ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > מבקשי השם > יסודות ברסלב (ד): התחזקות

יסודות ברסלב (ד): התחזקות

י״ז באב תשע״ט

במאמרים הבאים נפרט בקצרה ממש את יסודותיה של חסידות ברסלב, וכל זה רק לטעימה בעלמא, בתור רקע כללי, כמו כן יש עוד יסודות רבים שלא הוזכרו כאן, הרוצה לדעת את הדברים באופן מדוייק ויסודי עליו לעיין בספרי ברסלב וללמוד את הדברים ביסודיות ובהרחבה. מאמר רביעי: התחזקות (מבקשי השם)

"עדיין ה' עמם!"

מוהר"ן ז"ל גילה בספריו הקדושים, שהצדיק הגדול מאוד הוא מראה לדרי מעלה, דהיינו לצדיקים ועובדי ה' גדולים, שעדיין אינם יודעים כלל מה' יתברך, ויש להם עוד הרבה מאוד להשיג, ומצד שני הוא מראה לדרי מטה, דהיינו לאנשים שמונחים במדרגה התחתונה מאוד, עד שהיו מייאשים את עצמם לגמרי חס ושלום, כי נדמה להם שהם רחוקים מאוד מה' יתברך, וכבר אבד נצחם ותוחלתם מה', יש לצדיק הגדול מאוד כח לעוררם ולהקיצם, שלא יהיו מייאשים עצמם בשום אופן בעולם, יהיה איך שיהיה, ולהראות להם ולהאיר בהם, כי עדיין ה' עימם ואצלם וקרוב להם, ואפילו בתוך הארץ ממש, אפילו אם נפל לשאול תחתיות, חס ושלום, אף על פי כן שם דייקא נמצא כבודו יתברך, כי "מלוא כל הארץ כבודו", וגם משם יכולים לדבק את עצמו אליו יתברך64, ואכן ספרי מוהר"ן וליקוטי הלכות מלאים בדרכי התחזקות נפלאים ונשגבים שיש להם כח לעורר כל אדם, אפילו הגרוע ביותר, לעבודת ה' יתברך, ולתת עצות לכל אחד כיצד יוכל להתגבר על כל הנפילות ולהתקרב לה' יתברך באמת. אי אפשר להאריך כאן לבאר את כל הדרכים, ולכן נביא בקצרה כמה מהם, והרוצה יעיין בספר "משיבת נפש" שליקט מאמרים אלו, וכן בליקוטי הלכות נתבארו הרבה יסודות בענין זה.

"ההתרחקות כולו התקרבות"

ובליקוטי מוהר"ן (תנינא סי' מ"ח) מובא: "כשאדם נכנס בעבודת ה', אזי הדרך שמראים לו התרחקות, ונדמה לו שמרחיקים אותו מלמעלה, ואין מניחים אותו כלל ליכנס לעבודת ה', ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות. וצריך התחזקות גדול מאוד מאוד לבלי ליפול בדעתו, חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתייגע ביגיעות גדולות בשביל עבודת ה', ועדיין הוא רחוק מאוד, ולא התחיל כלל ליכנס לשערי הקדושה. כי רואה עצמו שהוא מלא עדיין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים, וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת ה' איזה דבר שבקדושה, אין מניחים אותו. ונדמה לו כאילו אין ה' יתברך מסתכל עליו כלל, ואין רוצה כלל בעבודתו, מחמת שהוא רואה שהוא צועק בכל פעם ומתחנן ומתנפל לפניו יתברך שיעזרהו בעבודתו, ואף על פי כן עדיין הוא רחוק מאוד מאוד. על כן נדמה לו כאילו אין ה' יתברך מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאוד מאוד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל. כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות כנ"ל.

וכל הנ"ל עבר על כל הצדיקים, כאשר שמענו מפיהם בפירוש, שנדמה להם שה' יתברך אין מסתכל ופונה אליהם כלל, מחמת שראו שזה זמן רב שהם מבקשים ויגעים ועושים ועובדים עבודת ה' יתברך, ועדיין הם רחוקים מאוד מאוד, ואילו לא היו מחזקים עצמם מאוד לבלי להסתכל על זה, היו נשארים במקומם הראשון, ולא היו זוכים למה שזכו.

"אחוז עצמך בכל הכוחות"

והכלל, אהובי אחי, חזק ואמץ מאוד, ואחוז עצמך בכל הכוחות להשאר קיים בעבודתך, ואל תחוש ואל תסתכל כלל על כל הנ"ל או כיוצא בזה. ואם אתה רחוק מאוד מאוד ממנו יתברך, ונדמה לך שאתה פוגם בכל שעה ממש נגדו יתברך, עם כל זה כנגד זה תדע, שאיש כזה שהוא מגושם כל כך, כל תנועה ותנועה שהוא מנתק עצמו מעט מעט מן גשמיותו ופונה לה' יתברך היא גדולה ויקרה מאוד מאוד, ואפילו נקודה קטנה מאוד, שהוא נעתק מגשמיותו אליו יתברך, הוא רץ בזה כמה וכמה אלפים פרסאות בעולמות עליונים וכו'. ועל זה ישמח מאוד ויחזק עצמו בשמחה תמיד, כי עצבות מזיק מאוד מאוד. ודע, שתיכף כשאדם רוצה ליכנס בעבודתו יתברך, אזי תיכף היא עבירה גדולה כשיש לו עצבות חס ושלום, כי עצבות היא סטרא אחרא (זהר נח דף עא), וה' יתברך שונא אותה.

