במאמר שלפנינו, נבאר בס"ד נקודה חשובה מאד בעסק התשובה, אשר היא זו שמבטלת בעיקר את הדינים שלמעלה. והיא: משפט! "היינו שישפוט וידין בעצמו כל עסקיו" (ליקוטי מוהר"ן, טו) כי אם "יש דין למטה – אין דין למעלה".

כלל נתנו חז"ל בידינו: "אם נעשה הדין למטה, אין הדין נעשה למעלה. ואם לא נעשה הדין למטה, הדין נעשה למעלה" (מדרש רבה, דברים ה, ה). ומבאר רבינו ז"ל את הכוונה: שכשאין האדם דן ושופט את עצמו, כאן למטה בעולם הזה, על כל עסקיו וענייניו, אזי דנים אותו למעלה בשמים. אבל כשהאדם בעצמו דן ושופט את עצמו כאן למטה בעולם הזה, שוב אין דנים אותו כלל למעלה.

והנה, כל הדינים והפחדים שעוברים על האדם כאן בעולם הזה, כולם באים ממידת הדין שלמעלה. וזה בא מחמת שאינו דן ושופט את עצמו על עסקיו כאן בעוה"ז. וכלשון רבינו: "כשאין אדם דן ושופט את עצמו, אזי דנין ושופטין אותו למעלה, כי 'אם אין דין למטה יש דין למעלה', וכששופטין את האדם במשפט דלעילא, אזי הדין נתלבש בכל הדברים, וכל הדברים נעשים שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט כתוב, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (נדרים מא): 'למשפטיך עמדו', אזי 'הכל עבדיך' לעשות דין בזה האדם" (ליקוטי מוהר"ן, שם).

וזה פשר כל הגזירות והפחדים שעוברים על האדם, כי כולם אינם אלא שלוחים של מידת הדין לשפוט ולדון את האדם על מעשיו. הן הווירוס עצמו, הן הגזירות של השלטונות, הן קריסת הכלכלה, הן כל שאר הגזירות והפחדים – אינם אלא "שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט כתוב", אשר לא דן ושפט את עצמו על מעשיו.

אבל כשהאדם מתעורר, ומתחיל להרגיל את עצמו לשפוט ולדון את עצמו בכל יום על כל עסקיו – הרי הוא מסיר מעליו את כל הדינים, ושוב אינו מתיירא משום דבר שבעולם!

וכלשון רבינו: "אבל כששופט את עצמו, וכשיש דין למטה אין דין למעלה, ואין היראה מתלבש בשום דבר לעורר את האדם, כי הוא בעצמו נתעורר. וזהו (תהלים נ): 'ושם דרך' מי ששם אורחותיו (כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה סוטה ה:), היינו ששופט אורחותיו, כמו שכתוב (שמות כ"א): 'ואלה המשפטים אשר תשים', על ידי זה 'אראנו בישע אלקים' זה בחינת יראה, כמו שכתוב (קהלת י"ב): 'את האלקים ירא', היינו בחינת יראה עולה מהקליפה ומהאומות על ידי משפט, כי מתחילה היתה נתלבש בקליפה. וזהו שהאדם מפחד את עצמו מאיזה דבר, משר או מגנבים ושאר פחדים, זה הוא שהיראה נתלבש בזה הדבר, כי אם לא היה נתלבש היראה בזה הדבר, לא היה כח בזה הדבר להפחיד את האדם" (שם).

רבינו חוזר על דברים אלו עוד פעמיים בליקוטי מוהר"ן:

בתורה קנ"ד הוא כותב: "ומשפט, הוא מה שהאדם שופט ודן עצמו על כל דבר ודבר שעושה, טרם שידינו אותו למעלה. ועל ידי מה שהוא בעצמו שופט את עצמו ניצול מדין שלמעלה, כי 'כשיש דין למטה אין דין למעלה'. וכיון שאין עליו דין, אין צריכה היראה ליפול ולהתלבש למטה, ואין צריך לירא משום דבר, ואין לו רק יראה העליונה, יראת הרוממות" (ליקוטי מוהר"ן, קנד).

ובתורה קס"ט הוא כותב: "ולהמתיק הדין, הוא על ידי שהאדם דן את עצמו, דהיינו על כל מה שעושה ידין וישפוט בעצמו את עצמו על כל דבר אם כך ראוי לו לעשות, ויפשפש במעשיו ויתקנם כראוי על פי דין ומשפט התורה. ועל ידי זה שהאדם דן ושופט את עצמו, על ידי זה ממתיק ומבטל הדין שלמעלה. כי 'כשיש דין למטה אין דין למעלה' (ועיין מזה לעיל בסימן ט"ו)" (ליקוטי מוהר"ן, קסט).

יתכן שלרבים מאתנו נדמה שזו עבודה קשה – לדון ולשפוט את עצמו בעצמו על כל מעשיו – אמנם יש לדעת שקרוב אלינו הדבר מאד, בפינו ובלבבנו לעשותו. שהרי אנו מצווים ועומדים כבר מפי רבינו הקדוש, לקבוע לנו זמן בכל יום להתבודד ולפרש שיחתנו לפני השם יתברך. ובשעה קבועה זו, אנו יכולים בקל 'לשפוט' את עצמנו על כל מעשינו, ע"י שנרגיל את עצמנו לספר לפני השם יתברך את כל סדר יומנו מבוקר עד ערב, בפשיטות גמור, ולדון את עצמנו אם התנהגנו כראוי או לא.

וכפי שהדריך רבינו את אחד מבני הנעורים, כיצד לקיים דבר זה בתמימות ופשיטות. כמסופר בחיי מוהר"ן:

"שמעתי איך שאחד מבני הנעורים הקטנים היה שוכב בחדרו של רבינו ז"ל. פעם אחת ניגש אל רבינו ז"ל והתחיל לבכות לפניו באשר שרוצה להיות איש כשר. ורבינו ז"ל כבר היה שוכב על מיטתו. ועמד רבינו ז"ל וישב על מיטתו, והתחיל לדבר עמו, והורה לו הדרך בזה. וגם ציווה עליו איזה לימודים שילמד, וגם ציווה עליו שיהיה ממארי דחושבנא, היינו שבכל לילה קודם שישכב על מיטתו יחשוב איך עבר עליו היום. אם למד והתפלל כראוי ביום זה, יודה להשם יתברך ויאמר לו שבח והודאה לשמך הגדול והקדוש על שזיכיתני ללמוד ולהתפלל ביום העבר כרצונך קצת, ומתחנן אני לפניך ה' אלוקי שתעזרני ביום הבא למחר להוסיף בעבודתך בתורה ותפילה מרובה ביותר, ובכוונה שלמה ביותר. ואם חס ושלום לא למד והתפלל כראוי ביום העבר, יתוודה ויתחנן לפניו יתברך ויאמר: ריבונו של עולם ידעתי כי פשעתי ביום הזה ולא עבדתיך כראוי לא בתורה ולא בתפילה וכו', ועתה מבקש ומתחנן אני לפניך וכו' שתמחל ותסלח לי על העבר שלא עבדתיך כראוי, ותעזרני למחר ביום הבא לעבוד עבודתך בתורה ותפילה בכוונה ובשלימות הראוי כרצונך" (חיי מוהר"ן, תקפז).

אשרי הנוהג הנהגה זו, ובזה מתקרב להשם יתברך, וממתיק מעליו כל הדינים.