עדיין אנו עומדים בתוקפה של המלחמה בעמלק; "כל הארבעה פרשיות באים לתקן ולהשלים בחינת מלכות, ולהכניע מלכות המן עמלק, שהוא כנגד מלכות דקדושה" (ליקוטי הלכות, ד' פרשיות א). מתחילת חודש אדר אנו מכינים את הדרך לגאולה השלימה, שמתחילה מהכנעת המן עמלק ונשלמת בגאולת מצרים שבה כלולים כל הגלויות (ליקוטי מוהר"ן, ז). "כי גם פורים הוא בודאי הילוך ודרך לפסח" (שם, ח"ב עד).

אחת המלחמות העיקריות בעמלק היא המלחמה נגד העצבות. כל עיקר הגלות הגוף והנפש יסודם בעצבות, זהו עצם הגלות שהעצבות מרחיקה את האדם מבוראו ואינה מניחה לו לשמוח בו ולדבקה בו, וכתוצאה מכך אכן מתעצם הגלות והריחוק ברוחניות ובגשמיות, ואז העצבות מתגברת וחוזר חלילה. ועל כך אין עצה אחרת מאשר להתגבר לשמוח בכל עוז בשמחת היהדות, וכפי שמגלה מוהרנ"ת: "עיקר החירות הוא על ידי השמחה בחינת כי 'בשמחה תצאו'. כי הא בהא תליא, כל מה שהגלות מתגבר ח"ו כמו כן העצבות מתגבר, כי עיקר הגלות הוא העצבות שמתגבר על לב ישראל ואינה מנחת לשמוח, וכל מה שהעצבות מתגבר הגלות מתגבר, על כן צריכים להתגבר לשמח נפשו בכל מיני עצות" (ליקוטי הלכות, הודאה ו, יא).

עמלק עומד נגדנו וזורק חיצי עצבות מורעלים בלב כל אחד; "קליפת המן עמלק שהוא עיקר זוהמת הנחש, הוא בחינת עצבות ומרה שחורה שמתגברים בכל עת על ישראל ואינם מניחים אותם לשמוח, כי עיקר הסטרא אחרא הוא עצבות" (ליקוטי הלכות, נפילת אפים ד, ד). הוא מבליט את הרע ומשכיח את הטוב, וכל זאת במטרה ברורה: הוא רוצה ללכדנו חלילה בגלות עמוקה ואיומה! שכן, כאשר האדם שקוע בעצבות הוא רחוק מקדושה חלילה, "כי עיקר פגם הקדושה הוא על ידי עצבות כידוע" (ליקוטי מוהר"ן, קסט), ומפגם זה נמשכים שאר כל הטומאות והגלויות ח"ו.

זו היתה גם שורשה של גלות מצרים, שכוללת – כאמור – גם את גלותנו אנו, ועל כן המלחמה בעמלק הינה אותה מלחמה נגד גלות מצרים, אליה אנו נכנסים בחודש ניסן. "כי עיקר גלות מצרים היה על חטא אדם הראשון, שהוא בחינת פגם הקדושה כידוע, ועיקר חטא אדם הראשון היה שעי"ז המשיך עצבות, בחינת יגון ואנחה, שהוא סטרא דמותא, כמו שכתוב בעצבון תאכלנה. ב'עצבון' היינו עצבות. ובשביל זה היה גלות ושעבוד מצרים, שעיקר הגלות והעבדות היא גם כן בחינת עצבות, שהוא בחינת עצבות ושעבוד" (ליקוטי הלכות, פריה ורביה ג, כט).

וכשאנו באים להילחם נגד הרע הזה כדי לזכות לצאת לחירות, עיקר עמלנו צריך להיות: להמשיך את השמחה! וכפי שכותב שם מוהרנ"ת: "כשזכו לצאת מגלות מצרים, עיקר הגאולה היה על ידי בחינת השמחה, שמשם עיקר החירות, בבחינת כי בשמחה תצאו".