אהובי אחי, חזק ואמץ מאוד, ואחוז עצמך בכל הכוחות להשאר קיים בעבודתך

"צריך עקשנות גדול מאוד"

וצריך להיות עקשן גדול בעבודת ה', לבלי להניח את מקומו, דהיינו מעט מקצת עבודתו שהתחיל, אף אם יעבור עליו מה. וזכור דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאוד, כשתתחיל קצת בעבודת ה', כי צריך עקשנות גדול מאוד מאוד להיות חזק ואמיץ, לאחוז עצמו, לעמוד על עמדו, אף אם מפילין אותו חס ושלום בכל פעם. כי לפעמים יש שמפילים אחד מעבודת ה' כידוע, אף על פי כן עליו לעשות את שלו, לעשות מה שיוכל בעבודת ה', ואל יניח עצמו ליפול לגמרי חס ושלום. כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים וכיוצא בזה צריכים בהכרח לעבור בהם, קודם שנכנסים בשערי הקדושה, וגם הצדיקים האמיתיים עברו בכל זה.

"אזי הוא מתפשט עליו בהתגברות גדול"

ודע, שיש אחד שכבר הוא אצל הפתח של הקדושה, והוא חוזר לאחוריו מחמת הבלבולים הנ"ל, או שאזי כשהוא סמוך אצל הפתח, אז מתגבר עליו הסטרא אחרא והבעל דבר מאוד מאוד, רחמנא ליצלן, בהתגברות גדול ונורא מאוד מאוד, רחמנא לצלן, ואין מניחים אותו ליכנס לתוך הפתח, ומחמת זה הוא חוזר לאחור חס ושלום. כי כן דרך הבעל דבר והסטרא אחרא, כשרואה שהאדם סמוך סמוך ממש לשערי הקדושה, וכמעט שיכנס, אזי הוא מתפשט עליו בהתגברות גדול מאוד מאוד, רחמנא ליצלן. על כן צריך אז התחזקות גדול נגדו.

"אחי, חזק ואחוז עצמך!"

ושמענו מצדיק אמיתי שאמר, שאילו היה אומר לו אחד, יהיה מי שיהיה, בעת שעסק בעבודת ה' בתחילתו: אחי, חזק ואחוז עצמך, הייתי רץ ומזדרז מאוד בעבודתו יתברך, כי גם עליו עבר כל הנ"ל, ולא היה שומע שום התחזקות משום אדם. על כן מי שרוצה ליכנס בעבודת ה' יזכור זאת היטב. וחזק עצמך מאוד, ועשה מה שתוכל בעבודת ה', וברבות הימים והשנים תכנס לבטח בעזרתו יתברך לתוך שערי הקדושה, כי ה' יתברך מלא רחמים ורוצה בעבודתך מאוד.

"כל התנועות – כולם מתקבצים לעזרתך!"

ודע, שכל התנועות וההעתקות, שאתה ניתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן הגשמיות לעבודתו יתברך, כולם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצורך, דהיינו כשיש, חס ושלום, איזה דוחק ועת צרה, חס ושלום. ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד, והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל".

"אילו היה אומר לו אחד, יהיה מי שיהיה, בעת שעסק בעבודת ה' בתחילתו: אחי, חזק ואחוז עצמך, הייתי רץ ומזדרז מאוד בעבודתו יתברך"

גדולת הבורא – שגם הרחוקים יתקרבו

ובליקוטי עצות (עפ"י ליקו"מ י') מובא: "עיקר גדולתו של הקב"ה הוא שגם הרחוקים ממנו יתברך מאוד מאוד גם הם יתקרבו לעבודתו, ובזה נתייקר ונתעלה שמו יתברך למעלה ולמטה. על כן אין לאדם לייאש עצמו מלהתקרב לעבודת ה' מחמת שנתרחק מאוד מה' יתברך על ידי חטאיו המרובים, אף שהרבה לעשות רע ח"ו, כי אדרבא, ממנו דוקא יתעלה וישתבח ויתגדל כבודו יתברך ביותר כנ"ל".

ירידה קודם עליה

ועוד מובא שם (עפ"י ליקו"מ כ"ב): "כשצריך האדם לעלות מדרגא לדרגא צריך שיהיה לו ירידה קודם העליה, כי הירידה מביאה לתכלית העליה. ומזה יכול כל אדם להבין כמה הוא צריך להתחזק בעבודת ה' ולא יפול לעולם בדעתו מכל הנפילות והירידות שבעולם, כי אם יתאמץ ויתחזק לבלי להסתכל על זה בשום אופן שבעולם אפילו אם יעבור עליו מה, יזכה לבסוף שיתהפכו כל הירידות לעליות גדולות, כי הירידה מביאה לתכלית העליה. ויש בזה הרבה לדבר, כי כל אחד שנפל למקום שנפל נדמה לו שעליו אינם נאמרים דברים האלה, כי נדמה לו שעליו אינם נאמרים רק לגדולים במעלה העולים בכל פעם מדרגא לדרגא, אבל באמת תדע ותאמין, כי כל דברים אלו נאמרים גם על הקטן שבקטנים והגרוע שבגרועים, כי ה' יתברך טוב לכל תמיד".

לעבוד את השם – עם היצר הרע…

ועוד מובא שם (עפ"י לקו"ת מ"ט): "היא מעלה גדולה כשיש עדיין יצר הרע לאדם, כי אז יכול לעבוד אותו יתברך עם היצר הרע דוקא, דהיינו להתגבר מתוך חמימות היצר הרע, להמשיך ממנו לתוך איזה עבודה מעבודתו יתברך, ואם אין יצר הרע לאדם אין עבודתו נחשבת כלל. ובשביל זה מניח ה' יתברך את היצר הרע שיתפשט כל כך על האדם, וביותר על מי שחפץ באמת להתקרב אליו יתברך, אף על פי שעל ידי התפשטותו והתגרותו כל כך הוא מביא את האדם למה שמביא, לכמה עוונות ופגמים גדולים, אף על פי כן הכל כדאי אצלו יתברך בשביל התנועה טובה מה שבתוקף התגברותו של היצר הרע מתגבר עליו האדם באיזה תנועה ובורח ממנו, שזה יקר אצלו יתברך ביותר מאילו עבד אותו אלף שנים בלי יצר הרע, כי כל העולמות לא נבראו כי אם בשביל האדם, שכל מעלתו וחשיבותו היא מחמת שיש לו יצר הרע כזה והוא מתחזק כנגדו. על כן כל מה שהוא מתפשט ביותר ויותר, כמו כן הוא יקר בעיניו יתברך יותר כל תנועה בעלמא שהוא מתחזק נגדו, וה' יתברך בעצמו עוזרו לזה, כמו שנאמר: "ה' לא יעזבנו בידו"".

