ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > "כל הענין שלי…"

"כל הענין שלי…"

כ״ג באייר תשע״ט

אומן, מכל המקומות שבעולם, היא המקום שממנו והלאה אין עוד שום שייכות כלל לקדושה, מעין "סוף העולם" מבחינה רוחנית, ושם – שם דווקא, בחר רבינו להיטמן, ולשם, לשם דווקא בחר להזמין לראש השנה את כל אשר בשם ישראל יכונה, להשתתף ולהיות לעזר לצדיק במלחמתו הגדולה בשורש ותוקף הסטרא אחרא בעצמה. (ראש השנה) (מועדים)

"כל הענין שלי הוא ראש השנה"

"אמר: הראש השנה שלי עולה על הכל". ואמר: "כי כל הענין שלי הוא רק ראש השנה" (חיי מוהר"ן ת"ג)

"כל הענין שלי הוא ראש השנה"?! לכאורה קשה, האם אכן כל עניינו של רבינו הוא רק ראש השנה? הלא עניינים רבים ונפלאים העמיד בעיקר משנתו ודרכים רבות לעבודת ה' חרת על דגלו, והיכן הם התחזקות והתבודדות, הנקודות הטובות וההתחדשות? האין הם עיקרים גדולים בענין רבינו, אשר אינם פחותים ממעלת ראש השנה?

אכן בהתבוננות בדברי רבינו ותלמידו הגדול אודות מעלת ראש השנה, מתגלה לענינו טפח ממעלת היום הזה ושייכותו לענין רבינו, ומבין החרכים נראה לעתים כי אכן כולל הוא ראש השנה הכל, וכלול ומרמז גם על שאר גילוייו של רבינו ועיקרי תורתו.

 גילוי ההסתרה

מעניניו העיקריים של רבינו – תורת ההתחזקות, אשר אותה מיצה במשפט אחד – "אין שום יאוש בעולם כלל", והיכן מרומז ענין זה בראש-השנה? בענין ראש השנה כותבת התורה "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" ומכאן למדו שר"ה חל דווקא ביום בו מתכסה הלבנה, שזהו פירוש המילים "בכסה", בזמן כיסוי הלבנה. מענין כי חג זה, בו בחר רבינו לחלקו, הוא החג היחיד בו מתכסה הלבנה.

למה מרמזת הלבנה? כותב רבי נתן בליקוטי הלכות (אורח חיים עירובי תחומין הלכה ו' סעיף ו'), "כי אמונה בחינת מלכות היא בחינת לבנה" ואם כן יוצא שהסתרת הלבנה היא בעצם הסתרת האמונה, הסתרת מלכות ה', וכן כתב בפירוש (חושן משפט דיינים ג' ז') "מיעוט הירח – משם אחיזת כל הסיטרא אחרא, שהיא בחינת חושך בחינת שקר" ואם לא די בזה הוסיף וכתב(חושן משפט פיקדון וארבע שומרים הלכה ה') "מחמת פגם מעשי בני אדם שהם בחינת פגם מיעוט הלבנה על ידי זה נמשך לסטרא אחרא יניקה חס ושלום משם מבחינת הנ"ל, ומשם נמשכין כל הפגמים שבעולם! ואזי מתגבר חס ושלום חושך ממש, שרוצה להחשיך אור היום לגמרי, היינו שרוצה לבלבל את הדעת ולהחשיך את אור האמת שהוא אור השכל והחכמה האמיתית המאיר בכל יום ויום, שהוא עיקר אור יום, ומזה נמשכין כל הבלבולים והמניעות והעיכובים שבכל יום ויום".

ואם כן, ביום זה, בו מתמעטת ומתכסה הלבנה בתכלית, מתעצם הדין ביותר, ביום זה "מתגבר החושך ממש" כלשון רבי נתן, ומסתלקת ומתמעטת האמונה, תכלית ההסתרה!

