ל"ג בעומר – יום של כיסופים קדושים

אין דבר יותר נסתר מהמחשבות. בעמקי עמקים שוכנות להן המחשבות, נכספות, רוצות ומשתוקקות – והאדם החושב עצמו אינו מודע כלל לעוצמת כוחן, הוא מזלזל בחשיבותן, הן לטוב והן להיפך חלילה.

אדם אוהב להתייחס לדברים שנראים בפועל, הוא נותן מקום של כבוד לעשייה, מבלי להבין שלאמתו של דבר כל הפעולות מקבלות את כוחן מהמחשבות. כשם שהגוף הינו גולם ללא הנפש השוכנת בו, כך כל כוחות הבריאה מופעלים על ידי מחשבות האדם.

במבט יותר רחב על הכוחות המפעילים את הבריאה, אנו יודעים שאותיות התורה מפעילות כל פרט ביקום. "בטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" – הטוב הזה שעל ידו מתחדשת הבריאה בכל יום הוא על ידי התורה שאותיותיה גנוזות בכל דבר.

בתורה ישנם כידוע שני כוחות – "זכה נעשה לו סם חיים" וחלילה גם להיפך. הבחירה נמצאת במחשבתו של האדם, בכיסופים ובהשתוקקות שנמצאים שבלב האדם; אם הוא נכסף ורוצה לקיים את התורה ולהתקרב לבורא, כי אז מתעוררות האותיות שגנוזות בכל דבר – לטוב והכל הופך למסייע לטוב, ואז מכל דבר ניתן לקבל כוח לחזור בתשובה ולהכיר את הבורא. כמו כן להיפך, אפשר שכל דבר יגרום לאדם לחטוא ולהתרחק יותר ח"ו.

זהו כוחם הנשגב של כיסופים ורצונות שבלב, בפרט כאשר הללו באים לידי ביטוי בדיבור, בדברי געגועים לבורא העולם ולתורתו, שאז כוחם של הכיסופים מתעצם לאין שיעור, הם מייצרים מציאות חדשה לכל דבר, שמקבל כוחות חדשים שלא היו לו קודם לכן, והופכים את מה שהיה קודם לכן סיבה לריחוק – כאמצעי לקירוב (ראה לקו"מ ח"א לא).

* * *

כהכנה לקבלת התורה נצטווינו על מצות 'ספירת העומר'. מהותה של מצווה זו היא הבעת השתוקקות ורצונות לקבלת התורה, "כי עיקר הספירה" – כותב רבי נתן – "הוא שכל אחד נכסף ומשתוקק ומתגעגע לזכות לקבלת התורה בשבועות, כמו מי שסופר הימים מחמת שמתגעגע וכוסף ומשתוקק מאד לאיזה דבר, מחמת זה סופר הימים: מתי יזכה לבוא לאותו הדבר" (לקוטי הלכות דם א').

בכוחה של השתוקקות זו הופכות אותיות התורה שגנוזות בבריאה – לכלי התקרבות לה' וכך זוכים לקבלת התורה. הכיסופים הללו מטהרים מכל טומאה, הם הופכים גם את מה שהיה עד כה גורם לריחוק מהבורא, להיות כלי להכרת הבורא.

שכן, כדי לזכות לכיסופים טהורים צריך להיות גם טהור וקדוש; פגימה בקדושה על ידי אהבות שאינן קדושות חלילה מביאה לכך שגם הכיסופים – שמקורם באהבה והשתוקקות – יהיו פגומים.

ואכן, רק הצדיקים הגדולים, בהיותם טהורים וקדושים בקדושה עליונה, הם שזכו לעורר בקרבם את כוח הרצון והאהבה והכיסופים האמיתיים, ומכוח זה השפיעו לעולם 'קבלת התורה' מחדש, כאשר הם מגלים סתרי תורה שאותם זכו להשיג.

* * *

אחד ממיוחדי יחידי הדורות שגילה את סתרי התורה היה כידוע רבי שמעון בר יוחאי, והוא שגם אמר לחבריא הקדושה שלו: "אנן בחביבותא תליא מילתא", כלומר, הכח שלנו בגילוי סתרי התורה תלוי במידת האהבה שאליה נזכה. אהבה זו ענינה התעוררות הרצונות והכיסופים לטוב, להשתוקק ולרצות ולאהוב את הטוב. בכוח זה הוא טיהר את העולם והכין את דרך הגאולה לדורות.

בל"ג בעומר תיקן רשב"י את מדת האהבה בשלמותה, וביום זה אכן גילה סודות התורה שלא התגלו מעולם, כפי שמובא באדרא: ל"ג – אותיות גל = מלשון גילוי סודות.

ביום זה עורר רשב"י בקדושתו ובאהבתו הטהורה את הכוח לגולל את האבן מעל פי באר התורה ולגלות את צפונותיה. ביום זה הוא גם האציל עלינו את הכוח הזה. על אף שעדיין רחוקים אנחנו משלימות במידת האהבה הקדושה, אולם בכוחו של אותו צדיק יכולים גם אנו לגולל את האבן של יצר הכיסופים הרעים, שסותם את הלב שלנו, ולהתחיל לכסוף לטוב.

כאשר אנחנו שמחים ביום זה וחולקים כבוד לצדיק שפעל כל זאת ורוצים לזכות על ידו בכיסופים קדושים – נפתחים לנו שערים חדשים לעולם של טהרה שיהפכו את הכל לאמצעי לקירוב.

ביום זה על כל אחד לכסוף ולהשתוקק לזה בעצמו – "להכניע את תאוות לבו ולהרגיל עצמו לכסוף ולהשתוקק תמיד כיסופין דקדושה לה' יתברך ולעבודתו. וזה עיקר הטהרה"! כלשונו של רבי נתן שם.