למה תמיד אצלו זה הולך בקשיים כאלה, כל חודש וכל שבוע מחדש הוא נלחם על קיומו, הפרנסה בקושי והחובות בשפע, 'והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם'. למה לא מזומנת לו פרנסתו בריווח בכבוד ובנחת כמו שכנו פלוני?! מה התועלת מכל היסורים הללו?! נדמה לו שאם היה לו שפע רב היה יכול לשבת וללמוד ביישוב הדעת ולעבוד את ה' בשמחה כדבעי.

יסוד היסודות בשליחותו של אדם עלי אדמות הוא בירור האמונה, זהו גם יסוד זכרון יציאת מצרים שעל זה סובבים כל המצוות כולם (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, עד). כי "כל התורה והמצוה הכל בשביל להמשיך עלינו האמונה הקדושה שגילה לנו ברחמיו על ידי יציאת מצרים, על ידי האותות והמופתים הנוראים שעשה עמנו עד אין חקר, שעל ידי זה ראינו עין בעין כי ראוי לנו לעבדו ולקבל עול מלכותו באהבה" (ליקוטי הלכות, בציעת הפת ו, כא). ומעיקרי האמונה: להודות לה' על כל מדה ומדה שהוא מודד לנו, בין במידה טובה ובין במידת פורעניות, ולקבלם באהבה ובשמחה (ברכות ס:). 'אמונה' פירושה, שלא להרהר אחר מידותיו יתברך, ולהשתעבד להאמין בו גם כאשר ההבנה השכלית סותרת זאת.

בסוף הפרשה הקודמת ובתחילת פרשתנו אנו לומדים על התוכחה של השי"ת למשה על שהרהר אחר הנהגת היסורים והגלות באמרו "למה הרעותה לעם הזה", מה שגרם – כדברי חז"ל – שלא יזכה לראות את הארץ הנכספת. והרי זה מלמדנו עד כמה עלינו להיזהר מלהעלות על דעתנו ומחשבתנו את השאלה 'למה הרעותה'. כי אם האדם הגדול בענקים נתפס על כך ולא היה יכול לרדת לסוף דעת הנהגתו יתברך במהות וטיב היסורים, כל שכן אנו דלי דלים ואיזובי קיר שאסור לנו להרהר אחר שום הנהגה ולנסות להבין למה ומדוע נוהגים עמו כך, רק להאמין שהכל לטובה, לקרב ולא לרחק.

כך גם בעניות ומחסור ח"ו – יש ליזהר מאד מלהרהר אחר הנהגת השי"ת. כי מלבד פגם האמונה החמור שבדבר, הרי זו גם הסיבה להתעצמות העניות חלילה. וכפי שרבי נתן מגלה: "העני, מגודל עניותו ודחקו ח"ו, מתרעם על מידותיו של ה' יתברך, שזה בחינת פגם המשפט. כי באמת כל אדם ראוי לשפוט עצמו ולהבין כי ה' הצדיק על כל הבא עליו, ועדיין ה' יתברך מיטיב עמו מאד לפי מעשיו, אף בגודל דחקו ועניותו, אך מחמת חסרון ובלבול הדעת של העני הוא מהרהר אחר מידותיו יתברך, ומחמת זה מתגבר העניות ביותר ח"ו, ועל כן בתר עניא עניותא אזל" (ליקוטי הלכות, גביית מלוה ג, ד).

אבל בכל זאת אולי נציץ מבין החרכים לבין בתרי אמריו של רבי נתן, להבין אפס קצה החסד הגנוז בעניות ודחקות:

בפרשתנו אנו למדים על מכת דם שבו הוכה היאור שבמצרים. לא בכדי נבחר היאור כדי להכותו; היאור שימש להם לאלוהות ולעבודה זרה, וכפי שחז"ל אומרים: "למה לקו המים תחילה בדם, מפני שפרעה והמצריים עובדים ליאור, אמר הקב"ה אכה אלוֹ ַה תחלה ואח"כ עַ מוֹ " (שמו"ר ט, ט).