כאן, בחושך הגדול הזה, אומר רבינו: "כל הענין שלי הוא ראש השנה" – "זה החג שלי", כאן, בתכלית ההסתרה יגלה רבינו את אור ה', כאן דווקא יראה את גודל כוחו לעורר תקוה בלבבות, ודווקא את ההסתרה הגדולה ביותר יהפוך לדעת, ואת הדין לרחמים.

וכן כתב רבי נתן (הלכות ראש חודש ג' סעיף ב') "וזה בחינת ראש חודש (שבו מתמעטת הלבנה) שהוא בחינת התגלות ההסתרה, שמגלין ההסתרה על ידי שיודעין שגם שם מלובש דעת, כי דייקא אז כשמגיעין לתכלית ההסתרה והירידה חס ושלום, בחי' הסתרה שבתוך הסתרה, אזי דייקא מגלין ההסתרה ונעשה ממנה דעת גדול.

"וזה בחינת קידוש החודש, שהיו יושבין ועוסקין בזה חכמים גדולים ונוראים מאד שהיו בקיאין בסוד העיבור כי צריך לזה חכמה גדולה ובקיאות גדול מאד בחינת הדעת של משה".

הנה בא משה של דורינו, מקור החכמה והדעת, והוא הוא הבקי להפוך הסתרה נוראה של דורינו בכלליות ובפרטיות, להתגלות ואור גדול. אין מתאים יותר, אם כן, לרבי נחמן, המנחם הגדול, לבחור לו לחלקו ומתנתו – את ראש השנה דווקא – יום הדין והצמצום וההסתרה הגדולה, כי דווקא הוא, בכוחו הגדול, ייהפכו להתגלות.

 "רק אזמרה"

בתורה רפ"ב, גילה רבינו את עומק סודו של לימוד הזכות, וכה גדולה היתה תורה זו וגילויה עד שרבי נתן פסק בדבריו שהיא היא אחד משרשרי ועיקרי עבודתינו בדור הזה, וכלשונו "רק אזמרה ורק אזמרה". אמנם ללמד זכות בשלמות וכראוי – אפילו על הגרוע שבגרועים, זה יכול לעשות רק הצדיק הגדול בחינת משה, וכלשון רבינו שם "ודע שיש בכל דור ודור רועה והוא בחינות משה, שהוא רעיא מהימנא, וזה הרועה הוא עושה משכן".

ברור שתיקוני המשכן הנעשים על ידי הטוב שמוצא הצדיק בכל אחד, נעשים בכל זמן וכל עת, אולם אין ספק שהם נעשים ביתר שאת בציונו הקדוש, וביותר ויותר – בראש השנה דווקא, אשר בו, יותר מכל יום אחר בשנה, זקוקים אנו לרועה הנאמן שילמד עלינו זכות לפני כיסא הכבוד, שיגזרו עלינו חיים טובים.

וכן כותב במפורש רבי אברהם בן רבי נחמן בספרו "ביאור הליקוטים" (תקעו ממשלה א' אות ב')"כי התיקונים [שעושה הצדיק] חוזרים חלילה [בכל שנה] ודייקא על ידי זה שעולה הצדיק בעוצם כוחו להתאחז בכסא, עד שיהיה גם הוא מקומו של עולם, ידין וישפוט לכף זכות גם את היורדים בעזות מלכותא דסטרא אחרא – שיתעלו ויתהפכו גם חלקי המלכות שבהם [שהייתה עד עתה נסתרת ונעלמת כלבנה במיעוטה], לתוך הקדושה בעצמה, עד שנישלם יותר על ידי כל זה בכל שנה ושנה [בראש השנה ויום הכיפורים וסוכות הנזכרים במראה הנ"ל שעל זה] גם בנין ואחיזת הצדיק בכסא, לקרב ולהעלות גם את הנופלים והרחוקים יותר, עד שסוף כל סוף, יהיה ניגמר ונישלם בנין המפואר הזה שבירושלים, וצמח דוד היושב בכסא מלכותו ותפילתו".

