היה נופל בדעתו לעולם. "כי אם היה יודע האדם כל מה שנעשה עמו בכל עת, והיכן הוא עומד ואוחז בכל עת, ואיך גם עתה יקר בעיני השם יתברך מאד מאד כל תנועה טובה שנמצא בו, בוודאי היו הכל רודפים בכל כוחם להשם יתברך, והיו הכל צדיקים. אך עיקר הניסיון והבחירה הוא על ידי העלם הידיעה.
"אבל החפץ באמת לחוס על תכליתו הנצחי, ראוי להתחזק על ידי זה בעצמו, ולידע ולהבין על כל פנים שאינו יודע כלל, כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך. ומי יודע כמה יקר בעיניו תנועותיך הטובים, ודווקא על ידי זה שהוא רחוק כל כך, על ידי זה דווקא יקרים בעיניו כל תנועה והעתקה טובה אפילו כחוט השערה. בפרט שכבר גילה אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה מזה הרבה, ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד" (עלים לתרופה).
גולשים צפו גם ב:

ר' הלל צייטלין: עתידה של ברסלב
הלל צייטלין במאמר מרתק: מהו חסיד ברסלב, מיהו רבי נחמן מברסלב, והאם תתקיים דרכו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב גם בעתיד. מסמך מדהים ומרתק.

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

כד אתי יתרו…
אפילו אם יודע בעצמו שמעשיו מקולקלים הרבה וכבר נכשל במעשיו פעמים אין מספר, אף על פי כן זה היום הוא חדש לגמרי ויכול גם ממקומו שהוא שם להגדיל ולקדש שמו יתברך, אפילו הגרוע שבגרועים

כשעמלק מגייס את השכל
אכן, אסור לנו לכבוש את זעקת המלכות הנפולה, רק לתת לה פורקן בשדות וביערות! את הזעקה הזאת עלינו להשמיע בימים אלו שלפני פורים; את זעקתו של השכל הטרוד בכל הדברים הקטנוניים והשוליים, רק לא בהשגות…

משנכנס אדר
מרדכי הצדיק, שאורו מאיר בכל שנה ושנה בימי הפורים, מתהלך לפני אותם שנשו, נפלו והתרחקו מבורא עולם, המסתתר מהם, כביכול, והופך את אותן הסתרות לדעת, לתורה גבוהה ועליונה ועל ידי זה זוכים גם אותם אנשים…

טעם זקנים – לשה"ק – י"א
לצפיה ולהורדה: קונטרס "טעם זקנים", מאוצר שיחותיו הנפלאות של הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר ז"ל, בתרגום ללשון הקודש, קונטרס י"א: תורת רביה"ק, סיפורים מדורות עברו ומאוצרות אנ"ש שבאומן...

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

תתחיל עכשיו!
עבודת ה' אינה רק לאותם הרחוקים כבר מכל תאוות והבלי עולם הזה, אלא אדרבה אפילו למי שעדיין לא התחילו כלום בעבודת ה', שעליהם להתחיל מהארציות והגשמיות שבהם הם נמצאים

פורים, הלימוד הנצחי
פורים הוא הכל. הוא הגלות והוא הגאולה, הוא היאוש והוא התקוה, הוא הנפילה והוא הקימה. פורים הוא הזכרון והשכחה ו"ארור המן וברוך מרדכי", איך ממשיכים אותו הלאה, לכל ימות השנה?

למחות את עמלק שבלב
כל מה שאפשר לזכות לו בפורים, תלוי בדבר אחד: שלא נרפה, לא נתייאש, לא ניפול ולא נתקרר. רק נתעקש, נתפלל ונייחל תמיד, בכל מצב!

"וצדיק באמונתו יחיה"
אמונתם ומסירות נפשם של חסידי ברסלב לקיים את עצות רבינו הקדוש וללכת בדרכו – דרך של ביטול ואמונה מוחלטים לבורא עולם, באה לידי ביטוי ב"קיבוץ" אליו התקבצו חסידי ברסלב בוורשא הבוערת בלהבות מלחמת העולם השניה.

כשהתלמיד מחזק את הרב
עיון קל במכתב הראשון ממכתבי רבי נתן (עלים לתרופה), אותו שלח רבי נתן לרבינו, בתשובה על מכתב מרבינו לאנ"ש, בו תיאר את קשייו העצומים, וביקש מתלמידיו שיזכרו מה שעשה רבינו עבורם (ברוחניות) ושיתפללו עבורו.

לגור מחוץ לישוב
מה, בעצם, הופך מקום לישוב? אם כמה אנשים עושים מדורה באיזה הר ונמצאים שם שבוע זה עוד לא ישוב. ישוב זה מקום שגרים בו באופן קבוע, ויש לו את החוקים והכללים שלו. יש לבוש וצורת…