"ועיקר התשובה שישמע בזיונו, ידם וישתק, כי לית כבוד בלא כ"ף והכף הוא כתר, בחינת אהיה, בחינת תשובה. כי אהיה דא אנא זמין למהוי, הינו קדם התשובה עדין אין לו הויה, כאלו עדין לא נתהוה בעולם, כי טוב לו שלא נברא משנברא, וכשבא לטהר את עצמו ולעשו תשובה, אז הוא בבחינת אהיה, הינו שיהיה לו הויה בעולם, הינו אנא זמין למהוי. וזה בחינת כתר לשון המתנה, בחינת תשובה…" [ליקוטי מוהר"ן ו´ אות ב´].

ביאור הדברים (בדרך פשוטה כדי לקשר את הענינים, מלבד כל הסודות והקשרים העמוקים בדברי רבינו):

רבי נחמן מבאר לנו, על פי סתרי התורה, את עיקר העבודה שמחויב בה האדם והיא התשובה התמידית.

באות א´ במאמר אומר רבי נחמן: "כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום". תכלית בריאת האדם היא לגלות ע"י עבודתו את כבוד ה´ בעולם. וזהו ענין קבלת עול מלכות שמיים באופן אישי, ולתרום את חלקו לגילוי כבוד מלכות ה´ בעולם כולו. ולכן הגאוה היא ההיפך מזה. כמו שאומר הפסוק: "תועבת ה´ כל גבה לב" [משלי ט"ז ה´], ואמרו חז"ל על המתגאה וגס הרוח שהקב"ה אומר: "אין אני והוא יכולים לדור בעולם" [מסכת סוטה ה.] והסבירו בספרי מוסר שלבושו של הקב"ה הוא הגאות, כבוד, "ה´ מלך גאות לבש" [תהלים צ"ג א´], ומי שמתגאה "מתעטף בטליתו של הקב"ה" [שערי קדושה ח"ב ד´].

אבל איך זוכים לזה? רבי נחמן מבאר שלהגיע למדרגה זו אפשר רק ע"י התשובה. ועיקר התשובה המכוונת למטרה זו – למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום – היא לשמוע את בזיונו ולשתוק ולידום (וזה מובן גם בפשטות, כי כך האדם "מתאמן" למעט בכבוד עצמו).

ורבי נחמן מגלה לנו כמה הקדמות כדי שנבין את הענין לעומקו:

א) אחד מן השמות הקדושים של הקב"ה הוא השם הקדוש אהי"ה (מן הפסוק "אהיה אשר אהיה" שמות ג´ י"ד). על פי הקבלה כל שם מן השמות הוא מהות אחת מעשר הספירות. השם אהי"ה הוא כנגד הספירה העליונה ביותר: כתר [תיקוני זוהר דף קל"א:]. משמעות המילה "אהיה" בפשטות פירושה: אני עתיד להיות.

ב) הזוהר [חלק ג´ דף רנ"ה:] אומר שלאות כ"ף (כמו לכל האותיות) יש משמעות רוחנית עליונה, והיא האור של ספירת הכתר במילה ובמושג כבוד. (ואפשר לקרב זאת אל השכל בהבנתנו שכתר, גם בעולם הזה, הוא ביטוי הכבוד של המלך).

ג) עוד ענין חשוב בענין הכתר שהוא מקור ההמתנה, הסבלנות, אריכות אפיים בעולם. ורבי נחמן מראה שפירוש המילה "כתר" בארמית פירושה: המתן. בפסוק [איוב ל"ו ב´] נאמר: "כתר לי זעיר ואחוך", כלומר: המתן לי מעט ואגיד לך.

ד) הסתרת פני אהי"ה, כלומר: כתיבת השם הקדוש הזה בצורה מסוימת (התגלות השם המלא בסוף הכתיבה, עיין בליקוטי מוהר"ן הסבר) היא בגימטריה: דם.

ונסכם:

עצם ההחלטה והזימון העצמי לתשובה היא כעין אמירה: עוד אין לי הויה. עוד לא עשיתי מעצמי מה שאני אמור להיות. אני מבוזבז בהבלים. לכן אני מחליט מעכשיו: להיות. "אהיה". ואז מתקשרים מבחינה פנימית למקור העליון של ספירת הכתר, לשמו הקדוש של הקב"ה. וע"י ההתקשרות הזו זוכים לאור ההמתנה, ("הבא להטהר וכו´ אומרין לו המתן"). ומפני שקודם ההחלטה לתשובה יש הסתרת פני אהי"ה, כלומר: ההבנה – שלפני התשובה עדיין אין לו הויה – נסתרת ממנו, לכן באים על האדם בזיונות ושפיכות דמים – ענין ה"דם" שהוא בגימטריה הסתרת פני אהי"ה.

והתיקון לזה ע"י שהוא דומם ושותק למי שמבזה אותו ושופך את דמו. והשתיקה והדמימה ("דום לה´ והתחולל לו") היא התיקון ל"דם", להסתרת חשיבות הזימון העצמי להויה, להיות. וכמו שרבינו מסביר שם על פי דברי חז"ל והפסוקים שזה זה בעצמו ענין ההתגברות על היצר הרע.

וממילא, ע"י שהוא מתגבר על הכבוד העצמי – התשוקה להגיב למי שפוגע בכבודו, מבזה אותו – ושותק, ע"י זה הוא ממעט בכבוד עצמו – ומרבה בכבוד המקום ומגיע לתכליתו הנצחית