ועכשיו… כל ההתחלות מפורים

כתוב בליקוטי מוהר"ן (תורה ע"ד ח"ב): "כי בתחילה היו כל ההתחלות מפסח, ועל כן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים ועכשיו… (ולא סיים)".

ובספר "באבי הנחל" (סי' ע"ד) מסביר את משמעות ה"ועכשיו" זה לשונו: "מובן כוונתו שעכשיוכל ההתחלות מפורים" עכ"ל עיי"ש.

ומכיון שבפורים עסקינן, וכדברי רבינו הק' מפורים מתחילינן, מן הראוי לעיין בדבריו הקדושים, ולהבין מדוע כל ההתחלות דוקא מפורים.

בגמרא מסכת עירובין (דף נ"ד.) "אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, חטוף אכול, חטוף ואישתי, דעלמא דאזלינן מיניה לבי הלולא דמי" (כגירסת העין יעקב). ומפרש העיון יעקב(שם) שמדמה את העולם הזה להלולא, היינו, לסעודת חתונה ושמחת מצוה, פירוש לבית המשתה של הקדושה.

והנה, בליקוטי הלכות הלכות פורים א', מסביר רבי נתן את סיבת אחשורוש לעשיית המשתה, שכשראו אחשורוש ויועציו שלא נגאלו בסוף השבעים שנה, נתיעצו להפילם משבעים פנים של תורה, ולהגביר עליהם בחינת השינה שלא תהיה להם התעוררות הגאולה, כי ע"י אכילה ושתית יין נופלים לשינה ועל כן עשו סעודה, וזהו שאמרו רז"ל בימים ההם כשבת המלך על כסא מלכותו, כשנתישבה מלכותו, כי חישב וטעה (כמובא בגמרא מגילה י"א) שמלכות ישראל לא תכון יותר ולא תקום יותר ח"ו, וחשב שכיון שעברו ע' שנה ולא נגאלו על כן לא יגאלו עוד, ועל כן עשה את המשתה להכשיל את ישראל להפילם לבחינת שינה עיי"ש.

ומובא שם בגמרא שמכיון שראה שלא  נגאלו, והבין לפי טעותו שלא יגאלו עוד, הוציא את כלי בית המקדש והשתמש בהם בסעודה זו.

והגמרא במסכת מגילה (דף י"ד.) שואלת מדוע לא אומרים הלל בפורים ומתרצת "שאנחנו עדיין עבדי אחשורוש" ("אכתי עבדי אחשורוש אנן"). וצריך להבין את כונת הגמרא מכיון שאחרי שבעים שנות גלות בבל שהיא גלות אחשורוש (פרס ומדי), היתה גלות יון ואח"כ גלות אדום וישמעאל – ה' יגאלנו במהרה – ומדוע אומרת הגמרא "שאכתי עבדי אחשורוש אנן"?

וכטוב לבנו ביינה של תורה נבאר כי מטרת אחשורוש שמלך על כל העולם (כמובא במגילה י"א)בעשית המשתה והוצאת כלי המקדש, היתה להראות כי עתה המלכות של העולם הזה היא המלכות דסטרא אחרא, ואילו המלכות דקדושה "ישינה" כדברי המן "ישנו עם אחד" "יישן הוא האלוה שלהם", שכביכול הקב"ה ישן ולא יתעורר חס ושלום לגאול את ישראל, ועל כן עשה משתה מאה ושמונים ושבע יום, שהם רוב שנה, בשנת השבעים לגלות, כדי שמלכותו מלכות הסטרא אחרא תכון רוב שנת השבעים של הגלות מתוך משתה והוללות ושמחת ההבל של העולם הזה הנקרא "בי הילולא" כנ"ל. כי אצל אחשורוש העולם הזה הוא "בי הילולא" דסטרא אחרא, ובכך רצה להכניע את ה"בי הלולא" של הקדושה שהוא שמחת מצוה של שבח הלל והודיה להקב"ה, ועל ידי זה לא יגאלו עוד ישראל, אלא אדרבא, יפלו לשינה, כדברי ר' נתן כנ"ל. ועל כן הוציא את כלי המקדש להראות ולהוכיח כי ה"בי הלולא" של הסטרא אחרא והמלכות של הסטרא אחרא מנצחים את ה"בי הלולא" של הקדושה והמלכות דקדושה.

