ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > עבודת ה' > כרטיס כניסה לתיבה

כרטיס כניסה לתיבה

כ״ט בתמוז תשע״ט

על מנת שנהיה בין הזכאים לבלות בתוככי תיבת הקדושה, דורשים מאיתנו להיות מבקשי אמת. לא דורשים מאיתנו להיות מושלמים, גם לא להצליח במבחן עיוני או לדייק מעבר ליכולת. כן דורשים מאיתנו לבקש אמת. להשתדל להיות צמודים יותר לאמת, ולאחוז בכל מצב באמת הקרובה אלינו.

כרטיס כניסה לתיבת נח

מתח. תלמידים נרגשים ממתינים לראיון גורלי. המכון היוקרתי בורר את תלמידיו בקפידה. הלימודים כאן ישפיעו על עתידם של התלמידים והשתלבותם במעגל החיים וההצלחה. לקראת סוף שנה עורך מנהל המכון ראיון. לאחריו יתבשר התלמיד אם ימשיך כאן גם לשנה הבאה, אם לאו. את ההחלטה מקבל המנהל על פי כללים סתומים הידועים רק למתי מעט. למראית עין אין להעדפותיו פשר.

רק מקורביו יודעים כי מתוך עשרות השאלות אותן הוא מציג בפני המועמדים, נקודה אחת בלבד הוא מעוניין לברר, את מידת נאמנותם לאמת. האמת בעיניו היא יסוד לכל לימוד. אם יתעקש הנבחן להציג תמיד רק את האמת, גם בשעה שהיא איננה מחמיאה, מבריקה או נוחה. ראוי הוא להימנות בין חניכי המכון.

* * *

העולם שרוי במבול. שטפון עז של אירועים, סערות ותהפוכות, פוקד את העולם. גם בתוך תוכו, העולם הקטן הוא האדם, גועש רועש במבול אישי השוטף את חדרי ליבו ומחשבותיו. הרהורים ודאגות, כפירות וסברות זרות. ובעין הסערה שטה לה במנוחה פיסת מציאות שקטה ושלווה. הסער רוגש סביבה, אליה לא יבוא. תיבה אחת קטנה שכל כולה קדושה וטוהר, נחה על פני מי המבול. בתוכה רוחשים החיים, מחוצה לה קוטל המוות. ד' אמות של קדושה.

כמו התיבה הקדומה של נח, כך בכל דור ודור מזמינים הצדיקים את העם להימלט מהסער, לוותר על מאורעות הרחוב, ולהכניס את כל רמ"ח ושס"ה אל גבולות התיבות הקדושות. תורה, תפילה, התבודדות ומחשבות טובות. בכל דור ניצבים הצדיקים בשערי התיבה ומלמדים את הנפשות המקשיבות איך עושים את צעד החיים, מהמולת המבול אל גבולות התיבה.

תיבת ההצלה עומדת, המבול משתולל בחוץ. והאדם הקטן צריך רק לדאוג להימצא בפנים ולא בחוץ. מה בין פנים לחוץ? אמת או שקר.

בין חושך לאור

המבול הוא חושך, וכשנופלים אל החושך וההסתרה נדמה כאילו לעולם לא יימצא הפתח. האדם מסתובב סביב עצמו, מגשש ומחפש דרך להימלט מסערת דאגותיו ומחשבותיו. זה עלול להתרחש בעיצומה של תפילה. המילות כאילו חומקות ממנו, אינן מניחות לו להיכנס לפנים, לחשוב בצלילות ולהתחבר לפנימיות. התורה אף היא מעמידה פני זר, מחיצה אטומה חושך ואפילה. כך חשה נפש המושלכת החוצה מן התיבה.

מה גורם לנפש להיזרק מן התיבה? שקר קטן.

האמת היא אור, השקר חושך, והאדם נוהג לרמות את עצמו. זעיר פה זעיר שם. טעות קטנה מובילה לסילוף גדול והחושך מתעבה. הנפש מוצאת את עצמה מלופפת חושך, נטושה מחוץ לתיבה, מגששת נואשות את דרכה פנימה.

