לפעמים, חוסר ידיעה על הכוחות שניתנו לך, עלול להפוך להחמצה נוראה. כך אירע במבול.

לאחר המבול, יצא נח מהתיבה, ראה את העולם החרב והחל מקונן עליו ובוכה. והקדוש ברוך הוא השיב לו ואמר: "רעיא שטייא כען אמרית דא ולא מקודם" [=רועה שוטה, כעת אתה אומר כך ולא קודם, לפני המבול]. כלומר, היה לך להשקיע את הדמעות הללו בתפילה לפני האסון. כעת אתה בוכה?

נח הצדיק התמים, מדוע זה התרשל מלהתפלל על דורו האומלל?

הזהר הקדוש כותב על כך דברים מבהילים. נח לא האמין שניתן יהיה להציל את המצב. אפילו את עצמו לא האמין שיצליח לחלץ באמצעות תפילה. הוא הבין את עומק הקלקול, את היקף הרוע. אך לא ירד לגמרי לעומק כוחה של תשובה, לא ידע עד כמה מחכה השי"ת ומשתוקק לכל תפילה.

אילו ידע – – –

וכך כותב רבי נתן: "נח היה צדיק תמים, אבל לא השיג שאפשר לצאת ולהוריד עצמו להסתכל על רעים כאלו, לעסוק עמהם למצוא בהם איזה זכות ולהתפלל עליהם, ולעוררם באיזה נקודה טובה. ועל כן סבר הלוואי שיציל את עצמו וכו' כי לא השיג רחמיו יתברך עד היכן הם מגיעים. ועל כן הוכרח לכנוס אל התיבה ולהתחבא עצמו שם להינצל…"

להכיר בכוחה של תפילה, מול כל מצב ועבור כל אדם. זה פיקוח נפש. כל אחד מאתנו יכול לחולל נפלאות באמצעות תפילה. אסור להחמיץ את ההזדמנות הזו.