כד אתי יתרו…
כ״ו בשבט תשפ״א
אפילו אם יודע בעצמו שמעשיו מקולקלים הרבה וכבר נכשל במעשיו פעמים אין מספר, אף על פי כן זה היום הוא חדש לגמרי ויכול גם ממקומו שהוא שם להגדיל ולקדש שמו יתברך, אפילו הגרוע שבגרועים
'זה כבר גובל בבזיון חמור, כמוהו כעשיית שחוק מהשם יתברך' – הוא חושב לעצמו במרירות עצומה. ליפול ולקום, להיכשל ושוב להתחזק, להתלכלך ולשוב ולהתחדש, כמה פעמים אפשר להבטיח להיטיב ולחזור לסורו ולקבל על עצמו פעם נוספת, זה נראה לו כחוכא ואיטלולא.
"לולי שהיו ישראל משליכין מעצמן החכמות, לא היו מקבלים התורה, כי היו יכולים לכפור בכל ח"ו, ולא היה מועיל להם כל מה שעשה משה רבינו עמהם, אך ישראל עם קדוש ראו האמת, והשליכו החכמות, והאמינו בה' ובמשה עבדו, ועל ידי זה קיבלו התורה" (ליקוטי מוהר"ן, קכה).
זה נשמע מוזר שבר-דעת יכחיש הכל, אחר שעיניו רואות במוחש גילויים נוראים שכאלו. אבל אחר הטעיה זו של ענוה פסולה ניתן להבין זאת; הוא יכול להודות שה' גדול ונורא ושהוא שליט בעליונים ובתחתונים, אבל הוא מוציא את עצמו מהכלל, מתוך חלישות הדעת זו, שאין זה לפי כבודו יתברך ששפל וחסר לב שכזה – אשר ימים ושנים מוסיף ליפול ולפגום – יעבדנו. ולכן הוא מתרפה ומתרשל, ולבסוף מתייאש לגמרי חלילה. כך, שבסופו של דבר הוא לא בא לקבל את התורה מחדש וכופר ביכולתו להתחדש ולהתחיל מחדש.
"אך ישראל עם קדוש ראו האמת והשליכו החכמות ועל ידי זה קיבלו את התורה"; הם הבינו שעליהם לקבל את האמת מפי משה, ושאין להם להתערב לפי הבנתם מה מביא כבוד ונחת רוח לה' יתברך, ורק משום כך הטו שכמם לקבל את התורה.
וכך מלמדנו צדיק האמת: "עיקר גדולתו של הקב"ה הוא, שגם הרחוקים ממנו יתברך מאד מאד גם הם יתקרבו לעבודתו, ובזה נתייקר ונתעלה שמו יתברך למעלה ולמטה!" (ליקוטי עצות, התחזקות ב). לא רק שהשי"ת סובל ומאריך אף וחונן את גודל רחמיו וחנינותיו לדלי נפש אלו, אלא שזהו עיקר גדולתו כבודו ויקר תפארתו! עד כמה רחוקה הבנה זו מדעתנו העלובה…
ומוהרנ"ת לומד מכך הלכה למעשה: "על כן אין לאדם לייאש עצמו מלהתקרב לעבודת השם מחמת שנתרחק מאד מהשם יתברך על ידי חטאיו המרובים אף שהרבה לעשות רע ח"ו, כי אדרבא, ממנו דייקא יתעלה וישתבח ויתגדל כבודו יתברך ביותר".
את המקור לכך מביא רבינו הקדוש (ליקוטי מוהר"ן, י) מדברי הזוהר הקדוש (יתרו סט:) שאומר, שבשעה שיתרו בא ואמר "כי עתה ידעתי כי גדול ה'" אז נתייקר ונתכבד ונתעלה שם השם למעלה ולמטה, והוא מוסיף: "נמצא, זהו כבודו, כשבני אדם שהם מחוץ לקדושה, מקרבים את עצמם לפנים מהקדושה ומכניסים אותם לפנים, זהו כבודו" (ליקוטי מוהר"ן, יד).
בכך נבין מדוע מתחילה פרשת 'קבלת התורה' במעשה יתרו: כאן נעוצה ההתחזקות העצומה לכל אחד ואחד לדורות בבואו לקבל את התורה הקדושה מחדש, שכן זהו עיקר קבלת התורה, וכפי שרמוז בתחילתה של פרשת קבלת התורה: "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני", ודרשו חז"ל: "לא היה צריך לכתוב אלא 'ביום ההוא', מהו 'ביום הזה', שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו" (רש"י). ומשמעותה של התחדשות זו, היא שלא ליתן למשחית הזה של ייאוש והסתכלות מגונה על עצמו, לבוא ולנגוף ולהרפות ידיו מלהתחדש ולקבל את התורה מחדש.
לכך פותחת פרשתנו במעשה יתרו, להורות שלא זו בלבד שאין זה נכון שהרחוק והמסואב והמשוקץ ביותר אינו כדאי לבוא מעתה לעמוד ולשרת, אלא אדרבה, אם הוא התרחק שוב ונפל ביותר הרי שמצד אחד הנחת רוח והכבוד שייצאו ממנו עולים על הכל, "כי אדרבא, ממנו דייקא יתעלה וישתבח ויתגדל כבודו יתברך ביותר".
יתרו הרי "לא הניח עבודה זרה שלא עבדה" (רש"י). עבודה זרה כוללת פגמי כל התורה כולה ח"ו, הוא היה שקוע בעמקי עמקים. ודווקא כשרחוק זה חזר והכיר בבוראו נתחדש ממנו כבוד ה' באופן נפלא ונשגב שכזה.
מוהרנ"ת מוסיף ולומד מגילוי זה של יתרו הלכה למעשה: "אפילו אם יודע בעצמו שמעשיו מקולקלים הרבה וכבר נכשל במעשיו פעמים אין מספר, אף על פי כן זה היום הוא חדש לגמרי ויכול גם ממקומו שהוא שם להגדיל ולקדש שמו יתברך, אפילו הגרוע שבגרועים, מאחר שעתה כוונתו לשמים ורוצה עתה להניח טלית ותפילין ולהתפלל, שבוודאי הוא מגדל ומקדש שמו יתברך מחדש כפי אותו היום, שזאת העבודה אינו יכול להשלים שום מלאך ושרף, ואפילו נשמות קדושות של ישראל שבגן עדן העליון אינם יכולים להשלים העבודה הזאת. אדרבא, כל מה שיודע בנפשו שהוא גרוע ומקלקל ביותר, על ידו דייקא יתגדל ויתקדש שמו הגדול ביותר בבחינת כד אתי יתרו ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' כדין אסתלק ואתיקר שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא, כי כל מה שהבעל דבר מתגבר על האדם ביותר, כשהאדם חזק בדעתו ומחזק עצמו, אזי אדרבא, נתהפך הכל לטובה, שעל ידי זה נתגדל ונתקדש שמו יתברך ביותר על ידו דייקא" (ליקוטי הלכות, קריאת התורה ו, יז).
גולשים צפו גם ב:

