כאן בונים גאולה שלמה
ה׳ באדר א׳ תשע״ט
בשעת עצבות המוח קטן ואינו מסוגל; בשעת שמחה, הנפש מסוגלת לגדולות – זו ההזדמנות להכריח את הדאגות לצאת איתנו למחול…
פרשת ויחי חותמת את ספר בראשית. לאחריה יבואו פרשיות הירידה למצרים, הגלות והגאולה. אנחנו נמצאים בין גלות לגאולה. גם התקופה הכללית מעוררת את זיכרון הגלות והגאולה. הציפייה לגאולה היא עמוד השדרה של עם ישראל, כל יהודי מחכה למשיח, לגאולה. לכל אחד יש סיבות פרטיות לצפות לפדות וגאולת הנפש. הגלות איננה רק מה שעובר על כלל ישראל, כל אחד וגלותו הפרטית וכולנו יחד בגלותנו הכללית. אחת הסיבות המרכזיות לקושי הגלות היא התעלומה שאופפת אותה. אדם השרוי בגלות בדרך כלל אינו מבין מדוע הוא כאן, לשם מה, לאיזו תועלת. גלות היא כמו בזבוז זמן ארוך, הלא כן? בזמן בו אנו מתבוססים בשעבוד מלכויות, חיים בחו"ל על אדמה לא לנו, מיטשטשים באמונות כוזבות ושוגים בחטאים, יכולנו להימצא על אדמתנו ולעבוד את בוראנו כדבעי. ובכן, המפתח החשוב ביותר לשער הגאולה הוא פתרון תעלומת הגלות. הגלות אכן צופנת סוד, יעקב אבינו השיג אותו בשלמות בפרשת השבוע הזו.
* * *
הסוד אומר שהגלות אינה אלא הכנה לגאולה, ושהמציאות כולה היא סולם גדול, רגליו שקועות בבלבול, עצב ודאגה, אך ראשו מתנשא לשמים. אם רק נלמד איך להעפיל עליו, נגלה שהמסע אל הפדות והחירות החל בעצם במקומות המיותרים והחשוכים שהעדפנו לוותר על קיומם מלכתחילה. הבה נרחיב:
ששון ושמחה
'היכלי התמורות' הוא שמו של המקום ממנו נוצרים כל הבלבולים והתהיות שבעולם. שם מומרים הטוב והרע, אמת ושקר משתנים ללא הרף ומתעתעים בבני אדם. בהיכלי התמורות נוצרים כל סוגי הניסיונות שמופיעים בחיינו, שם מתהפכת המציאות ללא הרף. יש להיפוכים הללו שם כולל – עצבות. התוצאה של כל המרה בין טוב לרע היא עצב. עצבות היא תוצאה של בלבול, ואם רוב מה שאנו פוגשים וחווים מבולבל ומהופך, אין פלא שהאווירה עכורה בעצבות. אך אל דאגה, כאן בדיוק סלולה הדרך לגאולה. את העצב יש להמיר בשמחה, וממילא יומרו גם כל שאר הבלבולים בחזרה, מרעה לטובה.
הרעיון הזה, מלמד רבינו, גנוז בפסוק "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה". לכל אדם מצבים שמחים ולהיפך. בזמן שמחה נדמה כאילו העצבות אינה קיימת, האווירה טובה ומונעי השמחה אינם באזור. מזהיר רבינו ואומר: דע לך שכאשר הינך שרוי בשמחה אזי היגון ואנחה מסתלקים ועומדים מן הצד. הם ישובו מיד לכשייכבו האורות. לפיכך תפקידך לרדוף אחריהם, להשיגם, ולצאת עימם בעצמם במחול. בזמנים של עצב, המוח שרוי בקטנות, וכשהמוח קטן אי אפשר לצפות ממנו לחולל נפלאות. כאשר אדם שרוי בשמחה, גם מוחו גדל ומסוגל לפעול דברים גדולים. זה הזמן המסוגל ביותר לצאת ולכבוש את כל חלקי הנפש, גם העצובים והעייפים, ולכלול את כולם במעגל של שמחה והתרוממות.
אנחנו מצפים לגאולה. ובמילים קרובות יותר לחיי היומיום – כולנו מצפים לרגע בו יופיע האור וייפסק החושך, לא תהיינה יותר הפסקות חשמל והכל יתנהל על מי מנוחות. אבל אם נמשיך לחכות שזה יופיע מלמעלה, נחמיץ את ההתרחשות האמיתית, משום שהיא בוקעת דווקא מלמטה. אדם חולם על שמחה ואינו מבחין בה רובצת תחתיו, מצפה לתשומת ליבו. הבה נסביר:
לחיות גאולה
גלות היא מציאות חסרה. אנחנו חווים חיים חסרים, אין מספיק קדושה ואין שלווה ולא שמחה. החלקים החסרים מהקדושה, חלקיה האבודים של השמחה, השלמות הנעדרת של השלווה, כל אלו היכן הם? ובכן, הם בגלות. הם בדיוק במקום ממנו אנו משתדלים כל כך לברוח. היכלי התמורות ממירים טוב ורע אבל בדיוק שם נמצא הטוב, צריך רק להמיר אותו בחזרה. את שבע עשרה שנות חייו האחרונות בילה יעקב אבינו במצרים, התורה מכתירה את השנים הללו בתואר "ויחי", בזוהר על הפרשה ובמדרש רבה מובא שהיו אלו שנותיו הטובות והשלוות ביותר. את הסיבה לכך מסביר רבי נתן, הוא מלמד שיעקב אבינו השיג אז בשלמות שאת הגאולה השלימה שאין אחריה גלות, יוצרים הצדיקים דווקא במצרים. כאשר הם יורדים אל מעמקי התהיות והבלבולים, אל ערוות הארץ, היכלי התמורות ושם מגלים אלוקות – אז הם דולים וגואלים מעמקי החושך את כל החלקים הנעדרים של הקדושה, והשמחה, והאושר המקווה.
לפיכך היו שנותיו האחרונות של יעקב אבינו במצרים שלמות ומאושרות, מפני שאז השיג בשלמות את מפתח הגאולה. המפתח הזה אומר שהגאולה כאן בדיוק, לא שם. המפתח הזה מלמד אותך להביט על העצב והדאגה על היגון ואנחה ולהיוותר שליו, שלם, מאושר. משום שכל אלו לא באו כדי לגנוב ממך את חייך, אדרבה הם מגישים לך את החיים והאור, את השמחה ואת כל מה שחסר כדי להגיע ולהגשים את חלום הגאולה.
אנו בגלות. אבל גלות היא בית יוצר לגאולה. יהודי מצוי תמיד בין גלות לגאולה בין מצרים לארץ ישראל. מי שזכה להשיג את הסוד מבין שתפקידו להימצא שם, בין גלות לגאולה, ולהעתיק את כל מה שקורה סביבו מרע לטוב. להחליף את התלבושת הגלותית ולגלות סביבו גאולה.
גולשים צפו גם ב:

ר' הלל צייטלין: עתידה של ברסלב
הלל צייטלין במאמר מרתק: מהו חסיד ברסלב, מיהו רבי נחמן מברסלב, והאם תתקיים דרכו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב גם בעתיד. מסמך מדהים ומרתק.

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

כד אתי יתרו…
אפילו אם יודע בעצמו שמעשיו מקולקלים הרבה וכבר נכשל במעשיו פעמים אין מספר, אף על פי כן זה היום הוא חדש לגמרי ויכול גם ממקומו שהוא שם להגדיל ולקדש שמו יתברך, אפילו הגרוע שבגרועים

כשעמלק מגייס את השכל
אכן, אסור לנו לכבוש את זעקת המלכות הנפולה, רק לתת לה פורקן בשדות וביערות! את הזעקה הזאת עלינו להשמיע בימים אלו שלפני פורים; את זעקתו של השכל הטרוד בכל הדברים הקטנוניים והשוליים, רק לא בהשגות…

משנכנס אדר
מרדכי הצדיק, שאורו מאיר בכל שנה ושנה בימי הפורים, מתהלך לפני אותם שנשו, נפלו והתרחקו מבורא עולם, המסתתר מהם, כביכול, והופך את אותן הסתרות לדעת, לתורה גבוהה ועליונה ועל ידי זה זוכים גם אותם אנשים…

טעם זקנים – לשה"ק – י"א
לצפיה ולהורדה: קונטרס "טעם זקנים", מאוצר שיחותיו הנפלאות של הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר ז"ל, בתרגום ללשון הקודש, קונטרס י"א: תורת רביה"ק, סיפורים מדורות עברו ומאוצרות אנ"ש שבאומן...

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

תתחיל עכשיו!
עבודת ה' אינה רק לאותם הרחוקים כבר מכל תאוות והבלי עולם הזה, אלא אדרבה אפילו למי שעדיין לא התחילו כלום בעבודת ה', שעליהם להתחיל מהארציות והגשמיות שבהם הם נמצאים

פורים, הלימוד הנצחי
פורים הוא הכל. הוא הגלות והוא הגאולה, הוא היאוש והוא התקוה, הוא הנפילה והוא הקימה. פורים הוא הזכרון והשכחה ו"ארור המן וברוך מרדכי", איך ממשיכים אותו הלאה, לכל ימות השנה?

למחות את עמלק שבלב
כל מה שאפשר לזכות לו בפורים, תלוי בדבר אחד: שלא נרפה, לא נתייאש, לא ניפול ולא נתקרר. רק נתעקש, נתפלל ונייחל תמיד, בכל מצב!

"וצדיק באמונתו יחיה"
אמונתם ומסירות נפשם של חסידי ברסלב לקיים את עצות רבינו הקדוש וללכת בדרכו – דרך של ביטול ואמונה מוחלטים לבורא עולם, באה לידי ביטוי ב"קיבוץ" אליו התקבצו חסידי ברסלב בוורשא הבוערת בלהבות מלחמת העולם השניה.

כשהתלמיד מחזק את הרב
עיון קל במכתב הראשון ממכתבי רבי נתן (עלים לתרופה), אותו שלח רבי נתן לרבינו, בתשובה על מכתב מרבינו לאנ"ש, בו תיאר את קשייו העצומים, וביקש מתלמידיו שיזכרו מה שעשה רבינו עבורם (ברוחניות) ושיתפללו עבורו.

לגור מחוץ לישוב
מה, בעצם, הופך מקום לישוב? אם כמה אנשים עושים מדורה באיזה הר ונמצאים שם שבוע זה עוד לא ישוב. ישוב זה מקום שגרים בו באופן קבוע, ויש לו את החוקים והכללים שלו. יש לבוש וצורת…