ענין חנוכה

חנוכה מלשון חינוך, כלומר – שיתעורר לחנך עצמו בעבודת השם. כי כל מי שרוצה לחנך עצמו בעבודת השי"ת, יכול להמשיך על עצמו שמן משחת קודש, ולהדליק נר מאור תורתם של הצדיקים האמיתיים, שגילו והמשיכו את תורתם ממקום שהמשיכו, עד שכל אחד יכול למצוא את עצמו בתורתם, שתאיר לו לנצח לצאת מאפילה לאור גדול.

(הל' אבידה ומציאה ג' ז')

ימי החנוכה מסוגלים מאוד להתחיל ולהתחנך מחדש בעבודת השם, מפני שאז מתגלה עיקר התפארותו של השי"ת בכנסת ישראל (שזוהי כל עבודתנו בחנוכה – לגלות אור ההתפארות שהוא בחינת אור נר חנוכה). ועיקר ההתפארות שהקב"ה מתפאר בישראל היא, בעזות והעקשנות של איש הישראלי, שעל אף שמפילים אותו בכל פעם מחדש, הוא מתחזק בכל עת בעקשנות גדולה, ואינו מניח להפיל את עצמו בשום אופן.

(הל' ברכהמ"ז ד' י"ב)

בכל לילה מלילות החנוכה אנו מוסיפים עוד נר. ויש בזה רמז נפלא, כי נרות חנוכה מרמזים ליראה, ויראה טבעית מכלה שנותיו של אדם, ואילו יראה דקדושה מוספת חיים, בחינת 'יראת ה' תוסיף ימים', וזה בחינת השמן המועט שדלק ח' ימים. ועיקר אריכות הימים היא – להוסיף בכל יום בעבודת ה', שזה בחי' מעלין בקודש.

(הל' קדושין ב' ה')

המאמר 'נר איש וביתו' מורה על כך שיש התפארות כללית שהשי"ת מתפאר עם כלל ישראל. והמהדרין להדליק נר לכל אחד ואחד מורים בזה שהשי"ת מתפאר עם כל אחד ואחד באופן פרטי. והמהדרין מן המהדרין מוסיפים והולכים מא' עד ח', וזוהי בחינת ההתפארות בפרטי פרטיות, שהשי"ת מקבל מכל 'אבר' של [עם] ישראל, אפילו מהגרועים ביותר. ועל ידי ההתפארות הזו נמשך קיום העולם בכל יום ויום.

(הל' טוען ונטען ה' י"ג)

נתינת השמן

בנתינת השמן בנר חנוכה ראוי לזכור ששמן מרמז לגדולה והתפארות. היוונים בקשו להחשיך את אור הצדיק, לטמאות ולקלקל את ההתפארות של כלל ישראל. אולם ע"י הצדיק האמת שהוא בחינת פך החתום בחותמו של כהן גדול, מתגלה ההתפארות שיש בכל או"א מישראל בפרטי פרטיות.

(הל' טוען ונטען ה' י"ג)

כשנותנים את השמן לתוך הנר, ראוי להתעורר ולזכור ששמן מרמז לדעת הקדושה של התורה הקדושה. זהו הזמן להשתוקק וגם לקבל על עצמנו שבכל יום ויום נברח אל התורה הקדושה, כי רק עי"ז נזכה להפשיט מעלינו את הבגדים הצואים, הגורמים העיקריים לכל המניעות והירידות בעבודת ה'.

(הל' בציעת הפת ה' יד)

בשעה שיוצקים את השמן, זהו הזמן לבקש מאת השי"ת לזכות לשמירת המוחין, ושמירת הברית.

(הל' ברכהמ"ז ג' י')

כוונת הברכות

ל'הדליק נ'ר ח'נוכה ר"ת נח"ל

בתיבות להדליק נר חנוכה מרומז השם הקדוש נח"ל שהוא ר"ת של 'נפשינו חכתה לה". והנה השם נח"ל נמשך מעולם הבינה שהוא עוה"ב. ועיקר שעשוע עוה"ב הוא בחינת התודה וההודאה. לכן בימים אלו ראוי להתעורר ולהרבות מאוד בתודה והודאה, כי מתוך ההודאות מתעורר זכרון הישועות והחסדים שעשה עימו השי"ת, ומתוך כך הוא מתחזק לחכות ולצפות תמיד לישועת ה' בבחינת נפשנו חכתה לה'- נח"ל.

(הל' כלאי בהמה ד' י"ג)

נ"ר בגימטריה ג׳ יחודים

בתיבות הברכה להדליק נר חנוכה מרומזים שלושת הייחודים הנוראיים של בחינת נ"ר (כי נ"ר בגימטרייא שלשה יחודים בשמותיו של הבורא) שזהו הייחוד השלם שנעשה בהדלקת נרות החנוכה. שלושת הייחודים הללו רומזים לשלוש נקודות. נקודת הרב, נקודת החבר, ונקודת עצמו. ראוי לזכור ולהתעורר בשעת אמירת הברכה, שעל ידי ג' נקודות הללו המאירות בשעת הדלקת הנר, יזכה להדליק, להאיר ולעורר לבו לעבודת השם.

(הל' ברכהמ"ז ג' יד)

כוונת ההדלקה

בהדלקת הנרות אנו ממשיכים אור נפלא וגבוה מאד, עד למטה מעשרה טפחים. ובכך נוכל לקחת לעצמנו חיזוק עצום. שאע"פ שישועתנו השלימה ברוחניות עדיין רחוקה מאיתנו בתכלית, (בחינת נר חנוכה אסור להשתמש לאורה) אעפ"כ הלא זוכים אנו לחטוף בכל פעם תורה מצוות, להניח תפילין וכו' ולהדליק נר חנוכה בתוך בתינו ממש.

(הל' שילוח הקן ה׳ יי)

אור הצדיק

בהדלקת הנרות ראוי לזכור שהנר רומז לצדיק (בחינת 'אמרו צדיק כי טוב', 'וירא אלקים את האור כי טוב'). ויתעורר להשתוקק לקבל מהצדיק כח להכניע את מלכות הרשעה המבקשים לבטל אותנו מעבודת השם. ולכן אנו מדליקים למטה מעשרה, ששם מקום אחיזתם.

(הל' חנוכה ב' א')

מזמור שיר

בשעה שאומרים "ארוממך ה' כי דיליתני וגו' שוועתי אליך ותרפאני וגו' העלית מן שאול נפשי וגו'" ראוי להתעורר ולהודות להשי"ת, לברכו על כל החסד שעשה אתו, שאע"פ שעובר עליו מה שעובר, אעפ"כ הלא זוכה הוא לחטוף הרבה הרבה תורה ומצוות וכו'. ואח"כ אומרים "ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם וגו' הסתרת פניך הייתי נבהל וגו' אליך ה' אקרא וגו' מה בצע בדמי וגו'" דהיינו, שחלילה לאדם לטעות ולומר שכבר נתקרב, וישועתו שלימה, כי עדיין צריכים לצפות לישועה הרבה. ותיכף חוזרין לשמחה והתחזקות ואומרים "הפכת מספדי למחול לי וגו'" כי תיכף כשיודע את עוצם ריחוקו צריך לזכור ברחמיו וחסדיו יתברך. ואז מסיימים "למען יזמרך כבוד ולא ידום" כי השי"ת משפיע ישועות בכל יום כדי שנזמר לו מחדש.

(הל' שלוח הקן ה' י״ג)