כי קרוב אליך הדבר מאוד

אלול, ימים נוראים. זה תמיד בא בסוף השנה, וזה תמיד בא בהפתעה. כמו משהו שמונחת מלמעלה לחיים שזרמו לעצמם, ודורש מהם לעצור לרגע, קורא להם לחזור לשורשים שהתכסו במהלך השנה במאורעות שונים, שאולי נכנסו לתרדמה. דווקא מהמקום הרחוק ביותר מתחילת השנה, שם הכל היה ברור וישר, נדרש מאיתנו לחזור להתחלה ובכך להתחיל שנה חדשה.

המיקום של ימי הרצון והתשובה בסוף השנה הוא אולי מרכיב נוסף בתחושה הראשונית של ריחוק ואדישות ביחס לימים נפלאים אלו: האם אחרי שנה שלמה שעשיתי מה שעשיתי, פתאום אפשר לשנות את הכל? גם כשמאמינים בכוחה של התשובה והתקווה לתקן, תמיד יש את הקושי הנפשי להחליף את הפאזה, למחוק את מה שהיום הוא חלק ממני. כמה שהוא אמיתי ונכון, תהליך התשובה נראה באמת רחוק מאיתנו עד שהצעדים הקטנים לתיקון הופכים למכבידים. המנהג הקדמון ביותר שיש לנו על חודש זה, הוא המנהג לתקוע בשופר. חז"ל ראו שהמעכב הגדול לתשובה הוא התרדמה הנפשית שלא מאפשרת להזיז את הלב למעלה. האם זה חייב להיות כל כך קשה, כל כך רחוק?

כאשר התורה כותבת על התשובה, נאמר כך: "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו… ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך… אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך" (דברים ל). התורה מדברת כאן על תשובה ממקום מאוד רחוק, "מקצה השמים" (כשהריחוק אינו רק גיאוגרפי אלא בעיקר נפשי), והיא מבטיחה שגם משם נשוב אליו ואל ארצו. לדעת הרמב"ן, ממשיכה התורה באותו נושא ומדגישה: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא… ולא מעבר לים היא… כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". מצוות התשובה נראית כדבר רחוק? לא כן, אומרת התורה, אלא היא קרובה מאוד. התשובה לא נמצאת במקום שהוא מחוץ לעולם שלנו, אלא היא קרובה אלינו ממש. אז מה עושים כשמרגישים את ההפך, כשאין שום התעוררות לתשובה? – "הדבר" אמנם קרוב מאוד אלינו, אבל ייתכן שאנחנו לא קרובים לעצמנו, ואז גם לא מרגישים איך אנחנו קרובים לתשובה, קרובים מאוד.

* * *

מדברי רבי נחמן משתמע ששלב מהותי והכרחי בתשובה הוא בירור מהותנו האמיתית: להיות מחוברים למי שאנחנו באמת, ולדעת, ולו במעט, מהו התפקיד שמוטל עלינו בחיים. ל"מי שרוצה לשוב בתשובה" מייעץ רבי נחמן ש"יהיה רגיל באמירת תהלים", ומסביר: "והנה הכל חפצים ליראה את שמך, ואף על פי כן לאו כל אדם זוכה לעשות תשובה, כי יש אחד שאין לו התעוררות כלל לתשובה, ואפילו מי שיש לו התעוררות לתשובה אינו זוכה להגיע אל האות והשער של תשובה השייך לו, ואפילו אם מגיע לשם יכול להיות שהשער של תשובה סגור, ומחמת כל זה אין האדם זוכה לתשובה.

ועל ידי אמירת תהלים, אפילו מי שאין לו שום התעוררות לתשובה הוא מתעורר לעשות תשובה, וגם זוכה על ידי תהלים להגיע אל השער ואות השייך לו, ולפתוח השער. נמצא שזוכה על ידי תהלים לעשות תשובה" (ליקוטי מוהר"ן ב, עג). בכוח אמירת תהילים להביא להתעוררות הרוחנית, למציאת שער התשובה המתאים לאותו אדם ולפתוח אותו. ומבאר רבי אלטר טפליקר: "כי כל אדם לפי שורש נשמתו יש לו דרך מיוחד ועבודה מיוחדת שצריך לו לילך דייקא באותו הדרך, ועל ידי זה יזכה לשוב להשם יתברך… ולאו כל אדם זוכה למצוא דרכו המיוחד לו לפי שורש נשמתו לשוב בו להשם יתברך. וגילה לנו אדוננו מורנו ורבנו הקדוש זכר צדיק לברכה, שעל ידי אמירת תהילים ישפיע לו השם יתברך חכמה ובינה ודעת להשיג מעצמו דרכו המיוחד לו דייקא, לפי שורש נשמתו, מה לו לעשות בזה העולם, עד שיזכה על ידי זה לתשובה שלמה".