הדרך היחידה המסוגלת להוביל נפש מחוץ לתיבה אל תוכה היא נסיעה בכיוון ההפוך. אם השקר זרק אותנו החוצה, האמת תכניס אותנו לפנים. בחושך, אומר רביז"ל (ליקו"מ סי' קי"ב) יש פתחים להימלט. הבעיה היא, שהחושך מסתיר והאדם איננו מוצא את הפתח. משום כך העצה היא אמת. חותמו של הקב"ה אמת, ובשעה שנאמר ברחבי היקום דיבור אחד של אמת, מיד השי"ת מתאווה כביכול לשכון בתוך אותו דיבור והוא מופיע בתוך עוצם החושך. מקום המכיל את נוכחותו של השי"ת כבר איננו חשוך, "השם אורי וישעי" הקב"ה הוא האור ובשעה שהוא שורה בתוך הדיבור, האופל העמוק ביותר הופך לאור, אז גם מתגלים כל הפתחים והדרך אל התיבה פתוחה.

העצה הזו עשויה להיות נפלאה, הבעיה שאנו סבורים על פי רוב שהיא רחוקה ונשגבה. 'אמת' סבור האדם 'זוהי מדרגה נעלה, ואני שרוי בשקר…' מהסיבה הזו מגלה רביז"ל שבאמת יש בכלליות שתי מדרגות. יש אמת כללית, היא האמת בעצמה, ויש אמת פרטית לפי האדם, המקום והשעה. לא תמיד ניתן להגיע אל האמת הכללית.

במצבי חושך ואופל, האמת הכללית רחוקה בהחלט. האמת הפרטית לעומת זאת מצויה תמיד במקום הקרוב ביותר – בתוך מצבך העכשווי ממש. אם נאמר את האמת הזו לפני השי"ת הרי פתחנו בתוכינו חלון אל אור האמת, חלון מול קרן שמש מזמין אל החדר פנימה אור יקרות.

להיצמד בכל מצב לאמת

על מנת שנהיה בין הזכאים לבלות בתוככי תיבת הקדושה, דורשים מאיתנו להיות מבקשי אמת. לא דורשים מאיתנו להיות מושלמים, גם לא להצליח במבחן עיוני או לדייק מעבר ליכולת. כן דורשים מאיתנו לבקש אמת. להשתדל להיות צמודים יותר לאמת, ולאחוז בכל מצב באמת הקרובה אלינו. לאמת גוונים רבים. יש אמת מוחלטת המצהירה 'אין עוד מלבדו'. אין צורך במאומה רק לרוץ אחרי השם.

יש גם אמת שאומרת כי במצבי הנוכחי מוטלת עלי חובת ההשתדלות למשל. יש אמת האומרת 'אל תשקר את עצמך, אתה יכול יותר' ויש אמת מנחמת 'עשה לכל הפחות משהו'. נדרשת מאיתנו תבונה להכיר תמיד באמת הנכונה ביותר לרגע זה. הדרך הנכונה ביותר לעשות זאת היא התבודדות.

בהתבודדות, לוקחים את היום כולו, על שלל משוגותיו, שקריו ואמיתותיו החלקיות ומעמידים הכל לפני השם. מודים על האמת ומצהירים 'אני מעוניין להיות אמיתי. אינני מטייח'. האמירה הזו לבדה בכל התנסחות שהיא, היא פתיחת חלון. האדם פותח מתוך מצבו העכשווי חלון אל האמת ואל אור השם. ואזי גם השם מאיר לו.

חגי תשרי הכניסו אותנו אל תוככי התיבה. זכינו להיכנס לשם משום שהיינו אמיתיים. בימים נוראיים, בצל הדין הנוקב, משהו בתוכינו היה פחות 'מתוחכם', היינו אמתיים, אז מצאנו את עצמנו בפנים. העבודה כעת היא לראות בכל דרך איך ממשיכים את אישור השהייה הזה הלאה. ערובה לשהות בתיבה היא היצמדות לאמת. האמת מסוגלת גם להחזיר אותנו אל התיבה מבחוץ. דיבור של אמת מוביל את הנפש לאורך מסלול הטעות עד לרגע המעידה, אל השקר הקטן שפלט אותה אל החוץ, ושם ניתן לשוב ולתקן, ולהכנס לפנים.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support