ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > משיבת נפש > ירידה לצורך עליה

ירידה לצורך עליה

כ״א באייר תשע״ט

שעת המבחן האמיתית שלך, שעת העליה, לא נמצאת במצוות שאתה עושה. היא נמצאת בשפל העמוק ביותר שלך; שם בוחנים אותך, ורואים מה אתה באמת. אם תשים את המבחן הזה מול עיניך, לא תכשל לעולם. בסופו של דבר, הרצון הפנימי יעלה ויתגבר על כל הטומאה שאתה נמצא בה. (משיבת נפש)

"כשצריך האדם לעלות מדרגא לדרגא צריך שיהיה לו ירידה קודם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה. ומזה יכול כל אדם להבין כמה הוא צריך להתחזק בעבודת ה', ולא יפול לעולם בדעתו מכל הנפילות והירידות שבעולם. כי אם יתאמץ ויתחזק לבלי להסתכל על זה בשום אופן שבעולם אפילו אם יעבור עליו מה, יזכה לבסוף שיתהפכו כל הירידות לעליות גדולות, כי הירידה היא תכלית העליה. ויש בזה הרבה לדבר, כי כל אחד שנפל למקום שנפל נדמה לו שעליו אינם נאמרים דברים האלה, כי נדמה לו שעליו אינם נאמרים, רק לגדולים במעלה העולים בכל פעם מדרגא לדרגא. אבל באמת תדע ותאמין, כי כל דברים אלו נאמרים גם על הקטן שבקטנים והגרוע שבגרועים, כי השם יתברך טוב לכל תמיד (שם כ"ב)."

המלבי"ם כותב (מלכים א, ג): "כל דבר נידון על סיבתו התכליית". אם אני אומר שהתכלית של דבר מסוים היא למקום מסוים, הכוונה היא שחלק מאותו מקום מונח כבר באותו דבר. התכלית היא המקום בו הדבר כלה (ומזה נובע שורש המילה תכלית). מה שמתחדש בתכלית הוא, שזה לא רק "לצורך", זה לא הקדמה שצריך לעבור אותה לפני הדבר עצמו, ואז היא כבר לא נצרכת ואפשר לשכוח ממנה. התכלית של הדבר הופכת את הדבר עצמו למהות אחרת, וזה בעצם מה שהמלבי"ם אומר: הדבר נדון על סבתו התכליית. התכלית שאתה שם לדבר, תמצא את עצמך בה בסוף אותו דבר. זה מה שמלמד אותנו ר' שלמה אלקבץ ב'לכה דודי': סוף מעשה במחשבה תחלה. איפה תעמוד בסוף המעשה, לאן הוא יעלה אותך? במחשבה תחלה, לאיפה שחשבת שהוא יעלה אותך. הכוונה שאליה כיוונת את המעשה, היא זאת שתוביל אותך לאותו מקום.

הרבה אומרים "ירידה לצורך עליה". נוטים לחשוב שזה "לצורך", הרי לירידה אין שום קשר לעליה, חוץ מכך שההיחלצות ממנה היא יותר קשה, ולכן בצורה עקיפה זו היא מובילה לעליה. אבל ר' נחמן לימד אותנו אחרת: הירידה תכלית העליה. העליה עצמה נמצאת בסוף הירידה, ובמלים אחרות: זאת המטרה היחידה שלה. אין לירידה שום תפקיד אחר חוץ מעליה. כמה שזה נשמע מוזר, אבל אם באמת תנצל את הירידות כמו שצריך, רק אז תוכל לעלות. לא תנצל את הירידות – תרד יותר.

"כשצריך האדם לעלות מדרגא לדרגא צריך שיהיה לו ירידה קודם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה."

