כח הצדיק: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"

כאשר ביקש משה רבינו מבורא עולם "הראני נא את כבודך", השיב לו הבורא "לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי". והשאלה נשאלת: הרי ישעיהו הנביא אומר "בשנת מות המלך עוזיהו – ואראה את ה' יושב על כסא רם ונישא". והרי לא יתכן שהתלמיד, ישעיהו הנביא, עולה על משה רבינו, אבי הנביאים, ומה פירוש הדברים?

 אחד היסודות בתורת רביה"ק זיע"א הוא כח הצדיק, אשר יש בכוחו ללמד בו זמנית הן את עובדי ה' בעלי ההשגה שהם בבחינת "דרי מעלה" והן את מי שהוא בבחינת "דרי מטה". את בעל ההשגה המכונה "בן" הוא מוכיח ומעורר בבחינת "איה מקום כבודו" דהיינו שמראה לו שכל מה שהשיג אינו נחשב עדיין לכלום; ואילו למי שהוא בבחינת "תלמיד" שאינו בעל השגה הוא מחזקו ומעודדו בבחינת "מלא כל הארץ כבודו" דהיינו שנותן לו קצת השגה ומראה לו שהשי"ת נמצא עימו בכל מקום שהוא (ליקו"ת סי' ז' "כי מרחמם ינהגם" יעוין שם).

על פי זה מתרץ רבינו הקדוש שאלה העולה מפרשתינו. בפרשת כי תשא, כאשר ביקש משה רבינו מבורא עולם "הראני נא את כבודך", השיב לו הבורא "אני אעביר כל טובי על פניך" אבל "לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי". והשאלה נשאלת: הרי ישעיהו הנביא אומר "בשנת מות המלך עוזיהו – ואראה את ה' יושב על כסא רם ונישא" ואיך יתכן שהתלמיד, ישעיהו הנביא, עולה על משה 'רעיא מהימנא' שהיה אב לנביאים ושהתורה מעידה עליו בפירוש: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה?

אלא, מסביר רבינו הקדוש שהעניין הינו כאמור, כי משה רבינו היה בבחינת "בן" ולכן השגתו בהשם יתברך היא בבחינת "איה מקום כבודו" ואילו ישעיהו הנביא היה בבחינת "תלמיד" כלפי משה, ולכן השגתו היא בבחינת "מלא כל הארץ כבודו", אולם וודאי שלא ראה יותר ממשה רבינו.

רמז לב' בחינות אלו, מצא רבי נתן [המכונה תמיד: מוהרנ"ת, ראשי תיבות: מורינו הרב רבי נתן] בראש פרשתינו בפסוק: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", העשיר, היינו העשיר בדעת, שזכה למה שזכה, להסתופף בבית ה' ולהתענג מזיו השכינה, מצווה שלא תזוח עליו דעתו וכבר יחשיב ח"ו את ידיעותיו ויתגאה. ואילו הדל, העני בדעת, שלא זכה כל כך אבל נכספה וגם כלתה נפשו למלאות חובתו בעולמו, מאיר לו רבינו הקדוש זיע"א כמלאך הניצב בראש דרך, ומראה לו שהשם יתברך עמו בעזרו לחלצו מן המיצר ולהביאו לפסגות בעבודת השי"ת.