ירידה לצורך עליה
כ״ה באדר ב׳ תשע״ט
"הירידה היא תכלית העליה, כי כשאדם עולה מדרגא לדרגא, הוא נעשה בריאה חדשה, כי נתחדש ממש בבחינת תתחדש כנשר נעורייכי, ונעשה בריה חדשה בבחינת אני היום ילידתך, ועל כן קודם שזוכה לזה לעלות מדרגא לדרגא, צריך שיהא ירידה והיא תכלית העליה"
רבינו הק' כותב בליקוטי מוהר"ן בתורה ס"ב "בא אל פרעה": כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם, על מי היה מראה את רחמנותו, ועל כן ברא את כל הבריאה מתחילת האצילות עד סוף נקודת המרכז של העולם הגשמי כדי להראות רחמנותו, ומבואר שם שכדי לברוא את העולם היה צריך לצמצם את האור אין סוף, כדי שיהיה מקום פנוי שבו אפשר לברוא העולם, ומאותו צמצום נעשה חלל הפנוי שבתוכו נברא העולם, את הצמצום הזה לא ניתן להבין, אלא לעתיד לבוא, מכיוון שגם בתוך הצמצום יש אלקות.
מוהרנ"ת מביא בליקוטי הלכות (תפילת מנחה ד') שיש הרבה בחינות של חלל הפנוי, ואחת מהם היא בחינת "ירידה שקודם העליה" והירידה היא תכלית העליה, כי כשאדם עולה מדרגא לדרגא, הוא נעשה בריאה חדשה, כי נתחדש ממש בבחינת תתחדש כנשר נעורייכי, ונעשה בריה חדשה בבחינת אני היום ילידתך, ועל כן קודם שזוכה לזה לעלות מדרגא לדרגא, צריך שיהא ירידה והיא תכלית העליה, כי הירידה היא בחינת הצמצום שצריך שיהיה קודם הבריאה וכנ"ל, וזה בחינת צדיקים תחילתן ייסורין וסופם שלוה, כי הייסורין באים מהצמצום שקודם הבריאה, וזה הוא בחינת כל המניעות והעיכובים שיש להאדם קודם שזוכה לעשות איזה מצוה או דבר שבקדושה, כי בכל דבר שבקדושה בוראים עולמות כידוע, ועל כן צריך שיהיה צמצום קודם.
"אף שאינו מבין הדבר בשכלו מכל מקום מבין הוא מרחוק שראוי לו להאמין, ועל ידי שמאמין נתעלה ביותר בעבודת ה'"
ר' צדוק בספרו "צדקת הצדיק" מדבר באותו ענין וכך כותב: שדווקא "אחז הרשע" שהפסוק אומר עליו "ולא עשה הישר בעיני ה'" ואחד הדברים שעשה הוא, שמנע תינוקות של בית רבן מלימוד התורה, דווקא הוא היה הכלי להוליד את חזקיהו שהיה מרביץ תורה ברבים ביותר כידוע, ומזה אנו רואים שהצמצום קודם העליה, הוא דבר הכרחי כדי להגיע לעליה, אך למעשה האדם כשהוא בשעת הירידה קשה לו לראות זאת, ובכל זאת עליו להתחזק באמונה שזהו רצון הקדוש ברוך הוא ורק על ידי כך יגיע לעליה.
חזקיהו המלך ידע שעתיד לצאת ממנו מנשה, ולכן לא רצה לשאת אשה, אך הנביא הוכיחו באמרו אליו, שאין הוא צריך לחקור מה ייצא ממנו, אלא עליו להאמין שגם מהרע ייצא טוב, וכשם שהצמצום של האור אין סוף, היה כדי לברוא את העולם, שהקדוש ברוך הוא רצה לגלות רחמנותו, כך גם הצמצום בעבודת ה' הוא גם כן טוב, כי בסופו של דבר ייצא ממנו דבר טוב, ואל לו להיגרר אחר בלבוליו ומניעיו שבאים אליו בשעת עבודתו את ה', כי כך דרכו של עולם הוא.
אולם בשעת נפילתו של האדם מעבודתו בקודש, יש לו הסתלקות הדעת, ומאין לו אותו דעת להתחזק בזה שעומד הוא בירידה שהוא לצורך העליה? כותב מוהרנ"ת שאף על פי כן נשאר באדם בעת כזו "כח הרשימו", ואף שאינו מבין הדבר בשכלו מכל מקום מבין הוא מרחוק שראוי לו להאמין, ועל ידי שמאמין, יוצא מהחלל הפנוי דהיינו הנפילה, ונתעלה ביותר בעבודת ה'.
ויהי רצון שנזכה לראות בכל פעם בעת הירידה, שזהו תכלית העליה, ונתחזק מאוד לקיים עצותיו הק' של רבינו זיע"א עד שנזכה לגאולה השלימה בכלל ובפרט אמן כן יהי רצון.
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…