זהו סוד ארבע פרשיות בכלל ו'פרשת החודש' בפרט, שכן: "ארבע פרשיות, פרשת שקלים כו' ופרשת החודש, כל זה הוא הכנה לגאולת וישועת ישראל שנזכה בניסן, שבו נגאלו ובו עתידין להיגאל. כי עיקר גאולת ישראל מן הגלות הוא על ידי השמחה, כמו שכתוב כי בשמחה תצאו" (ליקוטי הלכות, נפילת אפיים ד, ח). בפרשת החודש קיבלו ישראל את הכח לתקן פגימת הלבנה שמחסרת ומעלימה את התגלות מלכות ה' בעולם, ואשר מכך נמשכת העצבות, ומשם שורש כל הפגם של אדם הראשון.

זו גם היתה המצוה הראשונה בתורה, ושם זכו לשמחת המצוות שבכוחה ייצאו מן הגלות, וכפי שממשיך שם: "ועל כן מצות קידוש החודש היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, כי עיקר מצות קידוש החודש, שהוא תיקון הירח, תלוי בשמחה, שזהו שורש כל המצוות שבתורה, בבחינת פקודי ה' ישרים משמחי לב. ועל כן נצטוו במצוה הזאת בשעת יציאת מצרים, כי עיקר יציאת מצרים הוא על ידי השמחה שעל ידי זה יוצאים מן הגלות".

הבה נבין את עבודת החודש הזה כדי שנזכה גם אנו לגאולה פרטית וכללית. "ימי ניסן הם ימי תשובה כמו תשרי" (ליקוטי עצות, ע"פ ליקו"מ מט). כל החודש הזה כולו קדוש בקדושת ראש חודש (ליקוטי הלכות, ר"ח ג, א) "ושורש התשובה הוא ראש חודש" (ליקוטי מוהר"ן, י), ו"עיקר התשובה הוא שמחה, לשמוח בה' מכל מקום שהוא" (עלים לתרופה, תל"ט). בחודש זה עלינו להמשיך ביתר שאת את השמחה שהיא המלחמה בעמלק ועל ידה יוצאים מגלות הנפש והגוף.

חז"ל (תענית כט.) אומרים: "משנכנס אדר מרבים בשמחה", ורש"י מפרש "ימי פורים ופסח שנעשו בו ניסים לישראל". השמחה ממשיכה את הניסים ומשברת את הגלות. זוהי התחלה וראשית לכל חדשי השנה לצאת משורש הגלות שהיא העצבות שמביאה את פגמי הקדושה חלילה. כי "ניסן הוא בחינת תיקון הברית, ועל ידי שמחה ממשיכים קדושת ושמחת ניסן בכל השנה כולה וזוכים לתקן הברית" (ליקוטי עצות, פסח). מכח השמחה בניסן נזכה לשמוח כל השנה כולה "כי ניסן הוא ראש וכלליות כל החדשים, כמו שכתוב החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון" (ליקוטי הלכות, חדש ב, ד), ובכך נזכה לגאולת הנפש והגוף בשלמות.

הבה נתחזק ונשמח בתוך עיצומו של הגלות, נתקן את פגימת הלבנה ונאמין שגם בעת הסתרה ה' אתנו ועמנו ואצלנו, ואף אם הגיעו מים עד נפש לתכלית הירידה, נזכור שה' נמצא גם שם והוא ממתין לנו ומושיט לנו יד רחומה לשוב בתשובה. וכפי שרבי נתן מבאר את האמור בפרשתנו על ענין הנגעים, ש"בהרת כגריס טמא ופרחה בכולו טהור": "כי דוקא לפעמים כשבא לתכלית הירידה, אז הוא תכלית העליה ונמשך עליו טהרה ותיקון ממקום שנמשך עליו. כי אין חקר לתבונתו יתברך, ואדרבא, לפעמים כשאדם בדיוטא התחתונה מאד מאד והסטרא אחרא והטומאה מתפשטים עליו מאד ורוצין לבלעו לגמרי ח"ו, אז דייקא הוא יתברך מרחם עליו ושולח לו טהרה וסיוע מלעילא, כדי שיוכל להחיות את עצמו ולשוב אליו יתברך" (ליקוטי הלכות, שילוח הקן ד, יא).