כוחה של תפילה

י״ז באדר ב׳ תשע״ט

תפילה מורכבת משני רבדים: האחד – שבחו של מקום; והשני – שאלת צרכיו, וככל שיחפש אדם את ה'שבחו של מקום' הדבר ייתן לו יותר ויותר כוח ל'שאלת צרכיו' ביתר שאת, והחכמה הגדולה היא לשמוח עם הישועות הקטנות, להתבונן כל הזמן בחסדי ה' המסתתרים בעומק הצרה עד שתגיע הישועה בשלימות.

המוני בני ארץ ישראל יתחילו השבוע לומר ברגש תפילת "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה". הבה נתבונן במקצת מה גדול כוח התפילה כשהיא מגיעה ממעמקי הלב. עומד לו יהודי בפרשת דרכים, נשרך ונסחב אל ביתו עם שלל חפציו ומטלטליו. לפתע הוא נושא את עיניו לשמים, והנה רואה הוא עננים שחורים מתקרבים…

הוא מתחיל לקלוט את המצב בו יעמוד תוך דקות ספורות כאשר הוא על שלל חפציו יירטבו וייסחפו עם הגשם.

כשהוא קולט את חומרת מצבו, פורץ הוא בשאגה להשי"ת: 'ממעמקים קראתיך', הוא שואג וזועק לבורא כל עולמים, 'אנא עצור תיכף את ענני הגשם שלא ארטב ואנזק חלילה'.

תפילה זו הבוקעת ממעמקי לבו נוקבת ומגיעה עד לפני כיסא הכבוד, ויכולה תפילה זו לגבור על ריבי רבבות תפילות ישראל הנאמרות מדי יום שלש פעמים – "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה".

אי לכך קבעו חכמינו ז"ל תפילה מיוחדת לכהן הגדול, בעיצומו של יום הכיפורים בבית קודש הקדשים, שלא תתקבל תפילה כגון זו "ולא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים" לענין הגשם בשעה שהעולם צריכים לו. רק תפילה כזו של אדם מיוחד, ביום מיוחד, בזמן מיוחד, במקום מיוחד, יכולה להתגבר על תפילתו על אותו עובר אורח פשוט – – –

בתהילים יש מזמור המתחיל: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו". פסוקי תהילים אלו אמר דוד מלך ישראל על הרדיפות שסבל מבנו אבשלום. חז"ל מקשים מדוע מתחיל פרק זה ב"מזמור" ולא ב"קינה" – "קינה לדוד מיבעי ליה!"

רבי נתן מרחיב בשאלת חז"ל זו וגם מוסיף להקשות, מדוע תיכף ומיד אחרי הפסוק הראשון של "מזמור" מגיע פסוק כה הפוך ונגדי של "ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי" שאין בו כלל מילות הודאה?!

מסביר מוהרנ"ת, שדוד המלך, אחרי כל המעברים שעבר עליו, נכנס למצב קשה של "ליבי סחרחר עזבני כוחי". הוא טען לפני הקב"ה: 'אתה שלחת את שמואל למשוח אותי למלך, ומאז אני סובל כל כך. באיזה מצב שפל אני נמצא ולאן הגעתי כאשר אפילו הבן שלי רודף אחרי להרגני'. הוא כאילו ראה את הייאוש מול העיניים וזעק: 'רבונו של עולם, איפה אתה נמצא בכל הסיפור הזה, אני רוצה לראותך ולהרגיש שעדיין אתה עימי'.

ומתוך חיפושו את רחמי ה' בתוך הצרה, מצא נקודת רחמים גדולה, כאשר התבונן והבחין שדווקא בנסיונות אלו של בנו לרצחו נפש יש ישועה והרחבה גדולה. שכן "סתם בן מרחם על אביו". ואז התחיל להודות לה' "מזמור" לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, על כי הקב"ה עשה עימו חסד שבנו הוא זה שעושה את שליחותו ולא אדם זר.

לימוד עצום יש לנו מכך, שתפילה אמיתית היא תפילה כזו הנובעת מעומק חיפוש ההרחבות והישועות שנמצאות בתוך הצרה.

כי תפילה מורכבת משני רבדים: האחד – שבחו של מקום; והשני – שאלת צרכיו, וככל שיחפש אדם את ה'שבחו של מקום' הדבר ייתן לו יותר ויותר כוח ל 'שאלת צרכיו' ביתר שאת.

החכמה הגדולה היא לשמוח עם הישועות הקטנות, להתבונן כל הזמן בחסדי ה' המסתתרים בעומק הצרה עד שתגיע הישועה בשלימות.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support