כמו שאמרנו, העליה נמצאת בסוף הירידה. אך עלינו לשים לב למינוח שכתוב כאן: העליה היא מדרגא לדרגא. דרגא בארמית פירושה שלב, בדרך כלל בסולם. לא כתוב סתם לעלות, כתוב שהעליה היא בסולם. ישנם כמה היבטים בסולם, למשל, הסולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה. לא משנה מהיכן תעלה לסולם, הראש יהיה תמיד לשמים. כלומר, אנחנו לא אומרים שאפשר לעלות מכל מקום, אלא אומרים שהעליה לשמים נמצאת בכל מקום. תוכל להיות 'מחובר' ל'שמים' מכל מקום שלא תהיה בו. דבר נוסף, העליה היא תמיד במבט למעלה. כמו שלמדנו בעבר, גם מי שבעליה צריך את הבקיאות של "אם אסק שמים שם אתה", צריך לדעת לא להפסיק, ושתמיד יש מעבר למה שאנחנו נמצאים בו, "שם" אתה ולא כאן. יש עוד כמה בחינות בסולם, אבל מה שחשוב לנו היום הוא שכשאני עולה לשלב הבא, אני עומד מעל כל השלבים הקודמים. מצד אחד אני לא מתנתק ממה שהייתי עד עכשיו והופך למציאות שונה וחדשה, ומצד שני אני עדיין מעל אותן דרגות. המשמעות של דרגא היא שאני משיג את כל מה שהשגתי עד היום, אבל בגובה חדש, בראיה יותר חזקה בדברים.

אם רוצים לעלות מדרגא לדרגא, להשיג את כל ההישגים הרוחניים שהשגנו עד היום בצורה יותר חזקה, בצורה יותר פנימית ומהותית, צריך לרדת עבור כך. מדוע? "כי הירידה היא תכלית העליה".

ירידה ועליה אלו דברים יחסיים. ניקח למשל אדם שאיננו מכירים אותו. הוא מתפלל שלוש תפילות במנין, שומר שבת וכשרות, ומשתדל לקבוע עתים לתורה. יכול להיות שהוא מרגיש עכשיו עליה עצומה לעומת מה שהיה בעבר, ויכול להיות שהוא מרגיש עכשיו ירידה עצומה כלפי מה שהיה בעבר – הכל תלוי בתפיסה. הבעל שם טוב אמר שאדם נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיו. מצד המעשים אי אפשר לדעת כלום על האדם בפנים. ההגדרה של האדם תהיה לפי תפיסת האדם את מצבו, מחשבותיו והרגשותיו במצב שבו הוא נמצא כעת. מה שהוא מרגיש, מה שהוא כואב, שם הוא נמצא. "ועל כן כשאדם נופל חס ושלום בבחינת מקומות אלו דהינו לבחינת מקומות המטונפים ונופל לספקות והרהורים ובלבולים גדולים, ואזי מתחיל להסתכל על עצמו ורואה שרחוק מאד מכבודו יתברך, ושואל ומבקש "איה מקום כבודו" מאחר שרואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך מאחר שנפל למקומות אלו, רחמנא ליצלן, וזה עיקר תקונו ועליתו בבחינת ירידה תכלית העליה, המובא בספרים" (ליקוטי מוהר"ן תנינא,יב). גם אם לפי התפיסה שלו, במקום שהוא נמצא הוא לא יכול כלל למצוא את כבוד ה', הוא עדיין מבקש אותו. הבקשה לא נובעת בכלל מהמציאות – הבקשה נובעת רק בגלל המהות שלו. צעקת ה'איה' היא צעקת הפנימיות, שמבחינתה לא משנה המציאות, ולא תשנה אף טענה שכלית. מוצדק או לא מוצדק, כשכואב – צועקים.

