וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר

אנו עומדים עדיין תחת השראת ימי חג הפסח, שהם זמן של התבוננות ומרווח של זמן ויישוב הדעת, להעמיק להתבונן, לנצל ולהתפלל על הכלים והאורות שזה עתה קיבלנו וזכינו.

אם על כלל מועדי וחגי השנה מבואר בדברי רבינו (בתורה ל) שהם הלב של כל השנה ושכל אחד צריך להתגבר מאוד להמשיך על עצמו את השמחה הקדושה הזאת, שמחת יום טוב, לכל השנה כולה, הרי שוודאי שהדברים אמורים גם לגבי חג הפסח, לגביו נצטווינו מפורשות על מצות ספירת העומר מחג הפסח, להמשיך את ה"יציאת מצרים" להכנה וכלי לקבלת התורה. וכדברי החינוך במצוה ש"ו "… ומפני כן, כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המניין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא."

בפסח, ובייחוד בליל הסדר, קיבלנו הארה של מוחין דגדלות, הארה של יציאת מצרים, של התגלות הקב"ה בכבודו ובעצמו – לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף, כאותו תינוק אשר הוריו מוליכים אותו בראשית דרכו לבל ימעד ויפול; אך לאחר מכן עלינו להתגבר לילך בכוחות עצמינו. בימי החג היינו עטופים בהרבה אוצרות ומתנות, שאפפו כל אחד מאתנו – שלל אוצרות ליל הסדר, אכילת מצה, אמירת הלל, קדושת יום טוב, חולו של מועד, הארת קריעת ים סוף ובכלל, ימי חודש ניסן שהם ימים של תשובה מאהבה, כמבואר בדברי רבינו (תורה מ"ט) – כל אלו ועוד נסכו בנו את הכוחות של הצעדים הראשונים של יציאת מצרים בכדי שנוכל לצעוד ולהמשיך להתכונן לקבלת התורה ולהמשך העשייה.

התבשמנו ורשמנו שיאים עילאיים בהתרוממות ובהתעלות רוחנית, באורות נעלים – עליונים וטמירים שהאירו עלינו בימים שעברו עלינו, בימים שהכנסנו וקיבלנו (כדברי הרב מטשערין שעם סיום ימי החג אין לומר: "עבר עלינו החג" – אלא הכנסנו והמשכנו עלינו את החג), נשאבנו כולנו לאטמוספרה מחשמלת של שמחה והתעלות שרק המועדים מסוגלים להרעיף עלינו.

אין ספק שצריך לתרגם את הדיבורים למעשים, להתחיל מיד רצף של המשך העשייה. נכון, ארזנו את הכלים הגשמיים של פסח, גם את ההגדות ארזנו לבל יקבלו פירורי חמץ עד לפסח הבא עלינו לטובה, אולם את רגשות הקודש, האהבה, היראה והשמחה שרכשנו בימים אלו – אסור לנו לאכסן, לארוז ולקפל. מוטל עלינו להשאיר אותם קיימים וחקוקים עמוק בלב ולאכסן אותם היטב בנשמותינו למשך השנה, לשמור ולנצור היטב את האוצרות האלו שאצרנו ואגרנו, להמשיכם לעשייה. לא לשכוח את הציווי "והיה כי ישאלך בנך מחר", שיש גם את המחר, ההמשך לכל ההארות והנכסים אותם רכשנו בימים עברו. זאת ביקש מעמנו רבינו הק' ועל זה ציוונו, וכלשונו בשיחות הר"ן: "נכספתי מאוד להמשיך את העולם אל העשייה…".

זה עתה נכנסנו אל הקיץ, זמן וימים שצריכים הרבה סייעתא דשמיא לעבור אותם בשלום וכהתבטאותו של הרה"צ ר' שמואל שפירא זצ"ל, עת הגיע פתחן של ימי הקיץ: "שהנה מגיעים הימים הארוכים והמאירים שהיצר מנסה להחשיכם לנו בהתגברות הניסיונות והמכשולות…" לא בכל יום יש בידינו את המצב והאווירה שכעת קיבלנו, ובפרט לא כאמור בימי הקיץ הלוהטים, כי הרי סדר הזמן כולו מורכב מימים גדולים ומימים שיגרתים, לכך נשנן, נזכור ובל נשכח את "יציאת מצרים", את אותן הארות שקיבלנו ורכשנו בראשית ימי הקיץ.

נאצור ונאגור אותם לעת הצורך – לימים הבאים עלינו לטובה: "כי האדם יש לו בחירה ויש כח בידו כשבא אליו איזה תשוקה טובה להטמין ולקשר אותה בפנמיות מוחו וליקח במחשבתו זאת התשוקה לזוכרה היטב שלא ישכח" – כדברי רבי נתן (הלכות ברכת הפירות ד' י"ב).

"כי באמת" כותב רבי נתן במקום אחר (הלכות שילוח הקן ה' י') שהאור שכבר האיר להאדם לא נכבה ולא נסתלק ממנו "כי אור חסדו יתברך מאיר עלינו תמיד רק שהכל הוא בבחינת ממרחק תביא לחמה ובבחינת וירא את המקום מרחוק".

כשאורות חג הפסח עדיין אוחזים בנו, קשורים וכרוכים סביבינו, במהותנו ובתוכנו, כשההרגשים, הרצונות והגעגועים מרחפים ומנגנים את מנגינתם המתוקה והנעימה, נשתמש בכוחם להמשיך, המצוות שקיימנו ילוו אותנו גם בימי חושך והסתר, נמשיך את האור גם למקומות צרים ודחוקים שגם בהם נמשכת אלוקותו ע"י הימים הגדולים, בכוחם וברוחם נמשיך עלינו בימי הקיץ את העוצמה והעוז לעלייה והתחזקות, ליציאת מצרים תמידית ולא רק בזיכרון ובאמירה אלא הרבה מעבר לכח, כי הכח עכשיו בידינו.