ימי שובבי"ם

ג׳ בסיון תשע״ט

על ידי שאדם שומע בזיונו ושותק, אומר רבינו, בכוחו להגיע לתשובה שלמה. ושוב אומר רבינו: על ידי אמירת תהלים אפשר לזכות לתשובה שלמה. מה, אם כן, הקשר ביניהם? ומדוע רמוז ענין תשובה ותהלים דווקא בפסוק המדבר על ירידת יעקב למצרים?

בימים אלו, ימי השובבי"ם [=כך נקראים השבועות בהם קוראים, בפרשת השבוע, את פרשיות שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו ומשפטים], נהגו כל ישראל לתקן ענייני קדושה, כמבואר בבאר היטב (סימן רפ"ה ס"ק ב'), ובעטרת זקנים (סי' תקס"ח) בשם האריז"ל ויעויין באליה רבה (ס"ק י"א), כמו כן מקובל מרבינו ז"ל שלא לאכול דבר מן החי יום אחד בכל שבוע מימי השובבי"ם.

תהלים מסוגל לתשובה

ובליקוטי מוהר"ן (ח"ב תורה ע"ג) כתב רבינו ז"ל: "מי שרוצה לזכות לתשובה יהיה רגיל באמירת תהילים כי אמירת תהילים מסוגל לתשובה". "ועיקר התשובה של דוד המלך הוא ספר תהילים, שאמרו ברוח הקודש עד שכל אחד ואחד כפי מה שהוא יכול למצוא את עצמו בספר תהילים, ולזכות לתשובה על ידי אמירת תהילים וכו'". וזהו "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו" סופי תיבות תהיליםתשובה, כי על ידי תהילים זוכים לתשובה". ואכן נהגו רבים ושלימים בימים אלו של שובבי"ם להרבות באמירת תהילים.

עיקר התשובה – ישמע בזיונו ידום וישתוק

והנה, בליקוטי מוהר"ן (חלק א תורה ו') מאריך רבינו ז"ל לבאר כיצד זוכים למידת התשובה, וכמובא שם באות ב': ש"צריך תמיד לאחוז במידת התשובה כי מי יאמר זיכיתי לבי טהרתי מחטאתי". ויסוד הדברים המבוארים שם הם: שעיקר התשובה היא, להיות שומע בזיונו ואף על פי כן ידום וישתוק, ואז הוא זוכה שהדם שבלבו נהפך לדֹם (בחולם), ואזי יזכה לבחינת 'כתר', כי ממעט הדם שבחלל השמאלי וזוכה לכתר ולהשגת השם יתברך בדרגא גבוהה יותר עוד ועוד, ומשלים את האדם שיהיה ראוי לשבת על הכסא וכו', כמבואר שם באריכות, ועל ידי זה זוכים ל'כבוד אלוקים הסתר דבר', כי מבטל כבודו לפני כבוד השם יתברך.

הקשר בין אמירת תהלים ל"ישמע בזיונו"

אם כן, מבואר בדברי רבינו שבסגולת שני הדברים האלו: 'שמיעת בזיונו' ו'אמירת תהילים' לזַכות לשוב בתשובה, ועלינו להבין מהו הקשר בין שניהם?