ובהגיענו לעת הזו, לא נחריש ונדמה לנפשנו מן הכתובים והמדרשים, את משתה אחשורוש שבחיצוניותו הרשים, ובכך נקוה שרווח והצלה יעמוד לנו – הכותבים והקוראים, להבין מן הנעשה בכל שנה בחג הפורים.

הנה, אחשורוש עשה משתה לכל שריו ועבדיו והראה את עושר יקר תפארתו וגדולתו, חור, כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש, מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסחרת, והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים ויין מלכות רב כיד המלך והשתיה כדת אין אונס… גם ושתי עשתה משתה נשים וכו'.

ובגמרא (מגילה י"ב) על הפסוק "ביום השביעי כטוב לב המלך ביין" – אמר רבא, יום שביעי שבת היה, שישראל אוכלין ושותין, ומתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות, אבל עובדי עבודה זרה שאוכלים ושותים, אין מתחילים אלא בדברי תפלות. ע"כ. ועל כן נראה בפשטות כי היה זה משתה של שכרות משך מאה ושמונים ושבע יום כדרך אומות העולם כאשר השתיה כדת ואין אונס… ועל כן הוציא אחשורוש עושרו והדרו שהיה של גזל, (כמובא במדרש מגילת אסתר), לממש את עולם הדמיון, ולהראות את יופיו החיצוני של העולם הזה, ולכן נתן להם יין מלכות רב, כדי לגרום לכח המדמה לשלוט בהם כליל. כי אצל שכור מסתלק כח השכל ושולט כח המדמה, וזה רצון הרשעים להיות נתונים תחת המדמה דקליפה.

והנה, בדורות האחרונים נמכרנו אנו ועמינו ברוחניות, להשמיד להרוג ולאבד על ידי אותו כח עמלק המן הרשע, כח המדמה של הקליפה, כמו שכותב רבי נתן (או"ח בה"ר ה"ד): "בלבול המדמה הוא בחינת זוהמת הנחש" ועל כן רצים היום אחרי כח המדמה שהוא תאות ממון, עשירות מדומה ושאר תאוות ותענוגות עולם הזה המדומים, שהם בחינת יין המשכר, ושוכחים את העיקר והתכלית של עולם הזה שהוא עבודת הבורא ברוך הוא. וזהו שהעולם הזה דומה ל"בי הילולא" לבית המשתה, כי כאשר אין דבקים בתורה ומצות, אזי רצים אחרי אותו היין המשכר כפי שהיה ב"בי ההילולא" של משתה אחשורוש, (שהוא היין הנמשך ובא מחטא אדם הראשון כמאמר חז"ל שסחטה לו ענבים).

ועל זה אומר רבינו הק' בתורה כ"ה, וז"ל: אמר, אז צריכין לקרות לו ולכנות לו שם אחר, היינו להבעל דבר והיצר הרע צריכין לקרות אותו בשם אחר, דהיינו שלא לקרותו עוד בשם 'יצר הרע', רק בשם 'כח המדמה'. עכ"ל.

ועל כן הוציא אחשורוש את כלי בית המקדש להראות כי היופי והדמיון דקדושה עומד תחת המדמה והמלכות של הסטרא אחרא, כי זאת היתה כונתו בסעודה כנ"ל.

"ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ועטרת זהב" – כי הנה הצדיק עומד כנגד כח המדמה, שזהו מרדכי הצדיק אשר לא נפל ולא יכרע ולא ישתחוה, ולא הלך לאותו משתה "מדומין" אשר עשה אחשורוש ואשר הלכו אליו היהודים באותו הדור, כי הצדיק יש לו בירור המדמה בשלימות, ועל כן מרדכי הצדיק הוא אשר הביא גאולת ישראל באותו הדור, כי הצדיק יכול להוציא את האדם מבחינת "שינה" שהם ההחלומות והדמיונות הפועלים על האדם מצד הקליפה שהוא כח הבהמיות שבאדם, כמובא בתורה כ"ב (שם), ולכן כשדבקים בצדיק ושומעים לעצותיו הקדושות, עולים מן המדמה דקליפה אל השכל, ועל ידי זה זוכים למדמה המבורר דקדושה, כי אצל הצדיק האמת הדמיון מבורר בתכלית הבירור.

