מה עושים ביום לא מוצלח?

הוא בלט בנוכחותו בין שאר התלמידים. השמחה שלו היתה מיוחדת, תמיד הביע הכרת הטוב, התפעל מכל פרט והרגיש תמיד מאושר. אף אחד מבחורי הישיבה לא הצליח להבין את סוד אושרו, עד שהסביר את עצמו:

"… לעולם לא תצליחו להבין אותי, משום שלא באתם מהיכן שאני באתי; אף פעם לא חוויתם את שחוויתי. נולדתם אל המציאות הזו, כל מה שיש לכם היום תמיד היה לכם. לא טעמתם חוסר, אינכם יודעים על חיים מסוג שונה, וזו הסיבה שאף פעם לא תוכלו לחוש באושר שלי. אני חווה כל יום מחדש את החירות, מתפעל כל פעם מחדש מהשפע, ומהטוב שמקיף אותי. אני שידעתי מהו רע, יודע היטב את עומק הטוב…"

* * *

ברור לכולם מה תכליתם של ימים טובים: להצליח כמובן. אך לאיזו מטרה נועדו הזמנים הפחות טובים, כדי לגרום לנו סבל? ואולי אין לימים הקשים כל מטרה, אולי אין זו אלא חוסר ברירה, מין גזירת המציאות? אנשים שואלים את עצמם שאלות מעין אלו בסגנונות שונים. אין לך אדם שאין לו שעות קשות, הפרעות ומבואות סתומים. אנשים רגילים להתייחס לקושי כאל מצב עגום שמוטב אילו לא נוצר כל עיקר.

תצמח מהאדמה

המפתח העיקרי אם כן לכל דלתות החיים הוא ההבנה מדוע ולשם מה נולד הסבל, והאם יש בו ייעוד כלשהו. אם נחפש בדברי ימי עמנו, הרי שהקושי וההסתרה מלווים אותנו מימים ימימה. אבותינו ירדו למצרים והשתעבדו שם בחומר ובלבנים ובכל עבודה קשה ומפרכת; בורא עולם הוריד את יעקב אבינו ואת צאצאיו אחריו אל הגלות, הוא הוביל אותנו לשם, כלומר הוא רצה בכך, אך הוא זה שגם גאל אותנו משם, הוציאנו ממצרים באותות ובמופתים ורומם אותנו אל פסגת העליונות בקריעת ים סוף, מתן תורה והכניסה לארץ ישראל. הגלות מכוונת ורצופת השגחה בדיוק כמו הגאולה. ואם מתבוננים עוד יותר מגלים, שהגלות בעצמה היא זו שמצמיחה את זרעי הגאולה. פרשת השבוע משרטטת את הפלא הזה.

"ויחי" – אימתי והיכן? בארץ מצריים. כאן ולא בשום מקום אחר כותבת התורה הקדושה על חיי יעקב אבינו "ויחי". שבע עשרה שנותיו האחרונות שעשה יעקב אבינו במצרים, בצל ממלכת הפרעונים והמכשפים, דווקא הם נחשבים לעיקר חייו, כך כותב הזהר הקדוש. האומה היהודית כוננה ונוסדה דווקא על אדמת מצרים, שם הפכו שבעים נפש משפחת יעקב לעם, והדבר פלא. אלא לומר לך שאת החיים והטוב מצא אבינו יעקב במצרים. דווקא שם. יש להבין זאת.

אילו תינתן לנו הברירה לבחור בין יום מוצלח ומאיר פנים, ליום קודרני אפוף קשיים, סביר להניח שנבחר ביום טוב ומאיר. פשוט וקל יותר להתמודד עם יום מואר, מלגשש אחר האור ביום סגריר. אך באיזה מהם יזרח אור גדול יותר?

התכלית זה הטוב

"יתרון האור מן החושך", האור הגדול בוקע דווקא ממעמקי החושך. אין זה נוח ואין זה קל, אך אם אור מבקשים אנו, הרי שנאלץ לתועלת העניין לגשש אחריו בחושך. בעולמינו אין מנוס מכך, הגענו הנה לצורך גבוה. הימים הקשים, כמו הימים הטובים, שניהם תכלית אחת להם – להוביל כל אחד מאיתנו אל חלקו הטוב והנצחי. אין ספק שתכלית החיים היא הטוב. השאיפה הטבעית של כל נברא היא להצליח; ההעדפה של כל בר דעת היא לזכות ליישוב הדעת, ללמוד ולהתפלל, לחיות בגן עדן עלי אדמות. זוהי התכלית. באנו הנה כדי להצליח ועל מנת שיהיה לנו טוב. האמת הזו נכונה גם לשעות קשות. העולם לא נברא כדי לצער את נבראיו, ובוודאי שלא במטרה להתעלל בהם. המציאות נבראה אך ורק על מנת להיטיב. בשעה שהטוב נראה, הרי הוא קיים ונגיש, ואם הוא נסתר, אות הוא שיש לחפש אחריו כדי לגלות טוב עמוק יותר.

איך מאירים את החושך?

הכלל הוא שלכל מצב ולכל קושי מוכנה ומזומנת עצה נכונה. אנשים מגששים בחושך רק משום שאינם יודעים על קיומה של העצה, נדמה כאילו אין פתרון וכביכול נגזר עלינו לסבול. זו טעות, משום שהעולם הזה לא נברא אלא כדי לגלות מתוכו אור, שמחה ועונג. הקשיים וההסתרות הם עצמם הכלים המוכנים להשגת היעדים הללו, אך לשם כך יש למצוא בכל מצב את העצה הנכונה, ואת המצרך החיוני הזה יש לבקש אצל הצדיקים.

ברגע בו מתגלה יוסף הצדיק, מצרים שוב איננה כפי שהיתה. יש שם ארץ גושן, צאן מקנה ומחייה. גם בשנות רעב נמצא השובע, וגם בארץ העמים מושגת השראת השכינה. הטוב יכול הוא שיופיע אפילו – ושמא דווקא – במקום החושך. הרעיון הזה הוא עיקרון יסודי לחיים אמיתיים. אל נא תאמר "חשוך כאן" – חפש את האור! אל נא תקבע "אני בירידה" – הפוך זאת לעלייה! אל נא תטען "אין ברירה, אין מוצא", יש גם יש, רק תחפש במקום הנכון.