מול הקופה בחנות של שלומק'ה משתרך תמיד תור ארוך-ארוך. לקוחותיו הוותיקים יודעים, שלומק'ה מחשב כל קניה בעפרונו ובניירותיו. קופה רושמת? הס מלהזכיר.

מדוע, ר' שלומק'ה, לא תקצר את מלאכתך באמצעות מכשיר מתקדם יותר?

"אוי, אינכם מבינים. עיפרון ונייר זה בטוח. מכשיר אלקטרוני? לך תדע מתי הוא ישתגע ויעשה טעות. לא סומך על אף אחד. שיהיה ברור!".

* * *

זהו נתון מאומת לחלוטין – אין בכל העולם אדם אחד שפוי שאינו מאמין. הבסיס לכל הקיום היא אמונה. אדם צועד ברחוב ואינו מגשש שמא בורות נסתרים אורבים לו תחת למדרכה; משתמש במעלית ואינו חושש שמא יינתקו הכבלים. מהיכן לו הביטחון? הוא מאמין. כך דרכו של עולם, מכיוון שנעשה השימוש במוצר ומכשיר כלשהו להרגל, מתבססת סביבו אמונה. הכל פועל, זורם, תקין. אנשים המפתחים חששות מוגזמות סביב עניינים שבכל יום, מופנים לעזרה מקצועית.

גם באמונתנו הקדושה ישנה בחינה שכזו.

אמונה היא יסוד קיומנו. חיי אמונה פשוטים ומתוקים מבוססים על הידיעה והאמונה במציאות השם, בהשגחתו, טובו, אהבתו ורחמיו. אין המאמין נדרש לחקור אחר אמונתו; אדרבה, חקירות יתרות מוציאות את האדם מהעולם. החוקר אינו יכול לטעום טעם בתפילה לימוד תורה או מצווה, כי תמיד טורפות את דעתו קושיות.

רואים זאת בחוש: המאמין חי חיים מוארים ושמחים, ואילו החוקר הולך סחור-סחור, אך אל החיים והביטחון לעולם לא יגיע.

אמונה בסיס הקיום

האמונה היא הבסיס לכל התחזקות והתגברות בקדושה. ולהיפך, כל קרירות ועצלות שורשם קלקול אמונה. האמונה היא אספקלריא מאירה, מציירת לנפש ומראה לה בחוש את חשיבותה של כל מצווה ועניין שבקדושה. כאשר יש לאדם תפיסה כלשהי בזכות העצומה לקיים רצון השם – שוב איננו נצרך לסיוע חיצוני, די לו בידיעת אהבת השם אליו, וכלל אין לו צורך בהצלחה מזן אחר. הוא יודע בבירור שרצוי הוא למעלה וכל פעולה קטנה מצידו גורמת שעשועים נפלאים. טוב לו.

את אמונתנו קיבלנו באופן הבהיר והברור ביותר – ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני. האמונה היא טבע שלנו. כל יהודי יודע מה בין חיי אמונה בטוחים ומתוקים, לחיי עליבות וספקות נטולי אמונה. אין שם חיים. ואם כן מהיכן מצליחה לעיתים לחמוק אל הלב קרירות? קושיות עושות זאת.

ספק באמונה מחזיר אותנו בבת אחת אלפי שנים אחורה, למצרים, לזמנים אפלים של לפני ההיכרות האמיתית עם מציאות השם. היו זמנים כאלה. קשים. מרים. היינו אז בגלות, בקושי וחסרון הבנה. אדם שקושיות מערערות את אמונתו שב למצרים העתיקה ולקלגסיה. מה היתה גלות מצרים? איזה כוח לפת שם בעורפינו? הזוהר הקדוש מלמד שהיו אלו קושיות. 'בחומר ובלבנים' – בחומרא דשמעתא וקושי ליבון ההלכה.

הקושיות הללו אינן בהכרח שאלות פילוסופיות באמונה, אלו קשיים שיוצרים כבידות. גלות הנפש גורמת לאדם להימשך אחרי עביות העולם הזה, ולהיכרך בכבדותו. כנוגשי מצרים אז, כך גם היום – הקליפות נאחזות בנפש ומביאות עליה עצבות וכבידות. זוהי גלות מצרים בימינו, ובכל נפש יהודית טמון הכוח להיחלץ משם ולזכות לגאולה. עם ישראל דבוק בצדיקים, אחוז בכוחו של משה רבינו באור תורה, מהבאר הזו ישקו כל דורש חירות במים זכים של אמונה.

סוד החלל הפנוי

וזאת עלינו לדעת: המציאות הזו שאדם נקלע בחייו וברוחניותו לקרירות ולקושיות, מכוונת היא מלמעלה. כך ברא השי"ת את עולמו. יתרה מזו, כפי המובן מדברי רבי נחמן (עי' ליקו"מ ס"ד) ההסתרה והקושי להבין וליישב את האמונה על הלב, היא יסוד מציאות העולם. זהו החלל הפנוי בתוכו נבראת בכל רגע מחדש הבריאה.

ולכן, אתה ר' יהודי הנקלע מדי פעם ל'חללים פנויים', לשאלות ולכבידות, דע לך שהקושיות מוכרחות הן, שם ה'מקום' בו נבראת יהדותך. בתוך החלל הפנוי שאי אפשר להבינו, בתוך תוכו של הקושי והכבדות, שם נבראת אמונתך מחדש, שם גדלה וצומחת התקרבותך אל הקדושה.

מהיכן שואבים כוח להתמודד עם הקושי ולטפס החוצה אל חירות הנפש? הדרך היחידה, כפי שמלמד רבינו, היא דילוג! לדלג ולעבור על פני הקושיות, לא להתעסק עימן, רק לקפוץ אל האמונה המקיפה את כל המציאות תמיד. הכוח לדלג על קושיות וקשיים גנוז בזיכרון יציאת מצרים. ביציאת מצרים גילה השי"ת שהוא מחדש את הכל, ושם הוא הניח לנו את הכוח לעבור על פני תהומות של חקירות ובלבולים בהם נבוכים כל אומות העולם והמחקרים. אנחנו הקרויים 'עִבְרִיים' מסוגלים לעבור על פני תהום התמיהות ולהיאחז באמונה פשוטה ומתוקה.

יציאת מצרים היא עוגן של אמונה. בתקופה זו אנו קוראים בתורה על ניסי יציאת מצרים וזו השעה לשאוב מהקריאות הללו מלא חופניים ביטחון. לחוש תחת הרגליים קרקע מוצקה של וודאות באמונה. זהו אורו של רבינו המנגן בתוך החלל הפנוי, ובתוך הקושי והקושיות – ניגון של אמונה, ניגון שבכוחו לבטל כל תחושת ריחוק. המאזינים לניגון דיבוריהם של הצדיקים נגאלים ויוצאים מכל הקושיות ומוצאים עצמם מדלגים בקלילות אל קרקע האמונה הבטוחה.