טוב השם לכל

כ״ה באדר ב׳ תשע״ט

חסר לך משהו? זה היה רמז מבורא עולם! החסרון אומר הסתרת פנים, ולא שום דבר. זה גם לא קשור לצנרת, ולא להשקעות שלא הצליחו. זה אך ורק הסתרת פנים.

האינסטלטור הכי טוב, הרופא מספר אחת, הכלכלן העולמי…

"…וכן גם על צרכי האדם הגשמיים הזהיר מאד, שיתפלל האדם על כל דבר שיחסר לו, הן דבר גדול והן דבר קטן, כמו שמבואר בספר "ליקוטי מוהר"ן" על פסוק: טוב ה` לכל, ופרש שם: טוב ה` לכל הדברים, הן לרפואה והן לפרנסה וכיוצא. כשמאמין כך, בודאי יהיה עקר השתדלותו בתר קודשא בריך הוא (הינו רק להתפלל אליו יתברך על כל דבר ודבר). ולא ירדוף אחר תחבולות רבות, כי אינם מועילים כלל; ומעט דמעט המועילים אינו יודע מהם ואינו יכול למוצאם. אבל לקרוא להקדוש-ברוך-הוא זה טוב ומועיל לכל דבר שבעולם, וזה יכול למצוא תמיד, כי הוא יתברך בנמצא תמיד, עין שם.

"ואמר, שהאדם צריך לקבל כל השפעתו והצטרכותו רק על ידי תפלה, ועל כל הדברים, הן דבר גדול הן דבר קטן, יתפלל להשם יתברך, כי אם לאו, אף שהשם יתברך נותן לו כל מה שצריך, הוא כמו בהמה, שהשם יתברך נותן להם גם-כן כל הצטרכותה בלא תפלה, ובפרט לענין עבודת השם בודאי אין שום עצה, רק תפלה. ואמר, שהתפלה הוא עצה כללית ושורש לכל העצות המובאים בספריו הקדושים. כי אמנם ספריו הקדושים מלאים עצות נוראות ונפלאות על כל דבר ודבר בעבודת השם, עצות ה` אשר לעולם יעמודו, אבל העצות בעצמם קשה מאד לקימם. ועל כולם עקר העצה הוא רק תפלה והתבודדות. ואמר, שמקטון ועד גדול אי אפשר להיות איש ישראלי כי-אם על ידי התבודדות."

(מתוך ההקדמה לספר).

שאלת הבטחון וההשתדלות הינה בין הסוגיות הנצחיות של היהדות, כמו ידיעה ובחירה, תורה חכמות חיצוניות, ועוד כמה שתמצא אותן מתגלגלות בכל דור ודור מחדש. והשאלה היא, היכן עובר הגבול בין בטחון להשתדלות? במחשבה ראשונית, השתדלות מעשית כל שהיא נראית כסתירה לבטחון. אתה בוטח בקב"ה? אז עד הסוף. אבל כאן ה'ראשונים' מלמדים אותנו כלל יסודי, שההשפעה באה כפי ההכנה. כלומר, הקב"ה משפיע באופנים מסוימים: לפעמים צריך להתעלות רוחנית כדי להשיג את אותן ההשפעות, ולפעמים צריך להכין כלים גשמיים לקבל את ההשפעה. הדוגמא הידועה היא מה שמובא בזוהר הקדוש על אלישע וכד השמן עם אשת עובדיה (מלכים-ב ד). לפני שאלישע חולל את הנס, הוא ביקש ממנה שתשאל הרבה כלי קיבול מחברותיה, ואז מזגו מהכד הבודד שנשאר לה והוא מילא עוד כדים רבים אחרים, ועם מילוי הכד האחרון, נגמר השמן גם בכד הזה. ההשפעה נגמרה כאשר הכלים נגמרו. על זה אומר הזוהר הקדוש (ח"א פח ע"א) "וברכאן דלעילא לא משתכחי אלא במה דאית ביה ממשא ולאו איהו ריקניא. מנלן? מאשת עובדיהו". [תרגום: והברכות מלמעלה לא נמצאות אלא במה שיש בו ממש ואין הוא ריקן. מהיכן דבר זה נלמד? מאשת עובדיהו.] הרמב"ן (שמות כה, כד) מסביר מדוע הדברים כך ואלו דבריו: כי ברכת השם מעת היות העולם לא נברא יש מאין, אבל עולם כמנהגו נוהג, דכתיב (בראשית א לא) וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. אבל כאשר יהיה שם שורש דבר תחול עליו הברכה ותוסיף בו. הרמב"ן (בראשית א, ד) מסביר שכל פעם שכתוב "וירא אלקים כי טוב", הכוונה היא "שרצה בקיומו לעד", ועצם הרצון הזה מחיה את כל הדברים שקיימים. כשהרמב"ן מסביר את אופן השפעת הברכה הוא מביא את הפסוק "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", כלומר: הקב"ה רצה בקיום של כל מערכת המציאות והאחדות שבה. היה רצון ב"כל אשר עשה", בכלליות של כל הדברים. זה בעצם אומר, שכל מערכת המציאות שיש לנו, מבחינתנו היא הדבר היחיד שיהיה לנו, ולכן לא יתחדשו עוד נסים של יש מאין, ולפיכך "עולם כמנהגו נוהג".