ונהפוך הוא, שגורלו של המן הרשע מכח הדמיון דקליפה אשר חשב בלבו "למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני" ובסוף טפחה המציאות על פניו "והרכיב את מרדכי על הסוס" וכו' ואזי אמרה לו זרש אשתו שהיתה מכשפת גדולה "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילת לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו", כי הרשעים יודעים בתוככי לבם את האמת שה"בי הלולא" דקדושה הוא המציאות האמיתית וה"בי הלולא" דקליפה היא דמיון ואין לו קיום.

והנה, בספר "כוכבי אור" במאמר "ששון ושמחה" כתב: "שמעתי בשם אדמו"ר ז"ל שהשכרות בפורים הוא תקון לפגם הברית" עכ"ל, וכפי הנ"ל מובן הדבר, כי בפורים מאיר אור הצדיק שנמשך על ידי מרדכי הצדיק שעל ידו נעשה נס פורים, וממילא אפשר להתקרב במיוחד ביום זה ולקבל מאור הצדיק האמת. (כמובן ממאמרי פורים בכתבים הקדושים, שבפורים מאיר אור זה הנקרא "יסוד אבא" ואכמ"ל). ועל כן יום זה מסוגל לתקון כח המדמה, ואדרבא, ביום זה אפשר לזכות למדמה דקדושה, ולכן הותר לנו ביום זה שתית היין כמ"ש "חייב איניש לבסומי בפוריא".

ומוסיף בספר "כוכבי אור" לבאר וזה לשונו: מחויב אני להזכיר את הקורא בדברי מעוצם יקרת הסם המרפא הזה, לבל יתלבש לפניו המסית בטלית של מצוה, למשוך ביין בשרו, (כח המדמה כנ"ל), כי מאד הזהירו אדמו"ר ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל על הדבר הזה באזהרה כפולה ומכופלת מאד, כי כאבן המושך [-מגנט] הדבר הזה, ולך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב (שבת י"ג), כי אף על פי שמעט השתיה טוב להרחיב את הדעת, אבל דייקא מעט (נאר אביסעל – כאשר בזה הלשון אמר אדמו"ר ז"ל בעת שכיבד למוהרנ"ת ז"ל ורבי נפתלי ז"ל במעט יין ישן בכוס קטן ורחב כאצבע שישתו שניהם מאתו). כי מאד צריכין להזהר למעט בשתית משקין המשכרין בכל האפשרות גם בשבת ויום טוב [ואפילו בשמחת-תורה, (מלבד בפורים שאז מצוה לקיים את המאמר חכמינו ז"ל מגילה ז: שחייב איניש לבסומי וכו' כפשוטו) ולא כטועים בזה]. ומכל שכן וכל שכן בימי החול כי לא על שמחה הזאת הזהיר אותנו אדמו"ר ז"ל כי על זה נאמר "ולשמחה מה זו עושה", כי אין זה שמחה רק הוללות וסכלות עכ"ל. ונתבונן, שאפילו השני למלך לא עמד בנסיון, וטעם מהיין כשנסה להציל את הבת מלך, ונפל לבחינת שינה שבעים שנה, שמרמז ג"כ על עניננו כנ"ל.

ובגמרא בנוסף לתירוץ הראשון ש"אכתי עבדי אחשורוש אנן" תירצו תירוץ נוסף על הקושיא – מדוע אין אומרים הלל בפורים? – ואמרו כי "קריאתה זו היא הלילא" פירוש, שקריאת המגילה היא גופא אמירת הלל.

ואכן, שני התירוצים חד הם, כי העולם הזה דומה ל"בי הילולא" כנ"ל, וההילולא של עם ישראל הוא הלולא דקדושה, כמ"ש "וקבעו ימי הפורים למשתה ושמחה", שהוא "בי הלולא" דקדושה, חטוף ואכול, חטוף ושתה. כי יהודי צריך בכל רגע לחטוף מהשמחה וההילולא דקדושה לעבודת ד' יתברך.

