בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם

בפסוק זה אנו רואים חביבותו של הקב"ה אלינו, אשר מחבב אותנו וקורא לנו 'בנים', וכמו שאמרו חכמינו במשנה: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם" (אבות ג, יד).

וחביבות זו אינה פוסקת מאתנו גם כאשר אנו בגדר 'בנים סכלים', 'בנים משחיתים', כי בין כך ובין כך אנו קרויים בנים למקום, וגם בהיותנו רחוקים ממנו ח"ו אנו נקראים "בני א-ל חי".

וכדברי רבי מאיר בגמרא: "דתניא: בנים אתם לה' אלהיכם, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים – אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים – אין אתם קרויים בנים, דברי ר' יהודה. רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרויים בנים, שנאמר 'בנים סכלים המה', ואומר 'בנים לא אמון בם', ואומר: 'זרע מרעים בנים משחיתים', ואומר 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי"' (קידושין לו ע"א).

והנה, מלבד עצם האמונה והידיעה שעלינו להאמין ולדעת שהקב"ה מחבב אותנו כ'בנים', יש כאן גם הוראה למעשה, כיצד לשפוך שיחנו לפני ה': "כבן המתחטא לפני אביו".

וכדברי רבינו בשיחות הר"ן:

"טוב מאד מי שיכול לשפוך שיחו לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים כבן המתחטא לפני אביו, כי הלא השם יתברך כבר קראנו בנים כמו שכתוב 'בנים אתם לה' אלקיכם', על כן טוב מאד לפרש שיחתו וצערו לפניו יתברך כבן שקובל לפני  אביו, בתנועות של חן ורחמים (שקורין פיעשטשין)" (שיחות הר"ן, ז).

ומאחר שגם בהיותנו רחוקים מאד, עדיין אנו קרואים 'בנים' – לכן עלינו לפרש שיחתנו לפני ה' כבן המתחטא לפני אביו, גם אם אנו רחוקים מאד.

"ואף אם נדמה להאדם שלפי מעשיו אינו כבן לפניו יתברך, עם כל זה הלא השם יתברך קראנו בנים כנ"ל, כי בין כך ובין כך קרויים לך בנים. ואם עתה הוא מגרש אותי חס ושלום מבחינת בן, הטוב בעיניו יעשה. עלי לעשות את שלי לעשות עצמי כבן כנ"ל. ומה טוב כשיכול לעורר לבו בתחנונים עד שיבכה ויוריד דמעות כבן לפני אביו" (שם).

וגם אם בעת ההתבודדות, באים לאדם מחשבות הרבה של התרחקות – לא יתייחס אליהם כלל, ואז ישלח לו השם יתברך מחשבות של התקרבות, עד שיוכל לפרש שיחתו כבן המתחטא לפני אביו, מתוך הרגשת התקרבות וחיבה.

וכדברי רבינו שם: "שלפעמים ידמה להאדם במחשבתו שאינו ראוי להיות כבן לפניו יתברך וכיוצא בזה, אף על פי כן עליו לעשות את שלו, ואחר כך יעזרו השם יתברך וישלח לו מחשבות של התקרבות. כי באמת כל ישראל כולם קרויים בנים אצלו יתברך, ועל כן ראוי לנו לפרש שיחתנו וצערנו לפניו יתברך כבן הקובל לפני אביו" (שם)