"ידוע כי אוירא דארץ עממין היא טמאה – ואוירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור, כי הוציאה הקב"ה מתחת יד העכו"ם ונתן לנו… בזה נתעורר כח מעשיו… שהגיד שכל העולמות – מעשי ידיו, ולמי שהקב"ה רוצה – הוא נותן… ואז נטהר המקום שאיש הישראל מתפלל.
"ובשביל זה צריך לקבוע מקום לתפלתו… אפילו כשעומד להתפלל במקום שהתפלל צדיק, אף על פי כן קשה לו מאד להתפלל שם, כי אינו מורגל באוירא של מקום".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, מד)

"שאלוקי אברהם יהיה בעזרך!" מי לא היה חפץ בברכה כזו, בפרט כשהיא יוצאת מפיו של רב הונא, האמורא הדגול?

אבל… לא צריך להשקיע הרבה כדי שהברכה הזאת תתקיים. "אמר רב חלבו אמר רב הונא: 'כל הקובע מקום לתפלתו, אלקי אברהם בעזרו; וכשמת אומרים לו: 'אי עניו! אי חסיד! מתלמידיו של אברהם אבינו!" – – –

חז"ל הקדושים אינם מפזרים ברכות "על הקילו"; כל מילה שלהם שקולה ומדודה.

צריך להבין אפוא: מדוע קביעות מקום לתפלה חשובה כל כך, ומדוע ראוי לה דווקא השכר הזה ש"אלוקי אברהם בעזרו", ושראוי לכנות את המתנהג כך: עניו, חסיד ומתלמידו של אברהם אבינו?!

* * *

מסתבר שקביעות מקום לתפילה איננה הנהגה טכנית גרידא; יש כאן גישה עקרונית שונה לכל נושא התפילה:

כשיהודי קובע מקום לתפילתו הוא מראה בכך שהתפילה איננה איזשהו מס שפתיים יומיומי, איזה כרטיס שחייבים להעביר קודם שמתחילים את עיסוקי היום…

הוא מראה בכך שהתפילה היא עבודה חשובה המהווה מרכיב נכבד בהתעלות הרוחנית שלנו, כך שיש לטפח אותה ולדאוג לה למקום קבוע שיהיה מנוטרל מטרדות של שינויי נוף ותפאורה.

אבל יש כאן מימד עמוק יותר:

מלחמת קודש לנו בכוח הרע שבעולם שמסתיר את מלכות השם בעולם. התפלה היא כלי הנשק העיקרי במלחמתנו זאת. לא בכדי כינה יעקב אבינו את התפילה "חרבי וקשתי" (בראשית מח, ראה בתרגום אונקלוס שם).

שכן בתפילה אנחנו מכריזים ומגלים שהכל מהשם יתברך; כל מה שיש, גם כל מה שחסר.

מלחמת דעות זו אינה מצטמצמת רק למישור ההשקפתי. חז"ל מגלים לנו שבכך נעוץ המאבק על זכותנו בארץ ישראל, שאומות העולם טוענים עליה "גזלנים אתם". וזו תשובתנו: שהכל שלו, ובידו לתת אותה לנו.

הטענה "גזלנים אתם" איננה על עצם הזכות המשפטית שלנו, כל העולם מלא מלחמות וכיבושים. הטענה היא: 'אתם חורגים מכללי המשחק; העולם הזה הוא חומרי – איך אתם לוקחים והופכים אותו ל'ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה'?!' (דברים יא).

רק על ידי ההכרה שמלכות השם מושלת בכל, אנחנו יכולים וזכאים לקדש עוד ועוד חלקים מהעולם, עד שנזכה לייעוד הנכסף: "לתקן עולם במלכות ש-ד-י" (מתוך 'עלינו לשבח').

***

כך נבין את הקשר שבין התפילה לארץ ישראל, כפי שקובעת ההלכה שיש להתפלל לכיוון ארץ ישראל, ככתוב: "והתפללו אליך דרך ארצם" (שו"ע או"ח צד).

זהו גם העומק שבקביעת מקום קבוע לתפילה, שכן בתפילה מגלה המתפלל את האמונה בהשם יתברך ובכך הוא מקדש את האוויר שבמקומו, שיהיה קדוש כמו ארץ ישראל.

כך שבכל תפילה הוא מוסיף ומקדש את המקום הקבוע דרגה אחר דרגה.

מה שאין כן אם מתפלל אדם בכל פעם במקום אחר, הרי הוא דומה למי שמנסה להרתיח קומקום מים במשך דקה, מתקרר ושוב מחמם אות ומתקרר כך שלא יצליח להרתיח אותו לעולם.

***

זהו פשר הברכה "אלוקי אברהם בעזרו".

שכן אברהם היה הראשון שגילה את האמונה שהכל של הקדוש ברוך הוא.

לכן הגיע לפיסגת מידת החסד, כמו שכתוב: "חסד לאברהם".

שהרי הבריאה היתה במידת החסד – "עולם חסד יבָנה" (תהלים פט). גם החדרת התובנה הזו בעולם על ידי אברהם אבינו, שכל הבריאה היא מהשם, גם היא חסד גדול.