והנה מבואר מתוך דבריו שכל התיקונים האלה פועל הצדיק דווקא בר"ה שאז הוא עושה "אזמרה" ועוסק ביתר שאת ויתר עוז בתיקוני כל הנשמות שעימו ובמחיצתו.

תיקון העולם כולו

ועוד – בתכנו הפנימי ראש-השנה איננו חג יהודי "רגיל", שהרי איננו עוסק במאורעות יהודיים כיציאת מצרים, קבלת התורה או שאר ניסים וישועות שקרו לנו כעם, תוכנו של ראש השנה הוא יום הדין והחשבון – לכל באי עולם, אמנם לנו – בניו ידידיו – גילה הקב"ה סודו, מתי הוא יושב לדין וכדי שנכין ונטהר עצמנו, לצאת זכאים וראויים.

אך דין זה כאמור איננו נוגע רק לנו בלבד, אין זה דין לעם ישראל בלבד, "כל ברואי עולם עוברים לפניו", וגם בזה נראה לומר, מדוע בחר לו רבינו דווקא בחג "אוניברסלי" כזה, בו דן הבורא את כל עולמו, ולא בחר בחג "יהודי" יותר?

אכן – המתבונן בתורת רבינו בעין האמת יגלה בלי ספק כי השקפת רבינו חובקת עולמות היא, "כי הצדיק מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השם יתברך" (תורה יז סעיף א'), בכל העולם כולו מתבונן הצדיק ומחפש ומבקש איזה טוב, איזה התפארות, ורחמיו הגדולים מתפשטים והולכים גם על "הטוב הכבוש" דהיינו "חלקי נשמות ישראל" הכבושים בגלות בין הגויים, מונחים בקצוי ארץ (שם סעיף ו').

אין די לצדיק בחבורת יראים הסובבים אותו, רק כל כיסופיו ורצונו – תיקון העולם כולו, והשבת הניצוצות הנידחים כולם, עד אחד, אל מקורם ושורשם.

אין מתאים, אם כן, מהיום בו סוקר ובוחן ה' את כל עולמו, להיות ליומו וחלקו של הצדיק, אשר עיניו, עיני רוחו, משוטטות אף הן בעולם כולו, באשר הוא דווקא, יותר משאר הצדיקים, חותר ומשתדל בתיקון העולם כולו.

לנסוע לסוף העולם

ומאבקו של הצדיק, מאבק עם כוחות הדין והשתלשלותם – ההסתרה הגדולה וכל חיילות הצד האחר – מתרחשת דווקא באומן.

זמן קצר אחר שהגיע לאומן אמר רבינו "הנה אנחנו עתה אצל הקצה והסוף של ישראל, במקום שגבול ישראל כלה".

אומן, אם כן, מכל המקומות שבעולם, היא המקום שממנו והלאה אין עוד שום שייכות כלל לקדושה, מעין "סוף העולם" מבחינה רוחנית, ושם – שם דווקא, בחר רבינו להיטמן, ולשם, לשם דווקא בחר להזמין לראש השנה את כל אשר בשם ישראל יכונה, להשתתף ולהיות לעזר לצדיק במלחמתו הגדולה בשורש ותוקף הסטרא אחרא בעצמה.

"כי התיקון – דייקא ע"י הגוף של הצדיק שנשאר בזה העולם" כותב רבי נתן (הלכות מנחה סוף הלכה ז'), כי "הצדיק, גם בעת מיתתו והסתלקותו ממש, אינו מסתלק מן העולם לגמרי… ואז הוא עוסק בתיקון נפשות ישראל יותר מבחייו".

"ובפרט מיתת הצדיקים שבחו"ל, שהכל הוא בבחינת התפילה בבחינת דין, שמוסרים נפשם שיקבר שם בחו"ל, ששם יניקת הסטרא אחרא, ונדמה להסטרא אחרא שהיא בולעת את הגוף הקדוש הזה, אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל כח גדול מאד, ועומד להסטרא אחרא בצווארה, עד שמוכרחת על ידי זה להקיא הקאות הרבה מקירבה וביטנה עד שיגמור הצדיק מה שהתחיל, ועל כן שם על קיברו יכול כל אחד להיתקן, אפילו הגרוע שבגרועים, כי שם עיקר הכח של התפילה בבחינת דין" (הלכות חול המועד ב' סעיף ט"ו).

