היה יכול להיות הרבה יותר גרוע…

"'בצר הרחבת לי' – היינו שגם אפילו בהצרה בעצמה ה' יתברך מרחיב לנו, כי אם יסתכל האדם על חסדי ה' יראה שאפילו בעת שה' יתברך מיצר לו – גם בהצרה בעצמה ה' יתברך מרחיב לו ומגדיל חסדו עמו.
"וזה 'בצר הרחבת לי' – היינו אפילו בתוך הצרה בעצמה נתת לי הרחבה בתוכה, מלבד מה שאנו מצפים שה' יתברך יושיענו בקרוב מכל הצרות וייטיב עמנו מאד, אך אפילו גם בהצרה בעצמה, מרחיב לנו".
(ליקוטי מוהר״ן ח״א, קצה)

"צרות באות בזוגות, אפילו בשלשות"… כך טען מישהו. כשהיום מתחיל ברגל שמאל – גם ההמשך איננו מזהיר בדרך כלל.

כבר בזמן חז"ל כה רווח הפתגם: "בתר עניא, אזלא עניותא" [= אחרי העני הולכת העניות] עד שבגמרא (ב"ק צב ע"א) מצאו לכך אסמכתות מהמקרא ומהמשנה.

אכן, אין להכחיש שלפני כל צרה ח"ו, קודמות התרעות בצורת תקלות קטנות יותר, באותו עניין או בענייים אחרים.

כל אי-נעימות, כל תקרית קטנה או גדולה, מעידה בבירור שמידת הדין מתוחה כעת. כך שיש חשש סביר שהתקריות יישנו או אפילו יתחזקו. יתירה מזאת, כל אירוע בלתי נעים, גורם בדרך-כלל לעצבות, רוגז או דיכאון, תחושות שהינן "סגולה" לעונשים נוספים.

שכן הקב"ה מתנהג איתנו באותה מידה שאנחנו נוהגים בה; אם אנחנו נוהגים בחסד ובשמחה – גם הוא מרחם עלינו. "כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמים" (שבת קנא ע"ב). לעומת זה, תחושה של עצבות ו״ברוגז״, רק מחזקת את מידת הדין, כפי שמפורש בגמרא (כריתות ו ע"א) שעצבות וחולשת הדעת מסוגלות ח"ו להרע את מזלו של האדם.

כך נלכדים ח"ו במעגל קסמים: העצבות מביאה תקריות, ואלו מביאות בתורן ליותר עצבות, לתקריות חמורות יותר, וחוזר חלילה.

אבל אפשר לעצור את זה. רבינו מעניק לנו כאן מתנה נפלאה שבאמצעותה נוכל לצלוח את כל משברי- החיים:

"בצר-הרחבת לי"!

בתוך כל צרה, גדולה או קטנה, בלי יוצא מן הכלל, נוכל למצוא "הרחבות". אם רק נתבונן, נראה שבעצם הצרה היתה יכולה להיות גדולה יותר. אם רק נתבונן שבד-בבד עם הצרה הקב"ה מרעיף עלינו חסדים, באותו מישור או במישורים אחרים, ובכלל, זה היה יכול לקרות כבר מזמן ורק חסדי ה' הם שהגנו עלינו עד עכשיו – נוכל לראות ולהכיר שאפילו בעיתות זעם, הקב"ה עדיין אוהב אותנו בלי גבול.

רבי נתן בקורות חייו ממחיש לנו הנהגה זו: גם כשגורש מביתו ומעירו בעטייה של המחלוקת הגדולה, הוא מבשר לבנו במכתביו: "גם כאן לא עזבנו השם יתברך, ויש לנו ב"ה אתרוג נאה ומהודר לחג הסוכות הבעל"ט".

■ ■ ■

כך נמתיק מעלינו את כל הדינים: בכל תקרית, לא נעימה ככל שתהיה, נחפש ונתבונן בחסדים ובהרחבות שנמצאים גם בתוך הצרה בעצמה. אם אנחנו נסתכל על החסד והטוב ונתמקד בו – גם למעלה ישתיקו את המקטרגים וכך נמנע מעצמנו את הישנות התקריות הלא-נעימות.

תועלתה של הנהגה זו אינה רק בעולם הזה אלא גם לחיי העולם הבא. שהרי היסורים נועדו בעצם לעורר אותנו לתשובה – "אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, שנאמר 'נחפשה דרכינו ונחקורה'" (ברכות ה ע"א) – אבל תחושות הרוגז, התסכול והאומללות שמלוות את היסורים מקשות מאד על כל שיפור והתעלות.

הדרכה נפלאה זו, למצוא תמיד את החסד ואת הטוב שבכל דבר, משפרת את ההרגשה ונותנת כח ואפשרות לתקן ולשוב בתשובה, כך שבאמת נהיה ראוים לכל הטובות ולכל החסדים.