כש'חדר הבקרה' – המוח – פגום…

"כלל גדול, שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק, אם לא שתיקן תחילה אות ברית קודש כראוי, ואזי יכול להבין ולתפוס דיבורו של הצדיק.
"דאיתא בזוהר: 'סילוקא דיסודא עד אבא ואמא', שהם בחינת חכמה ובינה… שהם מוחין. נמצא, כשתיקן אות ברית קודש כראוי, אזי המוחין שלו בשלמות, ויכול להבין דיבורו של הצדיק; כפי התיקון של כל אחד, כך הוא השגתו".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, לו)

כל ידיעה חדשה המגיעה אלינו, עוברת דרך 'חדר הבקרה' – המוח. שם היא נבחנת, נלמדת, מקבלת את צורתה ועוברת לאחסון.

גם כל דיבוריו ותורותיו של רבינו הקדוש – כולל אלו המצוטטים באתר זה – עוברים דרך שכלנו, ושם הם מקבלים את צורתם ומשמעותם לגבינו.

באותו 'ציור' שמצייר כל אחד לעצמו תלוי הכל, לחיים או למוות. אנו יכולים ללמוד ולקרוא דברים נפלאים, שמצד עצמם יש בהם כח להחיות מתים, לחזק ולעודד, לחדש ולרומם, אך ברגע שהציור שלנו מעוות ולא נכון, אין אנו מרגישים בהם חיות ונועם, ולפעמים אף גורמים לנו מוות רוחני, חס ושלום.

"כי התורה יש לה שני כוחות, להמית ולהחיות, כמו שאמרו חכמינו על התורה הקדושה: "ושמתם – זכה נעשית לו סם חיים; לא זכה נעשית לו סם מוות, וכתיב 'ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם'. כך התורה של הצדיק – לכל אחד כפי… תפיסת המוחין שלו".

לא תלוי רק 'מה' לומדים – תלוי גם 'מי' הלומד ומה מצב שכלו; האם הוא מתוקן ומצייר ציורים מלאי חיות, או האם הוא מעוות ומנפיקים ציורים נעדרי-חיות.

ומצבו של השכל במה הוא תלוי? הזוהר מלמד: "סילוקא דיסודא עד אבא ואמא", כלומר: מידת היסוד, קדושתו של אדם, היא המשפיעה על מצבם של החכמה והבינה – השכל.

אמור מעתה: כשהעיניים והמחשבה שמורות, כי אז החכמה והבינה מתוקנים ומציירים את דברי התורה והצדיקים בציורם הנכון. מאידך, כשהעיניים והמחשבה מופקרות, ה"ציירים" מזייפים, ואין סיכוי לראות את האור ולהרגיש את החיות שבדברים הקדושים.

* * *

נשאלת אם כן השאלה הנוקבת:

מה יעשה זה שעדיין לא זכה לתיקון הברית, איך יגיע הוא לשכל נכון? הרי "אפילו כשיבוא להצדיק, והצדיק יגלה לו תורה ומוסר, מה יועיל לו? אדרבא, יוכל לקלקל לו יותר חס ושלום, מחמת שתפיסת המוחין שלו הם פגומים על ידי פגם הברית, ואזי אינו יכול לתפוס דיבורו של הצדיק… ואם כן 'נפל פיתא בבירא' ומה הועילו חכמים בתקנתן שעוסקין כל ימיהם לתקן נפשות ישראל על ידי התגלות תורתם הקדושה? והרי עיקר תיקון נפשות ישראל הוא להוציאם מפגם הברית, שזו יסוד כל התורה כולה כידוע, ואיך אפשר לתקן על ידי התורה את אותן שפגמו בברית קודש, מאחר שאין להם יכולת לתפוס דיבורו של הצדיק?" (ליקוטי הלכות, קריאת שמע ד, ב).

התשובה היא: "אמונה!" לא לתת למידע המגיע לאוזניים לעבור דרך "חדר הבקרה" הפגום, אלא לאחסן אותו ישירות במאגר התמימות…

"כי עיקר הוא האמונה… שצריך לבטל דעתו לגמרי, כאילו אין לו שום דעת עצמו כלל, ויסתכל רק על האמת לאמיתו, וימשוך עצמו רק אל האמת, שהוא בחינת אמונה, ולא יטעה את עצמו. ואז בוודאי יזכה לקבל עצות קדושות ותיקון גדול מהצדיק ותורתו – אף על פי שלא תיקן בריתו עדיין, ואין המח שלו בשלימות. והעיקר שיכיר את מקומו, וידע זאת בעצמו, איך המח שלו אינו מתוקן כראוי מחמת פגם הברית שלו, כפי מה שיודע בנפשו, ועל כן הוא צריך לבטל דעת עצמו לגמרי" (שם, ה).

אל תתן ל"ציירים" לצייר את המידע שאתה לומד ב"משיבת נפש" או "בליקוטי עצות", השאר את הדברים איך שהם מצוירים במכחולו של הצדיק האמת, ואז לא רק שתרגיש את האור שבהם, אלא ידיעות אלו עצמם יתקנו ויישרו את חכמתך ובינתך, שיתחילו לצייר ציורים נכונים ומלאי חיות.