"כי אם יתאמץ ויתחזק לבלי להסתכל על זה בשום אופן שבעולם אפילו אם יעבור עליו מה, יזכה לבסוף שיתהפכו כל הירידות לעליות גדולות"

"ולא יתעצב על ידי זה כלל"

ובליקוטי מוהר"ן (סי' קנ"ה) מובא: "על ידי אמונה זוכה לאריכת אפיים, שיאריך אפו על כל דבר בלבול ומניעה שעובר עליו בתפילתו ועבודתו, שיסבול הכל, ולא יתעצב ולא יתעצל על ידי זה כלל, רק יעצור רוחו ולא יכפת ליה כלל, ויעשה את שלו בעבודתו, ויעבור על הכל, ולא יחוש על כל הבלבולים והמניעות כלל. שכל זה הוא בחינת ארך אפיים, שזוכים על ידי אמונה, שהוא בחינת כח הגודל וכח הצומח", עיי"ש.

"אפילו אם עבר מה שעבר"

ובליקוטי הלכות (ביצים ה' יג ושבת ז' סג) כתב: "דיבר אדמו"ר ז"ל הרבה בזה, שבודאי צריכים לשמור עצמו מן החטא, כי בודאי צריכים לשבר כל התאוות שבעולם, לא מבעיא עבירה כל שהיא, בודאי צריכים לברוח ממנה יותר מבורח מן האש, אלא אפילו תאוה בעלמא ושום תנועה שאינה ברצון הבורא יתברך, צריכים לברוח ולהתרחק ממנה בתכלית הריחוק, כי הוא פוגם מאוד בנפש הישראלי ובכל העולמות אלפי אלפים וריבי רבבות התלויים בו. אבל אף על פי כן אפילו אם עבר האדם מה שעבר, אפילו אם עבר על כל התורה כולה אלפים פעמים רחמנא ליצלן, אף על פי כן אין שום יאוש בעולם כלל, וצריך להתחיל בכל פעם מחדש, כי ה' יתברך מקבל תענוג ושעשועים מהגרוע שבגרועים, אדרבא, זהו עיקר גדולתו יתברך כשהרחוקים מאוד מאוד ממנו מודים בו יתברך ומתחזקים באמונה ומודים ומשבחים אותו יתברך וכו', ובכל עת ורגע חסדי ד' לא תמו, ויכולים בכל עת לקרב עצמו לה' יתברך מכל מקום שהוא, כי גדול ה' מאד ולגדולתו אין חקר וכו', ויש ענין שיתהפך הכל לטובה וכו'".

"לנהוג בהדרגה, בנחת, מעט מעט"

ובשיחות הר"ן (סי' כ"ז) מובא: "אף על פי שהאדם צריך להיות זריז גדול מאוד מאוד בעבודת ה' להזדרז מאוד בכל עת ובכל שעה לעשות הרבה בעבודת ה', כי עיקר הוא העשיה, ללמוד הרבה ולעשות מצוות הרבה ולהתפלל ולהתחנן הרבה לשפוך ליבו לפניו יתברך, וכיוצא בזה שאר עניני עבודת ה', אף על פי כן אל תהי נבהל כשאתה רואה בספרים קדושים עניני עבודות הרבה, אל תהי נבהל מפני זה לאמור מתי אוכל לקיים אחת מהנה מכל הענינים הללו, מכל שכן כולם. כי צריך לבל יהיה מבוהל לחטוף הכל בבת אחת. רק לילך בנחת בהדרגה מעט מעט. ולא שיהא מבוהל ומבולבל שרוצה לקיים ולחטוף הכל בבת אחת ומחמת זה נתבלבל לגמרי, כמו שיש בשריפה חס ושלום שמחמת הבהלה חוטפים מה שאין צריכים. רק צריך לנהוג בהדרגה בנחת מעט מעט. ואם לפעמים אין האדם יכול לעשות כלל בעבודת ה', מה לעשות, אונס רחמנא פטריה. וירגיל עצמו לכסוף ולהתגעגע ולהשתוקק תמיד אליו יתברך, כי ההשתוקקות והכיסופים בעצמם הם דברים גדולים מאוד, ורחמנא ליבא בעי". ובליקוטי מוהר"ן (סי' ל"א) מבוארים דברים נוראים במעלת הרצונות והכיסופים שיש לאדם, שנעשים על ידם פעולות עצומות בעולם הזה ובכל העולמות.

"אפילו אם עבר האדם מה שעבר, אפילו אם עבר על כל התורה כולה אלפים פעמים רחמנא ליצלן, אף על פי כן אין שום יאוש בעולם כלל, וצריך להתחיל בכל פעם מחדש"

"היה לו כמה התחלות בכל פעם"

ובשיחות הר"ן (סי' מ"ח) מובא: "סיפר הרבה מענין גודל היראה והקדושה שהיה לו בילדותו, שהיה זריז וקדוש מאוד. ואמר שהיה מתחיל כמה פעמים ביום אחד, היינו שהיה מתחיל להיות איש כשר, שמעתה יעבוד את ה' יתברך, ואחר כך באותו היום עצמו נפל מזה ונפל לתאוות אכילה וכיוצא, וחזר והתחיל באותו היום פעם אחר שמאותו השעה יהיה איש כשר וכו', ונפל וחזר והתחיל מחדש, וכן היה כמה פעמים ביום אחד. וכבר שמענו ממנו כמה פעמים שהיה לו כמה התחלות שבכל פעם התחיל מחדש לעבוד את ה'.

