ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > פרשת השבוע > כיסופים… – פרשת כי תשא

כיסופים… – פרשת כי תשא

י״ד באדר א׳ תשע״ט

לקט הארות וביאורים נפלאים ממעיינו העמוק של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב מלוקטים מספריו הקדושים ומספרי תלמידו הגדול רבי נתן מברסלב, לפרשת השבוע: פרשת כי-תשא

"לית רעותא טבא דאתאביד" [= אין רצון טוב שהולך לאיבוד], כך קבע רשב"י (זוהר תרומה, קנ ע"ב). אבל הרצון הטוב, לא זו בלבד שאינו נאבד, אלא הוא מהווה מכשיר רב עוצמה של יצירת פעולות טובות בעולם כולו.

שכן הרצונות והתשוקות יוצרים כוחות רוחניים, "נפשות", בהתאם. רצונות טובים יוצרים נפשות טובות, וכן להיפך. כמובן, עוצמתן של הנפשות הללו תלויה בחוזקם של הרצונות.

זה כוחה העצום של התפילה, שכשאנחנו נכספים להשי"ת ומבטאים את הכיסופים הללו בפינו, נוצרות "נפשות", והללו לא רק שמסייעות לתפלה להתקבל, אלא אף יוצאות ומשוטטות בעולם ומעוררות יהודים, שגם הם ייכספו וישתוקקו לה'.

כך נבין את דברי חכמינו, ש"נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם בערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו. שנאמר 'וביום השביעי שבת וינפש' – כיון ששבת, ווי אבדה נפש" ופירש רש"י: "וינפש דרשינן ליה: אוי על הנפש שהלכה לה במוצאי שבת".

לכאורה לא מובן איך חז"ל מסבירים את המילה וינפש שמתייחסת לכניסת השבת, בתור מילת צער על הנפש שיוצאת במוצאי שבת. אבל לפי האמור, מובן שדווקא הצער והגעגועים אל הקדושה שיש לנו בימות החול, כשאין לנו הנשמה היתירה, הם אלו שיוצרים ובוראים את הנפש היתירה שאנו זוכים אליה בכניסת השבת. כך שה"וינפש" בכניסת השבת מבוסס על ה'ווי אבדה נפש' שביציאתה, שכאמור הנפש היתירה נעשית מהכיסופים.

(עפ"י לקו"מ ח"א, לא)

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support