כדי לחזור בתשובה צריך להתעורר. כשרוצים להתעורר ומאוד עייפים, ישנם שתי דרכים להתמודד עם הבעיה: לנסות להתגבר בכוח למרות שום רצון לכך, או פשוט לחזור להיות מודעים למי שאנחנו באמת. השינה היא מצב בו אנחנו מנותקים מעצמנו וההכרה מרחפת בעולמות אחרים, אז כדי לצאת ממנה צריך פשוט לחזור להיות מי שאנחנו. במקום הזה, של מי שאנחנו באמת, אין אף פעם ריחוק מלעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות. אין אף פעם ריחוק מלהיות מי שאנחנו באמת. לכן אומר רבי נחמן, שכדי לזכות לתשובה עלינו להתעורר ולמצוא את הדרך של שורש נשמתנו שבה נוכל להתקרב לה'. הדרך הזאת היא מהותנו האמיתית בחיים. ברגע שנדע מהי ונהיה מחוברים אליה, לא נהיה רחוקים מלעשות כל דבר שהוא מתאים לנשמתנו באמת. וכך התשובה מגלה על מי שאנחנו באמת, והיא קרובה אלינו מאוד.

מהו המיוחד בספר תהילים שמסוגל להביא אותנו להיות מי שאנחנו באמת? בכמה מקומות מלמד רבי נחמן שכל אדם צריך "למצוא את עצמו" בכל מזמור של דוד המלך ולדעת שהדברים מדברים על חייו שלו: "וכן אמירת תהלים וכיוצא, צריך לראות שימצא את עצמו בתוך כל מזמורי תהלים… וכל אדם, כל מלחמות היצר שיש לו וכל מה שנעשו עמו, הכל מבואר ומפורש בתהלים. כי עיקרו נאמר על מלחמות היצר הרע וחילותיו שהם עיקר האויבים והשונאים של האדם, שרוצים למונעו מדרך החיים ולהורידו לשאול תחתיות… ורק על עניין מלחמה זאת נתייסד ספר תהלים" (ליקוטי מוהר"ן ב, תורה קא, וכן שנית שם בתורה קכה). מכיוון שדברי דוד המלך נאמרו ברוח הקודש ובהתעוררות גדולה (שם, עג) יכול כל אדם למצוא את שורשיו הרוחניים במזמורי התהילים. בדברי דוד המלך אנחנו מגלים על עצמנו שהמלחמה העיקרית המתרחשת בחיינו היא על ההתקרבות לה'. דרך כל בקשה לישועה ועזרה אנו חוזרים ומבטאים את רצון נשמתנו שלעולם לא תתקרב מה' ושלא יגברו עליה כוחות הרע. פה אנחנו ממש 'מוצאים את עצמנו', מגלים על מי שאנחנו באמת ומעוררים את אותו מקום פנימי על ידי התפילה.

אם כן, מעבר לעצה הגדולה והיקרה של אמירת תהילים, מצאנו עוד נקודה מרכזית בתהליך התשובה שלנו. תשובה מתחילה ממקום מאוד פנימי, מבחירה לחיות את מי שאנחנו באמת. באופן טבעי קשה לגעת במקום כל כך עמוק. לשם כך עלינו לחזור אל עצמנו קודם כל, לדעת מי אנחנו, מהי משמעות המציאות שלנו בעולם, ומהי הדרך המיוחדת שלנו להתקרב לה'. כשאנחנו יודעים שנפשנו היא רוחנית ומלחמתה היא כנגד כוחות הרע, אין יותר דבר שמפריד בינינו ובין ה'. מעכשיו כל התמונה שונה לגמרי- זה לא שאנחנו מנסים לגשר על מרחק עצום בינינו ובין ה' ומקווים שהוא יעזור לנו כי זה קרוב לבלתי אפשרי מבחינתנו, אלא שאנחנו יודעים שהרצון הטבעי שלנו הוא לעשות רצון ה'; אין כאן חיבור של שני דברים נפרדים, אלא גילוי מחודש של האחדות ביניהם. הכל קרוב, הכל אחד.

לא תמיד בכוח ההכרה לחלחל פנימה, ולכן עלינו להביע אותה דרך התפילה – במזמורי דוד המלך, אבל גם בתפילה האישית שלנו. בעצם זה שאנחנו מבקשים מה' על הנקודה השורשית שבחיינו ומייחלים אליו, אנחנו נוגעים באותו מקום פנימי ויכולים לעורר אותו. התפילה היא הצעד הראשון לגלות אותו, פתח שנוכל להרחיב אותו על ידי השתדלותנו ועבודתנו. "כי עיקר כלל ושורש ויסוד של כל העצות להתקרב להשם יתברך, הוא רק אמירת תהלים ושארי תחינות ובקשות והתבודדות, לפרש שיחתו בינו לבין קונו, לבקש מלפניו שיקרבהו לעבודתו יתברך, ורק על ידי זה זוכין לנצח המלחמה, אם יהיה חזק ואמיץ מאוד תמיד להעתיר ולהתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך תמיד, יהיה איך שיהיה, אז בוודאי ינצח המלחמה, אשרי לו" (ליקוטי מוהר"ן שם).

* * *

אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח
אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש,
שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו
לך אמר לבי בקשו פני, את פניך ה' אבקש
הורני ה' דרכך, ונחני באורח מישור למען שוררי
אל תתנני בנפש צרי, כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס
קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' (מתוך תהלים כז)