"לבל יניח עצמו ליפול"

וזהו כלל גדול מאד בעבודת ה' לבל יניח עצמו ליפול חס ושלום מחמת שנפל מאיזה עבודה או מתפילה בכונה, או שנפל למקום שנפל חס ושלום. עם כל זה יחזק את עצמו בכל האפשר ויתחיל בכל פעם מחדש כאלו היום התחיל להתקרב לה' יתברך. ואף אם יהיה כן כמה פעמים, דהיינו שיהיה לו חס ושלום כמה וכמה נפילות מעבודתו יתברך, עם כל זה יתחיל בכל פעם מחדש אפילו כמה וכמה פעמים, ובלא זה אי אפשר להיות איש כשר באמת ולהתקרב לה' יתברך באמת.

"יהיה חזק ואמיץ בדעתו להשתוקק"

וכל זמן שאינו חזק בדעתו שתמיד ימשוך עצמו לה' יתברך בכל מה שיוכל בין בעליה בין בירידה חס ושלום, אפילו אם תהיה הירידה חס ושלום איך שתהיה, אף על פי כן יהיה חזק ואמיץ בדעתו למשוך ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד אליו יתברך, ולצעוק ולהתפלל ולהתחנן אליו יתברך תמיד, ולעשות מה שיוכל בעבודת ה' בשמחה, אפילו אם יהיה איך שיהיה, כל זמן שאין לו התחזקות הזאת באמת אי אפשר לו להתקרב לה' יתברך באמת".

"עם כל זה יחזק את עצמו בכל האפשר ויתחיל בכל פעם מחדש כאלו היום התחיל להתקרב לה' יתברך"

"אף על פי כן אין יאוש בעולם!"

ובליקוטי הלכות (הל' תפילין הל' ה') מובא: "אין שום יאוש בעולם כלל, ואיך שהוא אף על פי שכבר נפל נפילה זאת בעצמו כמה פעמים בלי שעעור, אף על פי כן אין יאוש בעולם כלל, וכל הימים אשר הוא חי על פני האדמה הוא צריך להתחזק להתחיל בכל פעם מחדש ואל יפול לזקנה דסטרא אחרא כלל, כי כל הנפילות שבעולם הם מבחינת זקנה דסטרא אחרא, שנדמה בעיניו שכבר נזקן בחטאיו ובמעשיו שרגיל בהם, עד שאי אפשר לו לצאת מהם בשום אופן ח"ו, ובאמת הוא צריך לידע ולהאמין שבכל יום ובכל עת ובכל שעה יש כח ביד האדם להתחדש ולהיות נעשה בריה חדשה ממש, כי ה' יתברך עושה חדשות בכל עת ואין יום ואין שעה דומה לחברו וכו', על כן צריך להתחזק בכל פעם מחדש ולהתחיל בכל יום מחדש, ולפעמים גם ביום אחד צריכים להתחיל כמה פעמים, כמבואר במקום אחר, ואפילו אם יהיה כך זמן ארוך יהיה איך שיהיה, בכל עת ובכל שעה צריך להזכיר את עצמו בה' יתברך ולשכוח לגמרי כל מה שעבר עד הנה ולהתחיל מעתה מחדש ממש כל מה שיוכל, ואל יסתכל על שום בלבול וחלישות הדעת כלל, כי ה' יתברך מלא רחמים בכל עת, וחסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם.

כל ההתרחקות הוא רק מחמת חלישות הדעת

כי כל התרחקות רוב העולם מה' יתברך ואובדים מה שאובדים, חיים נצחיים ואמיתיים, רובם ככולם הוא רק מחמת חלישות הדעת מה שנופלים בדעתם, מחמת שרובם התנסו כמה פעמים שהתחילו קצת בעבודת ה' ואחר כך נפלו למה שנפלו, כל אחד לפי נפילתו רחמנא ליצלן, ועל ידי זה התייאשו עצמן מלהתחיל עוד, וקצתם נתעוררו קצת עוד הפעם והתחילו מחדש, אבל אחר כך כשראו שאף על פי כן נפלו אחר כך, על כן נתייאשו בעצמם, מאחר שראו שזה כמה שרצו להתנסות ולכנוס בעבודת ה' ונפלו למה שנפלו, רחמנא לצלן, על כן נדמה בעיניהם שנשתה גבורתם להתחיל עוד מעתה, אבל באמת כל זה הוא מעשה הבעל דבר בעצמו, שהוא בחינת זקן דסטרא אחרא, כי נקרא "מלך זקן וכסיל" (קהלת ד'), שהוא רוצה להפיל את האדם לידי זקנה ותשות כח ח"ו, כאילו כבר נזקן בחטאיו ובמעשיו עד שאי אפשר להשתנות עוד, ובאמת לא כן הוא, כי בכל יום האדם הוא בריה חדשה וכו'.

