ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > ראש השנה ויום כיפור > כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ

כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ

ג׳ בניסן תשע״ט

כל עניינו של רבי נחמן הוא ראש השנה. וכל עניינו של ראש השנה הוא כיסופים אין סופיים לתיקון עולם במלכות ש-די. אמור מעתה – כל עניינו של רבי נחמן הוא קירוב הגאולה והבאת הברואים אל תכליתם.

"מבואר מצירופי דברי מורינו רבי נתן ז"ל, שבהכרח השינויים בעניין גלגולי הנשמות, נשתנה כמו כן הכרח התקשרות נפשות ישראל לעצמות יוסף. כי בגאולה הראשונה היתה התקשרותם אליו על ידי קיחת עצמותיו, ועתה יזכו מדור לדור אלפים נפשות נשמות ישראל להתקשר לעצמותיו על ידי ההשתטחות על קבורת עצמותיו, ושזה מה שהבטיח רבינו ז"ל בהבטחה גדולה לכל הבאים על קברו הקדוש, כי גם זה מעיקרי אתחלתא דגאולה".

רבינו אמר: כל העניין שלי הוא רק ראש השנה (חיי מוהר"ן ת"ג) ועוד אמר: "אתם כולכם בוודאי תלויים בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי" (חיי מוהר"ן ת"ה).

בכל החגים האחרים אנו מודים לשם על הניסים והחסדים שעשה איתנו כעם. בראש השנה אין אנו עוסקים רק בעצמנו. אנו מתפללים עבור תיקון העולם כולו, מייחלים לגילוי מלכות השם עבור כל הברואים. הלא כך אנו מבקשים: "אלוקינו ואלוקי אבותינו, מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והינשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו: "ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה". "ובכן תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת. ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים. וייעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם". "וכל הרשעה כולה בעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ. ותמלוך אתה הוא ה' אלוקינו מהרה לבדך על כל מעשיך, בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קודשך".

כל עניינו של רבי נחמן הוא ראש השנה. וכל עניינו של ראש השנה הוא כיסופים אין סופיים לתיקון עולם במלכות ש-די. אמור מעתה – כל עניינו של רבי נחמן הוא קירוב הגאולה והבאת הברואים אל תכליתם. וכן מפורש ב"ליקוטי הלכות" שכל עבודתינו בראש השנה – מיועדת לקירוב הגאולה. "כי עיקר התקווה לשוב לארצנו על ידי משיח צדקנו הוא על ידי קדושת ראש השנה" (ליקוטי הלכות בית הכנסת ה' אות י"ד).

וכך כותב בעניין זה רבי אברהם בן רבי נחמן: "לעניין העלמת האור הגדול והנפלא של אדמו"ר ז"ל יש לומר מחמת שאמר אשר כל עסקו הוא רק ראש השנה ועל ראש השנה כתיב "בכסה ליום חגינו" ועל כן גם אורו הגדול נעלם ומכוסה מאד. והנה אמרו חז"ל במסכתא סוטה דף י"ג: "אמר רבי חמא בר חנינא: מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם? מפני שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא, שעתיד בית המקדש להחרב ולהגלות את ישראל מארצם, שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכייה ויתחננו למשה ויאמרו לו: משה רבנו, עמוד בתפילה בעדנו, ועומד משה ומבטל את הגזרה, מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם". וכן ציון אדמו"ר ז"ל אף שיודעים מקום קבורתו נסתתר גם כן מן העולם ע"י גודל המחלוקת, כי אך בזה תלוי הגאולה, כמובן לעניין קברו של משה רבינו עליו השלום". ("כוכבי אור" חכמה ותבונה סימן א')

ולא רק בראש השנה, אלא גם בכל פעם שנוסעים אל ציונו הקדוש באומן, לוקחים חלק בקירוב הקץ. "כל נסיעה ונסיעה של כל אחד ואחד, יהיה לה חלק בקץ הגאולה" ("כוכבי אור", אנשי מוהר"ן עמ' צ"ב אות ד')

לפי דברי חז"ל, הגאולה הראשונה יכלה לצאת לפועל רק בזכות עצמות יוסף, כמובא בדבריהם: "תנו רבנן (שנו רבותינו): בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה (שביקשו מן המצריים כלים לפני צאתם ממצריים) והוא נתעסק במצוות שנאמר: "חכם לב יקח מצוות" (שעסק במצווה לחפש את ארונו של יוסף). ומניין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור. הלך משה אצלה. אמר לה: כלום (האם) את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו (השקיעו אותו) בנילוס הנהר (בנילוס המרכזי, שמשם זורמים המים לנחלים קטנים של הנילוס) כדי שיתברכו מימיו (שהרי ידעו את גודל הברכה שבאה למצרים על ידו) הלך משה ועמד על שפת נילוס. אמר לו: יוסף, יוסף, הגיע העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל (שבשעה שיגאלו ממצריים יעלו את עצמותיו משם ויקברוהו בארץ ישראל) אם אתה מראה עצמך – מוטב, אם לאו – הרי אנו מנוקין משבועתך (כי אין אנו יודעים היכן ארונך מצוי ואין אנו יכולים לקיים את שבועתך) מיד צף ארונו של יוסף.