אמנם, כשלא זוכים, אזי נופלים לאותו יצר הרע שהוא עתה כח המדמה, אשר הולך ומתגבר ביותר בכל הדורות, ובפרט בדורות האחרונים, ולא עזבנו מימי אחשורוש עד עתה, וזה שאמרו חז"ל "אכתי עבדי אחשורוש אנן", שאנו עדיין נמצאים בדמיון המשכר של המשתה הנ"ל, שהיה המשתה הראשון דקליפה שהשתתפו בו כל עם ישראל מאז חורבן בית ראשון, ועל כן סטיה זו מן הקדושה השאירה בנו רושם עז, וקלקול גדול נשאר בנו עד היום. והיא קליפת השכרות והדמיון הנ"ל ו"אכתי עבדי אחשורוש אנן" ולא יצאנו לגמרי מ"בי הילולא" של אחשורוש ועברנו ל"בי הילולא" דקדושה. ואומר רבינו הקדוש כי עתה ראוי לקרות ליצר הרע כח המדמה, כיון שהגלות הולכת ומחריפה ביותר, והיא גלות כח המדמה שהכניס בנו אחשורוש בסעודה כנ"ל.

אמנם, ע"י דביקות בצדיק שהוא אור הפורים כנ"ל, זוכים למדמה דקדושה שהוא תקון הברית, כי עיקר פגם הברית מכח המדמה דקליפה, וע"כ שתית יין דפורים הוא תיקון לזה, כי בפורים זוכים לדביקות בקדושת מרדכי הצדיק שמאיר אז אור הצדיק האמת בעולם כנ"ל, ואזי יכולים לזכות למדמה דקדושה ולהנצל מקליפת המן עמלק ועבדות אחשורוש, עבדות עולם הדמיון דקליפה.

וזה שכל ההתחלות עתה מפורים (ומבטלים בזה המלך שגזירותיו קשות משל המן הרשע), כי עיקר התקון עתה הוא להדבק בצדיק האמת, ולצאת מן הדמיון, ויום פורים הוא היום המסוגל לכך, אשר בו מאיר אור הצדיק. כי בכל שנה ושנה חוזר ומאיר במיוחד בפורים אור הצדיק בעולם, ומכח זה אפשר לצאת מן השכרות המדומה ומן ההסתר, ולדבוק בקדושת מרדכי ואסתר, שהוא תקון לפגם הברית כנ"ל. ולכן נוהגים "להתחפש", כי על ידי זה מתקנים את עולם הדמיון בפועל ממש.

ועל כן יום זה הוא התחלה חדשה ליציאתנו מבחינת "אכתי עבדי אחשורוש אנן" ולכניסתנו ל"בי הילולא" דקדושה "קריאתה זו היא הלילא".

ובעזרת ה' נזכה שיקוים בנו תפילת רבי נתן בליקוטי תפילות ח"ב תפילה ל"ז, ומצאנו בה מעט רמזים ע"פ מאמרינו, וזה לשונו: "רק נזכה על ידי השכרות של פורים לבוא לתוך שמחה גדולה וחדוה רבה ועצומה מאד לתוך שמחה של פורים, (דמיון מתוקן), אשר אז מאיר הארה נפלאה ועצומה שהוא הארת מרדכי אשר אין דוגמתה כל השנה וכו', (הארת הצדיק האמת), ותקבל שעשועים גדולים משתיתנו ושמחתינו בפורים הקדוש, (בי הילולא דקדושה), ונזכה גם עתה בכל שנה ושנה להנס הגדול והישועה הנפלאה של פורים, להכניע ולגרש לעקור ולבטל מאתנו קליפת המן-עמלק, וזוהמתו הגדולה, (קליפת הדמיון), ולמחות שמו וזכרו מן העולם, ולטהר עצמנו מזוהמתו בקדושה ובטהרה גדולה, ולהמשיך שמחת פורים על כל השנה כולה, (התחלה חדשה), לשמוח תמיד בך (בי הילולא דקדושה) בשמחה וחדוה רבה באמת". עכ"ל.

"ועכשיו… אחרי שנתגלה אורו של רבינו הקדוש, כל ההתחלות מפורים שאז מאיר אור הצדיק. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" – לנצח נצחים, אמן כי"ר.