"ובאמת הוא צריך לידע ולהאמין שבכל יום ובכל עת ובכל שעה יש כח ביד האדם להתחדש ולהיות נעשה בריה חדשה ממש"

"בכח הצדיקים יכולים להתחדש"

כי על ידי אלו הצדיקים הגדולים שמתחילים בכל פעם מחדש ואפילו כשמגיעים למדרגה הגבוה שבמדרגות, אפילו למדרגת בני עליה הגדולים, אף על פי כן אינם מסתפקים עצמם בזה, רק הם אומרים, מי יודע מה שיש עוד להשיג, ומתחילים בכל פעם מחדש, עד שבאים בכל פעם להשגות חדשות נפלאות ונוראות וכו' וכו', על כן בכח הצדיקים האלו יכולים להתחדש בכל פעם אלו הנופלים וכו', כי מחמת עוצם כוחם והשגתם של אלו הצדיקים שהתחילו בכל פעם מחדש והשיגו בכל פעם יותר ויותר גדולת חסדי ה', איך הוא יתברך חושב מחשבות בכל עת לבל ידח ממנו נידח וכו', על ידי זה יש להם כח להמשיך חיות והתחזקות חדשה לכל הנופלים לחזקם ולעוררם בכל פעם שלא יפלו משום דבר לעולם, רק יאריכו אפם ורוחם על הכל ויאמינו בה' ובכח הצדיקים האמיתיים, כי לא אפסו חסדיו לעולם, ויתחזקו להתחיל להתקרב לה' יתברך מחדש בכל פעם בכל מה שיכול וכו'".

"עיקר התיקון על ידי התורה"

ובמקום אחר (הל' סעודה הל' ה') כתב: "זה צריך כל אדם לידע כשרוצה להתקרב לה' יתברך, ורואה שהמניעות והמסכים מתפשטים כנגדו מאוד מאוד, ובפרט כשכבר התחיל מעט ורואה שבכל פעם משתטחים כנגדו יותר ויותר, ולפעמים רואה שאחר כמה ימים ושנים שנדמה לו שכבר התחיל להטהר קצת חזר ונפל והתגברו עליו התאוות וההרהורים בהשתטחות עצום מאוד רחמנא ליצלן, צריך שידע שכל זה נמשך מהבגדים הצואים שעדיין לא נזדכך מהם, שמשם כל המניעות וההתגברות. ומחמת גודל היגיעות שצריכים להפשיט מעצמו הבגדים הצואים ולאו כל אדם זוכה לעמוד בזה, מזה בא כל מה שעובר על האדם, ואפילו מי שכבר התחיל קצת בעבודת ה' והתחיל לטהר עצמו מעט ואפילו אם כבר עלה קצת מדרגה לדרגה, ובכל פעם נזדכך ביותר, אף על פי כן יכול להיות שאחר כך יחזרו ויתפשטו עליו כל התאוות וההרהורים בהתפשטות יותר מבתחילה, והכל על ידי הבגדים הצואים שעדיין לא הפשיט אותם לגמרי, אף על פי שכבר התחיל לטהר עצמו קצת וכו'. ועיקר התיקון על ידי התורה שהיא מטהרת מכל הטומאות והגילולים והטינופים הבאים על ידי הבגדים הצואים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'כנחלים נטיו וכו'. מה נחלים מעלים את האדם מטמאה לטהרה אף דברי תורה וכו"".

"ואין שום תנועה שפונה להקדושה נאבדת חס ושלום. ואם הוא חזק ואמיץ לבקש ולחפש יותר אף אם יעבור עליו מה, בודאי סוף כל סוף יזכה למצוא אותו יתברך."

"אם הוא חזק ואמיץ … בוודאי יזכה למצוא"

ובמקום אחר (הל' גביית חוב מיתומים הל' ג') כתב: "בעת שהאדם רחוק מקדושתו יתברך והוא נע ונד ומטולטל ודוחים אותו מקדושתו מדחי אל דחי, רחמנא לצלן. אף על פי כן אם הוא חזק ואמיץ לבקש ולדרוש ולחפש ולחתור בכל עת ולהתגעגע ולכסוף ולבקש את שאהבה נפשו למצוא אותו יתברך. אז אף על פי שעדיין עוברים ימים ושנים הרבה ואינו זוכה למצאו יתברך ולהתקרב אליו, אף על פי כן ידע ויאמין כי בכל עת ועת על ידי כל בקשה ובקשה, ועל ידי כל דרישה ודרישה שדורש ומבקש ומחפש למצוא כבוד קדושתו יתברך, ועל ידי כל הבטה וגעגוע שמביט ותולה עינו לרחמיו יתברך, ועל ידי כל תנועה ותנועה שפונה להקדושה, על ידי כל זה זוכה בכל פעם לשבר חומות ברזל ודלתות נחושת, אף על פי שאחר כך מתגברים עליו בכל פעם, רחמנא ליצלן, אף על פי כן אין יגיעו לריק, חס ושלום, ואין שום תנועה שפונה להקדושה נאבדת חס ושלום. ואם הוא חזק ואמיץ לבקש ולחפש יותר אף אם יעבור עליו מה, בודאי סוף כל סוף יזכה למצוא אותו יתברך.

"אי אפשר לפה לדבר"

וכל אדם צריכים לעבור עליו עידן ועידנים הרבה וכמה ימים ונהרות ותהומות ומימות מחולפים צריכים לעבור עליו, ובכמה מדברות המלאים נחשים ועקרבים גדולים ונוראים צריך לעבור בהם, עד אשר זוכה להכנס לשערי הקדושה באמת. וזה הדבר אי אפשר לפה לדבר ולבאר ולספר אחד לחבירו עד היכן הוא צריך להתחזק".

"ויתגבר לבלי להפסיק ולבטל הרצון ח"ו, רק ירצה יותר ברצונות חזקים יותר ויתגבר ברצון חזק וכיסופים גדולים לה' יתברך תמיד בכל עת לעולם ועד"

עיון נכון בספרי מוסר

ובמקום אחר (הל' בכור בהמה טהורה הל' ד') כתב: "יש בני אדם הרבה כשמעיינים בספרי מוסר שמדברים מעוצם מרירת העונשים של גיהנם וכו' הם מתפחדים מאוד, אבל הבעל דבר מתגרה בהם ומפילם על ידי זה לעצבות גדולה יותר מבתחילה, עד שלפעמים נופלים על ידי זה יותר חס ושלום, ויש שנופלים חס ושלום כל כך עד שבאים לכפירות חס ושלום, וכל זה מחמת שאין להם דעת מצדיקי אמת להחיות את עצמם, ונדמה להם שכבר נשקעו בדרכיהם כל כך חס ושלום עד שאי אפשר להם לשוב עוד, ועל כן כל מה שרואים יראות עונשים נופלים בעיני עצמם יותר ויותר.

