הוא יושב עם ה'קינות' וראשו חפוי, הלב כל כך אטום ומטומטם, לא חש כלל בחורבן ולא באבלות, הכל כל כך זר ויבש, בקושי קצת פירוש המילות עם רצון לרצות להרגיש משהו, עוד 'קינה' ועוד 'קינה', האם יתכן שמהמילים המרוסקות והיבשות הללו תבוא איזו שהיא גאולה?!

*

ליל תשעה באב, הלילה המר והנמהר בו אנו בוכים ומבכים את חורבן בית המקדש הכללי והפרטי, לא נועד כדי להספיד את העבר, "כי מה שעבר אין, כי כבר נשרף בית מקדשנו" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, סז), אין טעם לבכות על עבר שאיננו עוד. הבכי האבלות וההספד נועדו רק על העתיד, הם בונים כבר כאן ועכשיו את הבנין העתידי בכלליות ובפרטיות. חובתנו אם כן לברר מה החריב ומחריב את בית מקדשנו, אז וגם עתה, ולהשתדל מעתה בבנינו.

חז"ל (סנהדרין קד:) גילו לנו שסיבת הבכיה בליל תשעה באב לדורות נעוצה בבכיית ישראל בלילה זה בעת שהמרגלים חזרו מתור הארץ; "ויבכו העם בלילה ההוא – אותו הלילה ליל תשעה באב היה, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם בכיה של חינם ואני אקבע לכם בכיה לדורות". ברור הדבר שהבכיה לדורות אינה רק לזכר אותה בכיה, אנו הרי לא בוכים על העבר, אלא בונים את העתיד, ואם כן, בהכרח שבבכיה זו אנו מתקנים גם את העוון שגורם גם כיום לחורבן ושנעוץ באותה בכיית חינם. וכדבריו של רבי נתן: "בין המצרים אז מתאבלים על חורבן בית המקדש שגרמו המרגלים, שזהו הצרה הגדולה מכל הצרות, ועל כן צריכים להתאבל מאד על זה, והעיקר לבכות על עוונותינו שגרמו החורבן והם מעכבים הגאולה" (ליקוטי הלכות, בציעת הפת ו, עד).

מהו שורש חטא המרגלים שעדיין אנו שוגים בו? – הבה נקשיב למה שרבי נתן מבאר ביסודם של דברים:

כל מציאות עבודתנו את ה' בעולם הזה לא נתפסת בשכלנו, זה נראה פלא והפלא, איך יתכן שיצור שפל כזה יגרום לנחת רוח למלך מלכי המלכים שכל צבאות מעלה עומדים ומשרתים לפניו בתכלית הזוך והרוממות?! אי אפשר לנו להבין זאת בשום פנים ואופן, ואכן רק בדרך אמונה יכולים אנו לקבל ולהשתעבד שזוהי האמת, וידיעה זו היא מעיקרי העיקרים באמונתנו הקדושה, וכמו "שמבואר ומובן בכל דברי חז"ל ובפרט בזוהר הקדוש ובכתבים, שעיקר שלימות האמונה הקדושה הוא, להאמין שה' יתברך רוצה בעבודת האדם בזה העולם, אף על פי שאי אפשר להבין זאת בשכל אנושי בשום אופן, אף על פי כן כבר גילו לנו אבותינו ורבותינו הקדושים שהאמת הוא כן, וזה כלל ויסוד כל תורתנו הקדושה. וכמו מי שהוא כופר במציאותו יתברך ח"ו הוא כופר ומין ימח שמו, כמו כן אפילו אם אומר שמאמין במציאותו יתברך, וכופר בזה, שאינו מאמין שהוא יתברך חפץ בעבודתנו, הוא גם כן כופר ומין" (ליקו"ה, שבועות ב, ב).

שורש טעותם של המרגלים היה גם כן בענין אמונה זאת; השם יתברך הראה לעמו אותות ומופתים נפלאים ביציאתם ממצרים, ואף על פי כן הניח להם מקום בו הוצרכו לסמוך רק על האמונה. המרגלים לא יכלו להבין בשכלם איך אנשים פחותים שכאלו יזכו להיכנס למקום גבוה שכזה, ומי שאינו רוצה לסמוך על האמונה נופל בטעויות מרות. ואכן המרגלים שלא רצו להאמין שארץ ישראל תהיה טובה עבורם על אף פחיתותם, טעו וראו בה מקום שרק ירע להם, וכפי שחז"ל אומרים (מובא ברש"י במדבר יג-ב) "אני אמרתי להם שהיא טובה, חייהם שאני נותן להם מקום לטעות" כי "רצו לראות ולהבין האמת מיד, על כן נתן להם ה' יתברך מקום לטעות וגרמו בכיות לדורות עד היום שמתארך הגלות על ידי זה, ועיקר הגאולה תלויה בזה" (ליקוטי הלכות, שם).

*

טעות מרה ואיומה זו נתפסת גם כיום: אנו מצווים להאמין בעצמנו שיש לקב"ה נחת רוח מעבודתנו על אף עומק שפלותנו, ואמונה זו רחוקה משכלנו לגמרי. ולכן, אסור לנו להתחיל להקשות ולרצות להבין בשכלנו איך יתכן שמתוך שפלות שכזו ומתוך יבשות שכזו שאנו מצויים בה, ובקטנות ודלות מעשינו נקרב את הגאולה. אלא עלינו "להתחזק באמונה לידע ולהאמין בדברי רבותינו שאין שום תנועה טובה נאבדת כלל, ובודאי כל המרבה הרי זה משובח. וכל ההתרחקות של בני אדם מחמת רעיונים ומחשבות ובלבולים כאלה, הכל מחמת שרוצה להבין האמת תיכף ומיד. אבל המאמין לא יחיש, וצריכים להמתין הרבה הרבה עד שיזכה להשיג ולהבין אמיתת דרכיו יתברך, כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם, כי עיקר התגלות האמת הוא בסוף" (שם).

ה'בכיה של חינם' נובעת מתוך ההליכה אחר השכל העצמי; האדם חושב שהוא מבין, ומכח זה מופרכת אצלו התקוה שבדלות מעשיו יזכה לפעול ולהיחשב אצל השם יתברך. ולעומת זאת, הבכיה לדורות נועדה לתקן את אותה בכיית חינם, כדי להשריש בלבנו אמונה זו בעמקי עמקים שגם כשנראה שהכל חשוך ואבוד, וגם כשנדמה ש'אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו' והדורות יורדים ומתמעטים בערכם מיום ליום, אולם כשנתחזק להאמין שאנו כמו שאנו, בדלי דלות מעמדנו ופעלינו, פועלים ועושים גדולות ונצורות למעלה, וה' יתברך שש ושמח בפעולות דלות אלו, כי אז נתקן את שורש פגם המרגלים ונחיש את הגאולה שתבוא בזכות האמונה הקדושה.

נייקר ונחשיב כל אמירה וכל פעולה של אבלות וקינה איך שלא תהיה, נרבה בהם ונגיש אותם לפני קוננו, והיא שתחיש גאולתנו ופדות נפשנו.