יש אמונה!
י״ח בתמוז תשע״ט
מעלת עם ישראל ועדיפותם על פני כל האומות בקבלת התורה היתה באומרם "נעשה ונשמע". פירוש: הם מוכנים לציית ולקבל כל צו בשמחה, על אף שהם עדיין לא מבינים מדוע זה טוב להם. די להם בכך שהם מאמינים במצַווֶה ובאהבתו אותם כדי לחבב ולייקר בעיניהם כל ציווי שמגיע ממנו, ובכוח האמונה הזו זכו בני ישראל אחר כך שתתגלה אליהם ההבנה בשכל.
תכלית בואנו לעולם הוא כדי לדעת את ה', להכיר אותו בעומק לבנו ונפשנו, להשיג את רוממות מלכותו, קדושתו גבורתו ורחמנותו הנפלאה הגנוזה בתורה ובמצוות.
אך לשם כך עלינו לעמול בָאמונה. האמונה – שלכאורה מהווה את ההיפך הגמור מההכרה השכלית – היא ורק היא הכלי להשגה שבאה בעקבותיה. מי שלא מוכן להמתין ולקבל תחילה את הדברים בדרך של אמונה, לעולם לא יזכה להשגה, כלומר לאיזושהי הבנה שכלית.
עמל ויגיעה בתורה וביראת ה' מהווים התעמקות וירידה לעומק ההבנה השכלית, אך מסתבר שלא פחות ואפילו הרבה יותר מכך יש לעמול על קבלת הדברים בפשטות ובאמונה תמימה.
נקודת הניסיון של כל יהודי היא האמונה, ועיקר העמל בזה הוא להשליך שוב ושוב את אותו רצון פנימי שמַתנֶה קבלת כל מצווה בהבנה בלבד, ולגבור על אותו טבע שאינו וכן לשמוח במצווה אם אין הוא מרגיש את הטעם ואת ההבנה מדוע הוא מרוויח על ידי מצווה זו.
* * *
יסוד זה מבהיר לנו מדוע אנו זקוקים לכל כך הרבה הכנות לחג הפסח.
"פורים וארבע פרשיות הם הכנה לפסח, שהוא יציאת מצרים, שעיקרו היה בשביל לקבל את התורה" (ליקוטי הלכות בב"ט ד-י).
מה יש בפסח ובשבועות שלשם כך זקוקים אנו לחודשים שלמים של הכנה ויגיעה?
מסתבר שכדי לרכוש אמונה צריך להקדים הכנה ויגיעה נפשית עצומה; כדי לקלוט את האמונה אותה אנו זוכים לשאוב בחג הפסח, אנו זקוקים לארבע פרשיות ופורים כהכנה לשלמות האמונה אותה נזכה לקבל בחג השבועות עם קבלת התורה (ראה ליקו"מ ח"ב ח-ט).
פרשיות שקלים, זכור ופרה מכוונים למלחמה בעמלק שכל מהותו מתנגדת לאמונה תמימה; הוא הגורם לאדם שלא יקבל דברים בלי שיבין אותם, ובכך הוא מפיל אותו לבאר שחת.
כך גם פרשת החודש, שאף היא באה לטהר מאותה חלאה שמונעת מהאמונה, ולהכין אותנו לשלמות האמונה בקבלת התורה.
* * *
מעלת עם ישראל ועדיפותם על פני כל האומות בקבלת התורה היתה באומרם "נעשה ונשמע". משמעות הדבר, שהם מוכנים לציית ולקבל כל צו בשמחה, על אף שהם עדיין לא מבינים מדוע זה טוב להם. די להם בכך שהם מאמינים במצַווֶה ובאהבתו אותם כדי לחבב ולייקר בעיניהם כל ציווי שמגיע ממנו.
בכוח האמונה הזו זכו בני ישראל אחר כך שתתגלה אליהם ההבנה בשכל.
זוהי למעשה נקודת האמונה גם לדורות: לא להתנות שום עשייה ואף לא את השמחה בעשייה – בהבנה העצמית, אלא ללכת באמונה אחר מי שציווה על כך ולשמוח בזה.
בעקבות זאת זוכים אט אט, כל אחד לפי מדרגתו, גם להשגה ולהבנה שכלית מסויימת.
* * *
האמונה הזאת מהווה תיקון לחטא הקדמון. שכן שורש כל החטאים נעוץ בחטא של אכילת עץ הדעת על ידי האדם הראשון.
בחטא קדום זה לא היה האדם הראשון מוכן להמתין וללכת תחילה בתום ואמונה מבלי לטעום ולהבין גם בשכל העצמי את שבוראו מצווה עליו.
כדי לתקן זאת יש לעמול דווקא באמונה זו.
אך גם לחטא זה היה תקדים בצורה דקה ועליונה יותר. זוהי 'פגימת הלבנה' שכפי המבואר בספרי המקובלים היא היתה שורש לכל סוגי הפגמים בעולם.
טיבה של פגימה זו נגרמה בעטייה של קנאת הלבנה בחמה על כך שהחמה היא המשפיעה, ולעומתה הלבנה אינה אלא מקבלת.
הלבנה כמו רצתה גם כן להיות משפיעה, וכתוצאה מכך נגרמה פגימת הלבנה – שהוכרחה להתמעט.
קנאת הלבנה – מסביר רבי נתן – הוא השורש של הטבע האנושי המסרב להיות על תקן של 'מקבל' כלומר להיות מאמין, והוא 'מקנא' ורוצה להבין ולהיות זה שמבין בכוחות עצמו.
* * *
מצוות קידוש החודש לא נועדה רק לקביעת המועדים בלבד, אלא היא מיועדת לתיקון פגימת הלבנה.
במצווה זו אנו שבים לתקן את שורשה של טומאת עמלק שמואסת באמונה.
לא לחינם אנחנו רוקדים בעת קידוש הלבנה. יש בכך רמז עמוק: אנחנו שמחים עם המצווה הראשונה שבתורה שהיא מצות קידוש החודש.
בכך אנו מגלים שגם את שאר המצוות אנו מקבלים בשמחה, על אף שאין אנו מבינים עדיין את טיבם ומעלתם.
בכך אנחנו מתקנים את שורש האמונה.
* * *
הדרך ליציאה ממצרים, שכוללת את כל הגלויות והנתיב לקבלת התורה מחדש, היא על ידי שלמות האמונה.
עלינו לעמול אם כן ולהכין עצמנו בשבתות אלו, ולהתחיל להתרגל לקבלת מצוות באמונה ובשמחה – על אף שהלב והמוח עדיין אינם מבינים בדיוק מהו הריווח בכך.
(עפ"י ליקוטי הלכות, נפילת אפיים ד)