אולם, מה הם גדרי ההכנה? בזה נחלקו ראשונים רבים. האם אנו אומרים ש"עולם כמנהגו נוהג" אומר בעצם שפועלים בצורה נורמלית, ובוטחים בקב"ה ולא חוששים לדברים קיצוניים. [הערה- שיטת החזון איש בקשר לביטחון היא שיטת יחיד]. כלומר, לא חושבים שהטבע הוא בידינו, אלא כל הפעולות שלנו מלוות בחסד ובעזרת ה'. אבל יש כאלו שאמרו שצורת ההליכים מתבצעת בדרך הטבע, אבל ללא הפעולות שלנו. כלומר, נסים של יש מאין לא יהיו, אבל בתוך המציאות עצמה הקב"ה ידאג בכל מיני השגחות וסיבובים שהכל יגיע אל מקומו בשלום. במלים אחרות: מה הכוונה "עולם כמנהגו נוהג"? איפה הגבול?

רבי נחמן מפרש את הפסוק טוב ה' לכל, שהקב"ה טוב הן לרפואה הן לפרנסה וכו'. חשוב לשים לב: אין כאן חידוש שהקב"ה כל יכול. החידוש כאן הוא שהקב"ה טוב לכל הדברים. בכל בחינת חסרון שיש לנו במציאות, התשובה מצויה בקב"ה. הקב"ה טוב לכל הדברים, וממלא את כל בחינות הרוע שקיימות. הפסוק בעצם מלמד אותנו דבר הרבה יותר עמוק בהבנה של המציאות שלנו. שאלנו: מה הגבול של עולם כמנהגו נוהג. איזה "עולם"? האם הולכים אחרי רוב העולם, שהם בכלל לא מאמינים, או שנאמר שהם לא הנורמה? ואם לא, אז מי כן? מלמד רבי נחמן, שבתוך המציאות שלנו מונח הקשר לקב"ה, וגם במישור ההשתדלות. בהמשך זה יתבאר יותר.

ניקח לעצמנו חותם ונחתם. החותם הוא בעל צורה, וכאשר נחתים אותו על הנחתם, ישאר הרושם של הצורה, אבל בצורה ההפוכה. גם אם יבוא אדם שלא ראה את החותם בעצמו, אם הוא יראה את החתימה, הוא יבין בצורה ההפוכה מהו החותם. אם כן, ישנם שני סוגי חסרונות. מצד אחד, יש חסרון שהוא פשוט לא מבטא דבר. אבל יש גם חסרון שדרכו ניתן לדעת מהו השלם, כמו שניתן לדעת מתוך החתימה והקטעים החסרים והנמוכים שבה, מהו החותם. כך היא המציאות שאנחנו מכירים. מציאות של רוע, כפי שמבאר הרמח"ל בספר דרך השם, היא הסתר פנים. בשביל להבין את הדבר, ניזכר בבדיחה ששמענו כשהיינו קטנים: ראית פעם פיל מתחבא מאחורי פרח? סימן שהוא התחבא טוב. מהי באמת ההסתרה? אם דבר הוא לא נראה, אז מנין להגיד שהוא מסתתר? אולי באמת הוא לא נמצא? אלא הענין הוא, שהדבר ניכר בתוך המציאות, אבל במצב של ריחוק. חשים את ההסתר. זאת מציאות העולם, לפי הרמח"ל. כל בחינה של רוע, רואים בה את הסתר פניו כביכול של השי"ת. כל חסרון נתפס בעינינו – אם אכן מסתכלים בו בעיני אמונה – כחסרון טוב של הקב"ה, ולא כסתם דבר שאינו נמצא. המציאות בעצמה דורשת את כבוד ה'.