וכמובן שהתהילים הם מהעבודות הפשוטות לכאורה שעלינו לעשות כדי לשוב בתשובה, אך נתבונן שדוד המלך עליו השלום 'הלך' וחי עם תו' ו', כי הרי מובא במדרש שבשעה שאמר דוד המלך על שמעי בן גירא, כאשר זה קללו קללה נמרצת, שה' אמר לו קלל, קיבל דוד המלך את מדרגתו להיות רגל רביעי במרכבה. כי דוד המלך זכה בשלימות לדרגת המלכות, ועל כסאו לא ישב זר ולא ינחלו אחרים את כבודו. ולפי המבואר בתורה הנ"ל הרי שבהכרח זכה לזה על ידי שהיה בחינת אדמוני כמובא במדרש, וביטל לגמרי כבוד עצמו באופן שאמר על עצמו "אנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם", וכל מהותו היה לחפש כבוד שמים, ועל ידי זה זכה לכסא, כך שעל כסאו לא ישב זר, ואין חוקרים ושואלים על כבודו אם ראוי אם לאו, כי הוא זכה למהות הכבוד בעצם, לכבוד  אלוקים, כי כל דיבורי התהילים, מהותם הם סילוק כוחות האדם וביטול עצמיותו ומשיכת כל כוחותיו לבורא כל העולמים, כל מה שעבר עליו הן לטוב והן למוטב, מחזק דוד המלך ע"ה בשיחתו לפני קונו שהכל מידו, ומידו ניתן הכל ואין בידינו מאומה חוץ ממנו ית'. וכלשון רבינו בסוף תורה ע"ג הנ"ל, "ועל כן הוא דבר גדול לעסוק תמיד באמירת תהילים, כי תהילים הוא התעוררות גדול מאד להשי"ת, אשרי שיאחז בו". הרי שבאמירת התהילים מתגלה למוחו וליבו ההשגה ש'אין עוד מלבדו', והכל מידו ניתן ואין מקום להשיב על הגזירות.

והנה מובא בליקוטי מוהר"ן (חלק ב תורה פ"ז, בסוף התורה): "ועיין במאמר קרא את יהושע, והוא תיקון לפגם הברית היינו לעיין באותו המאמר ולזכות להבין בו ולעשות עמו איזה עבודה בעבודת ה', על ידי זה יתקן פגם הברית", עכ"ל. ובקיצור ליקוטי מוהר"ן (תו' י"ט אות ל') מובא: "כל החרפות והבזיונות הבאים על האדם הם על ידי פגם הברית, וכן להיפך ע"י תיקון הברית זוכין לכבוד". ולפי הנ"ל הכל מובן, כי כשאדם זכה לתיקון הברית בשלימות, על ידי זה זוכה לתשובה שלימה, כי הוא מחזיר הכבוד לשרשו, ואז ניצול מחרפות וזוכה לכבוד אמיתי.

ובשיחות הר"ן (שיחה ל"א) מביא רבינו ז"ל, בענין הכתוב בזוהר שעל פגם הידוע אין מועיל תשובה, שאמר על זה רבינו ש"בזה המאמר אין שום אדם מבין פשט רק הוא לבד והכלל שבאמת מועיל תשובה" וכו'. ובפרט לאחר שגילה לנו התיקונים הגדולים שנעשים ע"י דום – שתיקה וע"י אמירת תהילים ובפרט באמירת עשרה מיני נגינה, תיקון הכללי.

והנה במדרש, פרשת ויצא, מובא שיעקב אבינו באותם ארבע-עשרה שנה שהיה בבית לבן "מה היה עושה? אמר ר"י, תהילים היה אומר." ולפי מדרש זה נמצא שעיקר עיסוקו של יעקב היה באמירת תהילים. ומובן לפי זה מדוע דווקא בפסוק זה, ואלה שמות בני ישראל וכו' את יעקב איש וביתו באו, רמוזה אמירת התהילים והתשובה שעל ידו. כי הרי עיקר גלות מצרים היתה לתקן פגם הברית כמבואר בתורה כ' אות י', ויעקב שזכה לאמירת תהילים ארבע-עשרה שנה ביום ובלילה זכה לשלימות תיקון הברית, מיטתו שלימה, איש וביתו באו, כי בכוחו לרדת למצרים, ואנכי אעלך גם עלה, בכוחו של זקן זה היה ביכלתו לתקן הניצוצות במצרים ולהעלותם.

ואנו בני בניהם נלך בדרכיהם הקדושים, וחזק ונתחזק בימים אלו בשמירת הברית, באמירת תהילים, בתיקון המידות, להיות מהשומעים חרפתם ואינם משיבים, ולהיות עמלים בתורת ה' בכח וכמובא באוהב ישראל (מהרה"ק מאפטא זי"ע) על פרשת ויחי. ועל ידי מעשינו בהידבקות להצדיק ובדרכיו הקדושים נזכה להזדכך ולתקן אשר עיוותנו, ולא נחטא עוד.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support