כל השבטים "מאלמים אלומים בשדה" – כל הצדיקים עוסקים בצמצום האורות וההשגות הגבוהות שלהם כדי להחדירם בלב בני האדם. אך ישנו צדיק ושמו יוסף, אשר אלומתו שונה מכולם. הוא מספר לאחיו חלום שבו ראה: "והנה קמה אלומתי וגם ניצבה, והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי".

"היינו, שכולם היו עוסקים בזה, שהיו מאלמים אלומים ועושים קשרים וצמצומים כדי למשוך על ידם השגת אלוקות, אבל הצמצומים והכלים של יוסף הצדיק עלו על כולם, בבחינת 'והנה קמה אלומתי וגם ניצבה', שהקשר והצמצום שלו קמה וגם ניצבה לעד ולנצח.

"'והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי' – שכולם צריכין לקבל ממנו השגות אלקות, על ידי הצמצומים הנפלאים שעשה בחכמתו העמוקה… שאפילו הצדיקים הגדולים שעוסקין בזה, להשיג השגות אלקות על ידי הצמצומים – גם הם צריכין לקבל ממנו. כי שלו עולה על כולם, בבחינת 'רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה' שנאמר על הצדיק האמת הגדול ביותר העוסק לעשות כלים ולבושים ולהמשיך תורה בחכמה אמיתית כזאת עד שיוכלו להתקרב הכל להשם יתברך" (ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר ד, יח).

* * *

צדיקים רבים מעמידים לגיונות של עובדי ה', אך ישנו צדיק יחיד ומיוחד שיודע להתעסק גם עם 'בני בלהה ובני זלפה'.

"וזהו 'והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה', שהם בני השפחות, הם בחינת משפחות הירודות שבישראל, שהיה מוריד את עצמו אליהם ביותר כדי לקרבם. ועל שם זה נקראים הרחוקים 'בני בלהה ובני זלפה', זה רמז שנאחז בהם ביותר הבעל דבר וחיילותיו… שהם מבהילים ומבלבלים ומרשיעים את האדם… כי חיילות היצר הרע הם בחינת 'בלהות וזלעפות' וכל הנמשכים אחריהם נקראים 'בני בלהה ובני זלפה' – והצדיק הגדול, בחינת יוסף, עוסק עמהם ומוריד את עצמו אליהם כדי לקרבם לה' יתברך" (שם).

אורו של אותו צדיק 'מוסיף והולך' מיום ליום. "כי יוסף הוא בחינת הצדיק שעוסק לקרב להשם יתברך, על ידי שמוסיף והולך האור בכל יום, כי עושה בכל פעם צמצומים וכלים נפלאים באופן שיוכלו להתקרב כל מי שירצה בעולם. ועל שם זה נקרא 'יוסף', בחינת מוסיף והולך" (שם).

ככל שהוא זוכה להשיג השגות גבוהות ונעלות יותר, כך הוא מוסיף לרדת אל העם, ולהלביש את אורו הגבוה בכלים ולבושים נפלאים – תורות שיחות מעשיות ועצות – שיוכלו גם הם לקבל את האור.

* * *

והלא "זהו בחינת כלל המחלוקת שבכל דור על הצדיקים השלמים העוסקים לקרב נפשות הרחוקים לה' יתברך, שרבים מאד קמים עליהם, וגם רבים מגדולי הצדיקים חולקים עליהם, מחמת שמידת הדין מתלבש בהם, ועל ידי זה נכנס בלבם טינא, עד שנדמה להם כאילו אינו מתנהג כראוי וחולקים עליו, כאשר כבר היה לעולמים ברוב הדורות. ובפרט בימינו, בעקבות משיחא, שנתרבה הקטגוריא בין התלמידי חכמים מאד, וביותר על רבנו הגדול והנורא זצוק"ל, על אשר מסר נפשו מנגד ועסק כל ימיו לרחם על ישראל על כל הרחוקים, לקרבם להשם יתברך. וזה בחינת מחלוקת של השבטים על יוסף הצדיק" (שם).

אך "ואביו שמר את הדבר" – בבוא היום יתגלה האמת, כאשר הבטיח רבינו הקדוש מראש: 'האש שלי תוקד עד ביאת המשיח'!

* * *

בחנוכה מתגלה האור. בחנוכה יורד האור עד אלינו, למטה מעשרה טפחים. "שהצדיקים הגדולים מאד ממשיכין תיקונים נפלאים כאלה, עד שמאירין בחינת השגות אלקות על ידי הצמצומים גם למטה בדיוטא התחתונה מאד, שהוא בחינת למטה מעשרה טפחים שמעולם לא ירדה השכינה לשם… להאיר בכל אחד מישראל, לכל מי שרוצה לקבל, אפילו אם הוא הגרוע שבגרועים, אפילו החולה הגדול ביותר בחליי הנפש על ידי ריבוי עוונותיו, להאיר גם בו הארה מהשגת אלקות, על ידי גודל כח הצדיקים הגדולים שממשיכין תוקף הנס של חנוכה בעולם… כי מגודל כוחם יכולים להאיר אפילו בהקטנים במעלה מאד, ולרפאות אפילו החולים הגדולים ביותר!" (שם).

"ועיקר כוונתנו בהדלקת נר חנוכה צריך שיהיה, שנכוון להמשיך עלינו על ידי זה אור הצדיקי אמת" (ליקוטי הלכות, כבוד רבו ות"ח ג, י).