נטלו משה והביאו אצלו. וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת (שהיו בו עצמות יוסף) ואחד של שכינה (שהיו בו לוחות הברית) מהלכין זה עם זה. והיו עוברין ושבין אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? אמרו: אחד של מת ואחד של שכינה. (שאלו אותם העוברים ושבים) וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה? (שהיא מקור החיים, והרי אסור אף לנוגע במת להיכנס למחנה שכינה) אמרו (להם: שונה מת זה משאר מתים, כיוון ש) קיים (המוטל בארון) זה כל מה שכתוב ב(לוחות הנמצאות בארון) זה" (סוטה י"ג)

רבי נתן מסביר שעצמות יוסף זהו עניין ההשתטחות על קברי צדיקים: "וזהו בחינת מה שהזהיר יוסף הצדיק את אחיו: "פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם", וכן עשו כמו שכתוב: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" ואיתא בזוהר הקדוש שעיקר הגאולה היה על ידי עצמות יוסף שלקחם משה והתקשר אליהם, זהו בחינת עוצם הפלגת מעלת קברי הצדיקים שמועיל להאדם מאד לתיקון נפשו להוציא אותו מגלותו הכבד דהיינו גלות הנפש שהוא עיקר הגלות שהוא בחינת גלות מצרים שכולל כל הגליות בבחינת "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" שעיקר גאולת מצרים היה ע"י עצמות יוסף שלקחם לקברם בארץ ישראל. כי ארונו של יוסף שנשאו בעת יציאת מצרים זהו בחינת קבר הצדיק שעי"ז היה עיקר גאולתם" (ליקוטי הלכות חובל בחברו הלכה ג' סעיף י"ג)

וכמו ביציאת מצריים, גם הגאולה העתידה תלויה באותו עניין, כפי מובא בדברי רבי אברהם בן רבי נחמן: "ולהוציא ולגאול מכל זה [את] נפשות ישראל, עד שישובו לתבונת התורה לעומקה, תלוי ועומד בבחינת יוסף ומשה. כי כמו שבגאולת מצרים, לא היה אפשר למשה רבינו עליו השלום [לגאול אותנו] רק על ידי שלקח עימו עצמות יוסף, כן גם עכשיו, כל כוח משיח בן דוד לגאולת ישראל, יהיה על ידי עצמות משיח בן יוסף ואפרים" ("ביאור הליקוטים" על תורה י"א אות א')

ומבאר כוונתו ביותר שכוונתו על ציון רבינו דווקא: "מבואר מצירופי דברי מורינו רבי נתן ז"ל, שבהכרח השינויים בעניין גלגולי הנשמות, נשתנה כמו כן הכרח התקשרות נפשות ישראל לעצמות יוסף. כי בגאולה הראשונה היתה התקשרותם אליו על ידי קיחת עצמותיו, ועתה יזכו מדור לדור אלפים נפשות נשמות ישראל להתקשר לעצמותיו על ידי ההשתטחות על קבורת עצמותיו, ושזה מה שהבטיח רבינו ז"ל בהבטחה גדולה לכל הבאים על קברו הקדוש, כי גם זה מעיקרי אתחלתא דגאולה".

מדוע דווקא בהשתטחות על ציון רבינו באומן תלויה הגאולה? ממשיך רבי אברהם בביאורו וכותב: "והנה, כבר מובן מדברי מורנו רבי נתן ז"ל, היוצאים מדברי רבינו ז"ל, המצורפים לדברי הזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל, שעיקר רעת הגלות ולהיפך טובת הגאולה הוא ברוחניות, להכרת החיים נצחיים בדביקות המוחין בעונג התורה שבנסתר המיוסדת על התורה שבנגלה, ושמחמת זה לא היתה כלל השלמתה בגאולתנו ממצרים קודם קבלת התורה. וגם אחר כך, מקבלתה על כל פנים בנגלה, נתקלקל, מחמת חטא העגל שלא זכינו אחר כך לקבל את הנסתר שבה [שבזה היינו זוכים לחירות ממלאך המוות] ועתה, בירידתנו לזה הגלות האחרון, בחורבן בית שני דחמיר לן (שחמור לנו מחורבן בית ראשון), להשתקע בשער הנון ושבר הים דסטרא אחרא יותר ויותר, הקדים השם יתברך רפואה למכה, שנתעורר רבי עקיבא בערך י' שנים קודם החורבן ללמוד וללמד, עד שהיה ראוי שתינתן התורה על ידו, עד שנתייחד בו אחר כך תלמידו רבי שמעון בר יוחאי, שנמצא בו פי שנים ברוחו. כי הוא שניתן לו רשות להוציא על פני תבל תורה שבנסתר, [שהוא מצד שער הנון דקדושה כי היה בו מנשמת משה, ועתה עלה יותר, והתפאר בהאידרא: "ומשה לא ידע וכו' ואנא ידענא"]. ואף על פי שמרוב קלקולי הדורות, נסתתרה אחר כך תורתו בעצמה כמה מאות שנים, אבל בכל זאת גמר השם יתברך להוציאה שנית מתערה והסתרתה, עד שבאה וירדה אחר כך נשמתו ברבינו האריז"ל, להתחיל ולגלות יותר תורה שבנסתר, ואחר כך ברבינו ישראל סבא – הבעל שם טוב ז"ל, והוא המשיך בעבודתו. ומזרעו הקדוש, נשמת מורינו ורבינו רבי נחמן זצ"ל [בנין המוחין-מ"ח נ"ן]. כי תורותיו ומעשיותיו הן הן סתרי תורה ופנימיותה הנמצאים מצד שער הנון, והמוכרחים לגאולתנו הנצחית" (ביאור הליקוטים על תורה כ"ב אות א' עניין השייך להתורה הנ"ל, מתוך ספר 'שיחות וסיפורים' (המנוקד) אות ל"ז מ"א)

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support