אם תופסים את המצב כירידה, דהיינו, במהותנו אנו נמצאים עדין לפני הירידה, ואיננו משלימים עם המצב שהגענו אליו עתה, ואנו זועקים בתוכנו: זה לא אני! – אז נקיים באמת את "הירידה היא תכלית העליה". תחושת הריחוק מעידה על קשר, כי בלי קשר אתה לא רחוק. אתה פשוט לא קשור לעסק. אם כן, עד עכשיו למדנו שאם תרצה לחזק את האחיזה שלך בתורה ובעבודת ה', שהדברים יהפכו להיות חלק ממך באמת, אתה צריך לרדת לפני כן. רק בשעת הירידה יתגלה הרצון הפנימי. גם אם מצד המעשים אתה בכשלון, אם לא תשלים עם המצב, ותמיד תרצה בכל מאודך לצאת – אז הוצאת לאור את הרצון הפנימי. וכשהרצון הזה מתגלה כנגד כל המציאות, אתה יכול לעלות יותר ממה שהיית בעת העליה. בזמן העליה הכל הצליח לך, וגם הרצונות הטובים שלך שהיו לך היו פחות חזקים, כי הכל הלך טוב. אבל כששום דבר לא מצליח – רק אז נמדד עד כמה הרצון הוא פנימי. מי שמתחזק בירידה הופך את הרצון לעליה רק יותר פנימי, ולחלק מהותי בו.

"ומזה יכול כל אדם להבין כמה הוא צריך להתחזק בעבודת ה', ולא יפול לעולם בדעתו מכל הנפילות והירידות שבעולם. כי אם יתאמץ ויתחזק לבלי להסתכל על זה בשום אופן שבעולם אפילו אם יעבור עליו מה, יזכה לבסוף שיתהפכו כל הירידות לעליות גדולות, כי הירידה היא תכלית העליה."

 מזה אנחנו מבינים את החיוב הגדול להתחזק בעבודת ה'. לא באו לעודד אותך בזמן ירידה, לא באו לומר לך שיהיה עתיד יותר טוב אחר כך. למדו אותך ששעת המבחן האמיתית שלך, שעת העליה, לא נמצאת במצוות שאתה עושה. היא נמצאת בשפל העמוק ביותר שלך; שם בוחנים אותך, ורואים מה אתה באמת. מי שיסתכל רק על זה, ויתעלם מכל מיני שאיפות ורצונות טובים שהתנפצו לו, יצליח. אם תשים את המבחן הזה מול עיניך, לא תכשל לעולם. בסופו של דבר, הרצון הפנימי יעלה ויתגבר על כל הטומאה שאתה נמצא בה. ולמה? כי העליה בעצמה נמצא בסוף הירידה.

"ויש בזה הרבה לדבר, כי כל אחד שנפל למקום שנפל נדמה לו שעליו אינם נאמרים דברים האלה, כי נדמה לו שעליו אינם נאמרים, רק לגדולים במעלה העולים בכל פעם מדרגא לדרגא. אבל באמת תדע ותאמין, כי כל דברים אלו נאמרים גם על הקטן שבקטנים והגרוע שבגרועים, כי השם יתברך טוב לכל תמיד."

 יש מי שחושב שהדברים לא נוגעים אליו, כי ממילא הוא לא היה גם בעליה באמת. הוא סתם בשפל. אבל גם עליו נאמר דבר זה: לא משנה איפה תהיה מצד המעשים, רצון פנימי תמיד יוכל להיות שם. תוציא אותו דווקא בזמן שהכי קשה, ואז תעלה. ולמה זה נאמר על כולם באמת? "כי השם יתברך טוב לכל תמיד", גם מה שיש לך טוב. אין דבר כזה 'סתם' רוע. הרמח"ל כותב שהרוע היחיד שיכול להיות הוא הסתרת פניו של הקב"ה, ואם ישנה הסתרה, סימן שיש רצון שישברו את אותן המחיצות המסתירות, כי בלי זה למה להסתיר? אפשר פשוט להעלים. השם יתברך טוב לכל תמיד – תמיד זה תמיד. גם הירידה היא טובה גדולה.

השאלה היא איך ננצל אותה.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support