מיראת העונש יחזק עצמו למצוא נקודות טובות

אבל ה' יתברך חומל על עמו ושולח עלינו הארה על ידי צדיקי הדור מבחינת היראה של משיח שימשיך היראה בשכל עליון כל כך עד שתגיע היראה לטובה אפילו להגרוע שבגרועים, שאפילו הרחוק מאוד מאוד יהיה לו דעת אמיתי להבחין האמת שגם הוא יש לו תקוה, כי רחמיו יתברך רבים מאוד מאוד. ועל כן בודאי לא יפול על ידי יראת העונש, אדרבא, מיראת העונש יחזק את עצמו למצוא בעצמו נקודות טובות ולשמח את עצמו במה שהוא מזרע ישראל על כל פנים, ולהמשיך על עצמו חיות ושמחה על פי כל הדרכים והעצות שהזהירנו רבינו ז"ל, כמבואר בספריו הקדושים. נמצא שדוקא על ידי יראת העונש יבוא לשמחה גדולה, כי יראת העונש תכריחהו לקיים דברי הצדיקים האמיתיים שמזהירים מאוד מאוד את הגרוע שבגרועים שיחזק את עצמו בשמחה תמיד על פי דרכי עצותיהם הקדושות וכו'.

יראת השם – לחיים ולא למוות ח"ו

כי לפעמים על ידי שהאדם רואה דברי מוסר בספרי יראים או ששומע תוכחה ומוסר מאיזה איש חשוב הוא נופל בדעתו יותר ויותר, מחמת ששומע גודל עונש החטא ועד כמה וכמה מגיע הפגם של נדנוד עבירה, ואפילו של תאוות שאינם איסור גמור וכו', והוא יודע בנפשו שפגם הרבה מאוד, מכל שכן מי שיודע בנפשו שפגם וחטא בעבירות ממש רחמנא לצלן, ובפרט שיש אנשים שחטאו הרבה מאוד רחמנא ליצלן, ואז יכול להיות שכל מה שרואים או שומעים מוסר יותר יפלו בדעתם יותר וכנ"ל. וזהו בחינת יראה רעה שצריכים לברוח ממנה מאוד, כי צריכים לקבל יראת ה' רק לחיים ולא למוות חס ושלום, דהיינו לקרב את עצמו לה' יתברך על ידי היראה והמוסר ולא להתרחק חס ושלום. וזהו מה שנאמר: "חדל בני לשמוע מוסר לשגות מאמרי דעת", דהיינו שהפסוק מזהיר את האדם שימנע ויחדל את עצמו מלשמוע מוסר ותוכחה המזיקים לו וגורמים לו לשגות מאמרי דעת, דהיינו כנ"ל שעל ידי המוסר והתוכחה יפול בדעתו יותר עד שחס ושלום ישגה מאמרי דעת על ידי זה וכו'.

"אף על פי כן אם יתגבר על כל פנים שלא לשכוח את ה' יתברך, וירגיל את עצמו לכסוף ולהשתוקק לה' יתברך ברצון חזק תמיד, זה עיקר התשובה. ויכול לזכות על ידי זה לעליה גדולה, וכל העוונות יתהפכו לזכויות"

מטרת המוסר – כדי להיות איש כשר!

וכבר אמרתי בזה דברי צחות לכמה בני הנעורים הרוצים להתקרב לה' יתברך ועל פי רוב נופלים בדעתם על ידי ענין הנ"ל מחמת ששומעים או רואים בספרים קדושים כמה הם מחמירים מאוד על פגם כל שהוא, ואמרתי להם: תדעו שכל מה שכתוב בספר ראשית חכמה הקדוש ובשאר ספרי מוסר עניני קדושה וטהרה גדולה, אין הכוונה שאתם לא תהיו אנשים כשרים, רק הכוונה כדי שתהיו אנשים כשרים, היינו שכונתם לקרב ולא לרחק, שמזהירים את ישראל שיתרחקו אפילו מפגם כל שהוא, כי בודאי כך ראוי שיתנהג איש הישראלי לפי עוצם קדושתו משורשו, אבל אף על פי כן אין כוונתם חס ושלום שמי שלא עמד בזה ופגם מה שפגם חס ושלום שיתרחק ויפול בדעתו עוד יותר חס ושלום, כי כבר הזהירנו שלמה המלך עליו השלום: "אל תרשע הרבה", כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום וכו'".

ה' יתברך מלא רחמים

ובליקוטי מוהר"ן (סי' מ"ט תנינא) מובא: "לפי גדלות ה' יתברך ועוצם רוממותו יתברך, בתנועה קלה בעלמא ובהסתכלות בעלמא, שאינו כראוי לפי כבודו יתברך, היה ראוי לבוא על האדם מה שראוי, חס ושלום חס ושלום, אך ה' יתברך מלא רחמים, וכל העולם מלא רחמנות, והוא רוצה מאוד בהעולם. על כן צריך לחזק עצמו מאוד בעבודתו בכל מה שיוכל, אף אם הוא כמו שהוא. ויסמוך על רחמיו המרובים מאוד בלי שיעור, כי בודאי לא יעזוב אותו, אף אם עבר מה שעבר. העבר אין, והעיקר מכאן ולהבא לא יעשה עוד, ויהיה שב ואל תעשה על כל פנים, הן במחשבה והן במעשה. כי גם המחשבה של אנשים כאלו היא גם כן עשיה, כי גם בעולם העשיה יש מחשבה, וצריך להיות שב ואל תעשה במעשה ובמחשבה כנ"ל. ומה שנעשה עמו ממילא, אל יחוש ואל יסתכל על זה כלל".