בעולם יש טוב ורוע. הטוב הוא הארה מאת השי"ת, וכל נקודה של חסרון היא הסתר מאת השי"ת. "כשמאמין כך, בודאי יהיה עיקר השתדלותו בתר קודשא בריך הוא"

ומה שהרמח"ל אומר בצורה אחת, אומר רבי נחמן בצורה אחרת: טוב ה' לכל. כל דבר שחסר במציאות, הפתרון נמצא אצל ה'. החידוש כאן הוא לא לגבי השי"ת – זה פשוט וברור. החידוש כאן הוא על המציאות. בעולם יש טוב ורוע. הטוב הוא הארה מאת השי"ת, וכל נקודה של חסרון היא הסתר מאת השי"ת. "כשמאמין כך, בודאי יהיה עיקר השתדלותו בתר [=אחרי] קודשא בריך הוא". ברגע שנאמין באמת שכך היא המציאות, אז ההשתדלות באופן טבעי תהיה בעיקר רק אחרי הקב"ה, כלומר – תפלה. שאלנו מקודם מהו ה"עולם במנהגו נוהג" – איזה עולם, העולם של הגוים או העולם של הצדיקים, אומר רבי נחמן: העולם מצד עצמו. העולם שכל חסרון בו בעצם צועק – חסר כאן טוב אלוקי. בצורה הזאת מתנהלים הדברים לאמיתה במציאות זו שאנו מכירים, ולכן תפלה היא הדבר העיקרי שימלא את החסרונות.

נשאל, אם כן, הרי יש עוד פתרונות למציאות, החסרונות של המציאות לא צועקים שהפתרון נמצא אצל הקב"ה, עובדה שאנשים פותרים דברים גם בלי תפלה. על זה מוסיף ר` נחמן: ולא ירדוף אחר תחבולות רבות, כי אינם מועילים כלל; ומעט דמעט המועילים אינו יודע מהם ואינו יכול למוצאם. כל הפתרונות האחרים לוקים בחסר, אבל לקרוא לקב"ה – זה תמיד מועיל.

האם חשבנו לבקש מהקב"ה עזרה לפני שצלצלנו לאינסטלטור? או שהוא יעזור לסיים את החודש בפלוס, במקום לחפש כל מיני עבודות מזדמנות, או שעות נוספות על חשבון לימוד תורה? אפשר לשאול שאלות כאלו בלי סוף, על כל דבר בחיים שלנו. ומה רבי נחמן מלמד אותנו? חסר לך משהו – זה היה רמז מבורא עולם! החסרון אומר הסתרת פנים, ולא שום דבר. זה גם לא קשור לצנרת, ולא להשקעות שלא הצליחו. זה אך ורק הסתרת פנים. כך גם אומרים חז"ל: פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאני זקן אחד אמר לי רבי, מפני מה בעלי בתים שבישראל נעצרים על הבנים מהיות להם? אמרתי לו: בני, מפני שהקב"ה אוהבן אהבה גמורה ושמח בהם ומצרפן כדי שירבו רחמים לפניו (ילקוט שמעוני, נ"ך רמז עח). לא טיפולי פוריות, ולא מחלות. רק בגלל שהקב"ה אוהב אותם אהבה גמורה, הוא מעורר אותם. ואנחנו כמו כלבים, כועסים על המקל, ולא מסתכלים על מי שמחזיק אותו.

אז בפעם הבאה שחסר לכם משהו, תבקשו את זה מהאינסטלטור הכי טוב, הרופא מספר אחת, והכלכלן העולמי – השם יתברך.

* * *

ואפילו אם יודע בעצמו שאין מעשיו עולים יפה כראוי – אל יפול מהבטחון מחמת זה לומר: מי אנכי לבטוח ולהשען בה' מאחר שהרעותי את מעשי כל כך! רק יבטח בחסדי ה' אשר לא תמנו וברחמיו שאינם כלים שירחם עליו גם כן ויזון ויפרנס אותו, כי טוב ה' לכל. (ליקוטי עצות, בטחון אות ד)

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support