ר' הלל צייטלין: עתידה של ברסלב
הלל צייטלין במאמר מרתק: מהו חסיד ברסלב, מיהו רבי נחמן מברסלב, והאם תתקיים דרכו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב גם בעתיד. מסמך מדהים ומרתק.

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

כד אתי יתרו…
אפילו אם יודע בעצמו שמעשיו מקולקלים הרבה וכבר נכשל במעשיו פעמים אין מספר, אף על פי כן זה היום הוא חדש לגמרי ויכול גם ממקומו שהוא שם להגדיל ולקדש שמו יתברך, אפילו הגרוע שבגרועים

כשעמלק מגייס את השכל
אכן, אסור לנו לכבוש את זעקת המלכות הנפולה, רק לתת לה פורקן בשדות וביערות! את הזעקה הזאת עלינו להשמיע בימים אלו שלפני פורים; את זעקתו של השכל הטרוד בכל הדברים הקטנוניים והשוליים, רק לא בהשגות…

משנכנס אדר
מרדכי הצדיק, שאורו מאיר בכל שנה ושנה בימי הפורים, מתהלך לפני אותם שנשו, נפלו והתרחקו מבורא עולם, המסתתר מהם, כביכול, והופך את אותן הסתרות לדעת, לתורה גבוהה ועליונה ועל ידי זה זוכים גם אותם אנשים…

טעם זקנים – לשה"ק – י"א
לצפיה ולהורדה: קונטרס "טעם זקנים", מאוצר שיחותיו הנפלאות של הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר ז"ל, בתרגום ללשון הקודש, קונטרס י"א: תורת רביה"ק, סיפורים מדורות עברו ומאוצרות אנ"ש שבאומן...

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

תתחיל עכשיו!
עבודת ה' אינה רק לאותם הרחוקים כבר מכל תאוות והבלי עולם הזה, אלא אדרבה אפילו למי שעדיין לא התחילו כלום בעבודת ה', שעליהם להתחיל מהארציות והגשמיות שבהם הם נמצאים

פורים, הלימוד הנצחי
פורים הוא הכל. הוא הגלות והוא הגאולה, הוא היאוש והוא התקוה, הוא הנפילה והוא הקימה. פורים הוא הזכרון והשכחה ו"ארור המן וברוך מרדכי", איך ממשיכים אותו הלאה, לכל ימות השנה?

למחות את עמלק שבלב
כל מה שאפשר לזכות לו בפורים, תלוי בדבר אחד: שלא נרפה, לא נתייאש, לא ניפול ולא נתקרר. רק נתעקש, נתפלל ונייחל תמיד, בכל מצב!

"וצדיק באמונתו יחיה"
אמונתם ומסירות נפשם של חסידי ברסלב לקיים את עצות רבינו הקדוש וללכת בדרכו – דרך של ביטול ואמונה מוחלטים לבורא עולם, באה לידי ביטוי ב"קיבוץ" אליו התקבצו חסידי ברסלב בוורשא הבוערת בלהבות מלחמת העולם השניה.

כשהתלמיד מחזק את הרב
עיון קל במכתב הראשון ממכתבי רבי נתן (עלים לתרופה), אותו שלח רבי נתן לרבינו, בתשובה על מכתב מרבינו לאנ"ש, בו תיאר את קשייו העצומים, וביקש מתלמידיו שיזכרו מה שעשה רבינו עבורם (ברוחניות) ושיתפללו עבורו.

לגור מחוץ לישוב
מה, בעצם, הופך מקום לישוב? אם כמה אנשים עושים מדורה באיזה הר ונמצאים שם שבוע זה עוד לא ישוב. ישוב זה מקום שגרים בו באופן קבוע, ויש לו את החוקים והכללים שלו. יש לבוש וצורת…