העיקר הוא הרצון והכיסופים

ובליקוטי הלכות (הל' ערב הל' ג') כתב: "העיקר הוא רק הרצון והכיסופים, שירצה ויכסוף תמיד ברצון חזק לעשות רצונו יתברך באמת ואם אף על פי כן אינו זוכה מה לעשות, ויתגבר לבלי להפסיק ולבטל הרצון ח"ו, רק ירצה יותר ברצונות חזקים יותר ויתגבר ברצון חזק וכיסופים גדולים לה' יתברך תמיד בכל עת לעולם ועד, כי העיקר הוא הרצון."

עיקר ירידת הנשמה – בשביל הרצון

"כי באמת עיקר התכלית הטוב של הנשמה הקדושה הוא שתזכה לתכלית שלמות הרצון שהוא בחינת רצון שברצונות, שתזכה הנשמה שיהיו לה רצונות חזקים אמיתיים לה' יתברך עד שתזכה להכלל ברעוא דרעוין שהוא רצון שברצונות, שזהו השלימות והמעלה העליונה מכל המעלות וכו'. ועיקר ירידת הנשמה לזה העולם העכור והשפל הוא רק בשביל הרצון, כדי שתזכה לרצון בשלימות, על כן הוכרחה הנשמה להתרחק ממקום כבודה ולירד לזה העולם הגשמי כדי שיתגבר הרצון ביותר, כי זה ידוע בחוש שכל מה שמתרחקים יותר מתגבר הרצון ביותר וכו'.

"אדרבא, ירגיל עצמו לכסוף ולהשתוקק בכל פעם יותר ויותר ברצון חזק יותר ויותר לה' יתברך, וזה הרצון בעצמו טוב מאוד, ויכול לזכות על ידי זה לתשובה שלימה"

אם יחזק עצמו לכסוף לה' – בודאי יזכה לצאת

ומי שנכשל באיזה חטא ועוון, ואפילו אם הרבה לפשוע מאוד מאוד, ואפילו אם עשה מה שעשה, אף על פי כן אם יתגבר על כל פנים שלא לשכוח את ה' יתברך, וירגיל את עצמו לכסוף ולהשתוקק לה' יתברך ברצון חזק תמיד, זה עיקר התשובה. ויכול לזכות על ידי זה לעליה גדולה, וכל העוונות יתהפכו לזכויות, כי יכול לזכות לרצון חזק מאוד מאוד מחמת שנתרחק יותר. ואם יחזק עצמו לכסוף ולהשתוקק לה' יתברך תמיד בכל עת, על ידי זה בודאי סוף כל סוף יזכה לצאת משטויותיו, ויזכה בודאי לתשובה בלי ספק.

ואי אפשר לבאר בכתב עוצם מעלת הרצון והכיסופים דקדושה, כפי מה שהבנו מדברי רבינו הקדוש ז"ל, כפי מה שזכינו לשמוע מפיו הקדוש בעצמו, כי בכתב אי אפשר לבאר אפילו קצה אפלו חלק מאלף.

יהיה איך שיהיה – אני רוצה לשוב להשם!

ואי אפשר לקלקל ולסתור עצה הזאת בשום אופן מי שירצה לקיימה, כי יהיה איך שיהיה, אף על פי כן אני רוצה לשוב לה' יתברך ברצון חזק, כי מי פתי ומשוגע שלא ירצה טוב האמיתי והנצחי, רק שקשה לו להתגבר על מה שצריך להתגבר, אבל על כל פנים הרצון של כל ישראל המאמינים בה' יתברך בודאי חזק מאוד מאוד לשוב אליו יתברך, רק מחמת שאין יודעים מעלת הרצון שהרצון בעצמו טוב מאוד, לכן כשרואים שכמה פעמים רצו ברצון חזק לה' יתברך ואף על פי כן עדיין לא זכו לעבודת ה' יתברך וגם קצת פגמו יותר, על כן הם מתייאשים בעצמם ושוכחים לכסוף יותר, עד שנתעלם הרצון אצלם. ובאמת זה הפגם קשה יותר מן הכל, כי איך שהוא על כל פנים אל ירפה את הרצון ולא יטוש ולא יעזוב את הרצון, אדרבא, ירגיל עצמו לכסוף ולהשתוקק בכל פעם יותר ויותר ברצון חזק יותר ויותר לה' יתברך, וזה הרצון בעצמו טוב מאוד, ויכול לזכות על ידי זה לתשובה שלימה באמת ולעלות לכל המעלות דקדושה".

"אסור לאדם לייאש עצמו"

כן מבואר בספרי מוהר"ן גודל עוצם האהבה שהקב"ה אוהב את כל אחד מישראל, אפילו מי שנפל למקומות הנמוכים ביותר, ובליקוטי עצות (עפ"י ליקו"מ י"ז) כתב: "צריך לדעת, שה' יתברך מתפאר אפלו עם הקל שבקלים שבישראל, אפילו פושעי ישראל, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו יש בו התפארות פרטי שה' יתברך מתפאר עמו. על כן אסור לאדם לייאש עצמו מהשם יתברך אפילו אם קלקל ופגם הרבה מאוד ח"ו, כי עדיין לא פסק חביבות ה' יתברך ממנו כנ"ל ועל כן עדיין יכול לשוב לה'".