מה טיבו של יאור לאלוהות? – רבי נתן מאיר את עינינו וכותב: "יאור מצרים הוא נילוס שהיה פרעה עושה אותו עבודה זרה, כי הנילוס היה עולה ומשקה את כל ארץ מצרים וכל טוב מצרים מהנילוס, והיה פרעה עושה אותו עבודה זרה, כי לא היה מאמין שכל הברכה והעשירות הכל רק מה' יתברך. וזה בחינת העבודה זרה של תאות ממון, שהממון הוא עבודה זרה אצלו כאילו כוחו ועוצם ידו עשה לו החיל הזה ח"ו" (ליקוטי הלכות, ברכת המזון ד, יט).

הוי אומר: כשהכה ה' את היאור, היתה זו מכה לעבודה זרה זו של תאות ממון, שמצרים היתה שטופה בה. "כי מצרים מלאה גילולים ועבודה זרה שהוא תאות ממון, שכל העבודה זרה תחובים שם" (שם, פורים ו, ט), וכאשר רצה הקב"ה לטהר אותנו מתאוה וטומאה זו, הביא אותנו לתוך גלות מצרים בעניות ודחקות נוראה.

"כי עיקר תיקון העשירות הוא עניות, דהיינו מי שאינו מתגאה בדעתו ומחזיק עצמו כעני, כי אי אפשר לו לצאת ידי חובתו בזה העולם כנגד השם יתברך, ואם כן אפילו לחם צר ומים לחץ אינו מגיע לו לפי מעשיו, רק השם יתברך זן את העולם בחסדו, ואם כן אין עני יותר ממנו, כי הוא אכל דלאו דיליה [= שאוכל מה שאינו שלו]. וכשמשים אל לבו האמת ויודע זאת בבירור, אזי טוב לו תמיד ויזכה לעשירות אמיתי, שהוא מה שאמרו חז"ל 'איזהו עשיר השמח בחלקו', כי ישמח תמיד בחלקו, מאחר שיודע שהכל חסד גדול מהשם יתברך אפילו לחם צר ומים לחץ. ועל ידי זה גם יזכה לעשירות ממש, לכל הון דעלמא, כי מי שהוא קטן בעיניו ויש לו הסתפקות ומקבל הכל באהבה ובשמחה, יזכה אחר כך לעושר וגדולה" (ליקוטי הלכות שם).

איזו מתנה נפלאה היא העניות כשמקבלים אותה באמונה; זהו סוד העושר האמיתי! מי שמאמין שהעניות יאה ונאה לו לפי מעשיו הרי הוא תמיד שמח, כל הרחבה פעוטה גורמת לו להודות ולראות בחסדי ה', וגם כשהוא מעשיר הוא לא שוקע במרירות הנוראה של תאות ממון לרצות עוד ועוד ולהרגיש תמיד חסר, אלא לחוש בחסד חינם שנעשה עמו שלא לפי מעשיו, ולהודות ולהלל בכל רגע ורגע על גודל החסדים.

בל נתפתה ללכת בדרך רשעים "שהם בהיפך מכל זה; כשהוא עני, הוא בכעס על השם יתברך על עניותו וחסרונו. ותיכף כשיש לו איזה ממון, הוא מלביש עצמו במלבושים שאינם ראויים לו לפי ממונו, ועל ידי זה חסר לו עתה יותר מבתחילה, ועל ידי זה חייו מרים ומרורים תמיד" (שם). כי אין צרה גדולה יותר מתאוות ממון שממררת את החיים ועוקרת את האדם משתי עולמות. ונסיון העניות נועד לטהר מתאוה זו, ולהכיר שכל משהו שיש לנו הינו חסד חינם ועל ידי זה לזכות להיות שמחים באמת וגם להמשיך שפע רב.