לבוא לאומן, לבוא ל"סוף העולם" ושם, בכוחו והגנתו של הצדיק, להילחם עם הסיטרא אחרא ממש, דומה מאד להוראתו של רבינו לצאת ולהתבודד בלילה בשדה, כי הנה אותה לשון בה הזהירו חז"ל מפני היציאה למקומות מסוכנים בגשמיות וברוחניות, הפכה והתגלתה, על פי דעת רבינו (בתורה נ"ב) לעצה ודרך בדוקה, "הנעור בלילה, ומהלך בדרך יחידי, ומפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו", ועל פי רבינו אדרבא, שומה עלינו להיות נעורים בלילה, ולצאת יחידים לדרך, בה אין אדם, בלילה בזמן שליטת המזיקים, ושם, דווקא שם – להדבק בבורא, והרי זה, בכח הגנת הצדיק, כמלחמה עם הסיטרא אחרא בביתה שלה.

(חשוב לציין שבעיון בדברי חז"ל נגלה כי אין הדברים עומדים בסתירה כלל, גם חז"ל הזהירו מפני היציאה לשדות בלילה רק באופן של "מפנה לבו לבטלה" שאינו עוסק בתורה ותפילה שיגנו עליו, ואם כן, גם לשיטתם, אם הוא עוסק בדבר שבקדושה, לא עליו נאמר "הרי זה מתחייב בנפשו".)

עיקר התשובה – ההתחדשות

עוד מצאנו בדבריו ז"ל, כי עיקר ענינו – התחדשות. "אמר: לא מבעיא דיבור שאינו יוצא מפי בלי התחדשות אלא אפילו הבל אינו יוצא מפי בלי התחדשות" (חיי מוהר"ן שפ"ד).

וכותב בענין זה רבי נתן (או"ח תפילין ה') "והנה עיקר כוונת דברים הנ"ל לענין מעשה, הוא מה שראיתי ושמעתי מפי רבינו ז"ל בעצמו עמה פעמים, שהיה חי חיות חדש בכל פעם, כאשר שמעתי ממנו כמה פעמים, שאמר "אני חייתי היום חיים שלא חייתי מעולם חיים כאלו, "וזה עיקר החיות באמת – כשזוכין להתחיל בכל פעם מחדש בעבודת ה' שהוא עיקר החיים".

"כל הענין שלי הוא ראש השנה"

היכן נוגע ענין ההתחדשות של רבינו ל"יומו" ו"חגו" הלא הוא ראש השנה?

מבאר רבי נתן (אורח חיים תפילין ה' ח') "כי עיקר התשובה הוא בבחינת התחדשות החיות בכל עת, שצריך לחדש ימיו שעברו בחושך, בבחינת (איכה ה') "השיבנו ה' אליך ונשובה" (וזה מתקיים על ידי) "חדש ימינו כקדם".

וזה בחינת ראש השנה – כי עיקר קדושת ראש השנה, הוא שנזכה לתשובה שלמה, כי הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה – היינו שנזכה לחדש ימינו שעברו בחושך ולהוסיף מעתה תוספת קדושה ועבודה מחדש שזהו בחינת "חדש עלינו שנה טובה", שאנו מבקשין בראש השנה, "חדש" דייקא, שנזכה לשנה חדשה דייקא".

ונמצאנו למדים שגם ענין ההתחדשות, שהוא יסוד מיסודות רבינו, הוא הוא למעשה ענינו של ראש השנה. שנזכה להתחדשות אמיתי ולתשובה שלמה, להתחיל התחלה חדשה לגמרי בעבודתו ית' – זה קורה דווקא היום. היום להתחיל, כי "זה היום תחילת מעשיך" וגם מעשינו – לטובה.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support