כל אחד יכול להגיע לדרגות גבוהות מאוד, ואין הדבר תלוי אלא ביגיעתו, וכפי כמה שיאמין בכוחות העצומים שיש לו

כל אחד יכול להגיע לדרגות גבוהות

וגילה לנו מוהר"ן ז"ל בספריו הקדושים שכל אחד יכול להגיע לדרגות גבוהות מאוד, ואין הדבר תלוי אלא ביגיעתו, וכפי כמה שיאמין בכוחות העצומים שיש לו, וכפי כמה שיתחזק להתגבר שוב ושוב בכל פעם שנופל, ולהתחיל בכל פעם מחדש, וכפי כמה שירבה בתפילות ותחנונים לה' יתברך. ומוהר"ן ז"ל גילה בפירוש על עצמו שעיקר מה שזכה למדרגותיו העצומות לא היה משום שהיה נכד הבעש"ט ומצד נשמתו הגבוהה אלא על ידי יגיעתו ועבודתו העצומה.

כל אדם יכול להגיע לדרגת הצדיקים הגדולים

וכמו שכתב בליקוטי הלכות (הל' ברכת השחר ג, ו): "כל ישראל מלאים מחשבות של הרהורי תשובה והתקרבות לה' יתברך תמיד, אך אחר כך תיכף אומרים, מי יכול להתדמות לזה האיש צדיק וכו' כי היה נשמה קדושה מנעוריו, כאילו צדקת הצדיקים וכשרים הוא רק מצד הנשמה הקדושה שיש להם מתולדתם, אשר באמת אינו כן, כי עיקר צדקת הצדיק הוא רק על ידי יגיעתו וטירחתו בעבודתו יתברך כמה וכמה ימים ושנים הרבה, והתגבר והתחזק בכל פעם, ולא הניח את עצמו ליפול בשום אופן, והרבה בתפילה ותחנונים, עד שזכה למה שזכה. וכל אדם יכול להיות כמותם, כי הבחירה חופשית, כמאמר רבותינו ז"ל: 'כתר שם טוב מונח וכו"".

לכל אחד יש מניעות רק כפי כוחו

ובליקוטי מוהר"ן (תנינא מ"ח) כתב: "דע, שלכל אחד אין לו מניעות רק כפי כוחו, כפי מה שיכול לשאת ולעמוד בהם אם ירצה וכו'. ומעין זה מה שמספרים בשם הבעש"ט זצוק"ל, משל, שמלך אחד הניח אוצר גדול במקום אחד, וסיבב באחיזת עינים כמה וכמה חומות סביב האוצר, וכשבאו בני אדם לאלו החומות, נדמה להם שהם חומות ממש, וקשה לשברם. וקצתם חזרו תיכף, וקצתם שברו חומה אחת ובאו אל השניה ולא יכלו לשברה, וקצתם שברו יותר ולא יכלו לשבר הנשארים, עד שבא הבן מלך, אמר: אני יודע, שכל החומות הם רק באחיזת עינים, ובאמת אין שום חומה כלל, והלך לבטח עד שעבר על כולם. ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו על כל המניעות וההסתות ופיתויים, שהם בחינת חומות, שיש על אוצר של יראת שמים, שבאמת אינם כלום. והעיקר לב חזק ואמיץ, ואז אין לו שום מניעה ובפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו וכו', וכיוצא, הם כולם בטלים ומבוטלים למי שליבו חזק ואמיץ לה' יתברך".

"ועיקר כל החטאים והתאוות שהאדם נלכד בהם חס ושלום, היא רק מחמת שטות שאינו יודע מכוחו"

לא להבהל ממניעות

ובליקוטי מוהר"ן (קט"ו) מובא: "מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו, ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי ה' יתברך, אזי מידת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי ה' יתברך, ומזמין לו מניעה. וה' יתברך חפץ חסד הוא, ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת, ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ברוך הוא, כמו דאיתא בירושלמי (תענית פ"א): 'אם יאמר לך אדם היכן אלוקיך תאמר לו בכרך גדול שבארם', שנאמר: "אלי קורא משעיר". ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה חוזר תיכף לאחוריו", עיי"ש באריכות.

"עיקר כל החטאים שאדם נלכד בהם – מחמת שאין יודע מכוחו"

ובליקוטי הלכות (הל' ברכת הריח הל' ד') כתב: "באמת בכל אחד מישראל יש נשמה יקרה שיש לה כח גדול לעמוד כנגד היצר הרע וחילותיו, כי אם לא היה כח באדם לעמוד כנגד היצר הרע לא היה הקב"ה נותן לו יצר הרע כזה, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, וכמו שאמר רבינו ז"ל שאין מי שיהיה לו מניעות שלא יוכל לעמוד בהם, וכמו שכתוב: "ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו", אם תרצה תתגבר עליו, עיין שם בפירוש רש"י. על כן צריכים לדעת ולהאמין שבודאי כל אחד ואחד מישראל אפלו הפחות שבפחותים הוא בעל כח גדול לעמוד כנגד היצר הרע שלו. ועיקר כל החטאים והתאוות שהאדם נלכד בהם חס ושלום, היא רק מחמת שטות שאינו יודע מכוחו וכו'. כי עיקר הגבורה הוא בלב, ומי שליבו חזק יוכל להתגבר בכוחו כנגד כל התאוות שבעולם ואפלו כנגד תאוות ניאוף, כמו שראינו כמה צדיקים וכשרים שעמדו בנסיון, רק עיקר נפילת כל הנופלים לתאוות רעות הוא רק מחמת בחינת מוחין דקטנות, דהיינו שנקטן מוחו עד שאינו יודע מכוחו, כי עיקר הכח לעמוד כנגד כל התאוות הוא על ידי חכמה אמיתית, כי המוחין הם בחינת מחיצות פרוסות כנגד תאוות ניאוף, כי המוח והשכל הוא הנשמה וכו', והנשמה של איש הישראלי אפילו של הפחות שבפחותים בודאי היא יכולה לעמוד כנגד כל העולם עם התאוות".

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support