רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, מזקני חסידי ברסלב, היה מדבר וחוזר על כך הרבה, שהאדם צריך תמיד ישוב הדעת וכי זהו הבריח התיכון של כל עצות רבינו הקדוש, והוא האמצעי היחידי שעל ידו יוכל האדם לעבור את כל העולם הזה ולקיים את העצות הקדושות.

לישוב הדעת יש הרבה מובנים. הדבר הראשון הוא לזכור את ה'תכלית' – מדוע באנו לעולם הזה, כמו שאמר רבינו לרבי נתן שדבר זה צריך להיות הנושא העיקרי כשהוא מדבר עם בני אדם, כמסופר בשיחות הר"ן רפב.

ידוע הפתגם: "העבר אין, העתיד עדיין וההווה כהרף עין". ראשית כל, לא להתעסק בעבר, כי ממה נפשך; אם עשינו ברוחניות דבר שלא כהוגן, הרי אפשר לתקן, ואם זה בגשמיות – בוודאי עכשיו לא ניתן לשנות כלום. שנית, העתיד עדיין ואי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך הזמן, וכמו שפירש"י על הפסוק "תמים תהיה" – קבל בתמימות מה שיעבור עליך ואל תחקור אחר העתיד לבא. לכן אין להיות מוטרדים מהעתיד, אלא להתרכז בהווה. אולם ההווה עובר כהרף עין, וצריכים בכל עת לחטוף עוד ועוד מצוות ומעשים טובים.

בכדי שהאדם יהיה מיושב וממוקד לנצל את כל עתותיו לטוב, למלא את חייו בתוכן אמיתי וקדוש, ולא ליפול בעצבות בגלל העבר – הוא צריך ישוב הדעת: בשביל מה נברא ועל מה הגיע לעולם הזה.

העולם הזה נקרא 'גן המבוכה' כמו שמגדירו הרמח"ל, שכן העולם מלא בדברים המסיחים את הדעת מהתכלית האמיתית, ולכן עיקר הניסיון בעולם הזה הוא לזכור את התכלית שלנו שהיא העולם הבא.

כשאדם נמצא במבוכה, הוא צריך לדעת שזאת איננה איזו תקלה החולפת עם הזמן, אלא הכל מכוון מאת ה', וכשהוא רואה 'שלא הולך לו' אל ישב ויחכה עד שזה יעבור, כפי שרבים חושבים ואומרים ש'בסוף הכל יסתדר'. הן אמת שהכל יסתדר לבסוף, אך צריך לדעת שהכל מסתדר רק כמו שתכנן בורא העולם ולא כפי רצוננו ודמיוננו.

לכן צריך האדם להתחזק ולעמוד איתן בקשרי המלחמה, ולא לתת לעולם הזה להפיל אותו, ובכל מה שעובר עליו ישיב את דעתו אל התכלית האמתית שלשמה נוצר, לעבוד את השי"ת ולקיים את תורתו, לעסוק בתורה ובתפילה באמונה בקדושה בשמחה, ולקיים את תפקידו כיהודי.

(ע"פ שיעור שמסר הרב גיסין. את השיעור ניתן לשמוע ב'אוצרות ברסלב')