חלקינו בגאולה

ח׳ בתמוז תשע״ט

כהשלמה למשפט האישי של המעשים, צריך אדם להקדיש זמן רגוע בכל יום לחשבון נפש מקיף. באותה שעה ישפוט את עצמו על כל פרט מדרכי התנהגותו, ובכלל על אורח חייו, אם הם תואמים לרצון הבורא יתברך אם לאו.

החלק האישי שלנו בגאולה

"מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך, צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות והרע של אלו בני אדם… אשר היו רחוקים עד הנה, ויש קליפות רבות השוכנים סביבם, בבחינת (יחזקאל ה) 'זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים'…
"עצה על זה – שיזמין מלאכי לבו, שהוא בחינת התלהבות הלב… ואש המלאך הזה, נעשה מבחינת משפט… שאדם שופט את עצמו… שמכלכל דבריו במשפט… ואש הזה הוא שורף אותם".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א נט)

כל מצווה וכל מידה טובה היא עוד אבן בבניין ירושלים. בכל זאת יש כאלה שקשורות במיוחד לחורבן ולגאולה. מהבולטות ביניהן היא תיקון או עיוות המשפט – ונבאר זאת:

משפט לא צודק גרם לחורבן, כמתואר במקומות רבים בנביאים. לעומת זאת – "ציון במשפט תפדה" (ישעיה א) הגאולה תהיה על ידי משפט הוגן. דבר זה מהווה חלק חשוב מהציפייה לגאולה, עד שקבעו לנו חכמינו לבקש שלוש פעמים בכל יום: "השיבה שופטינו כבראשונה" – ככתוב בנביא (שם): "ואשיבה שופטיך כבראשונה" – ורק – "אחרי כן יקָרא לך עיר הצדק קריה נאמנה".

הרע הוא אש ששורפת ומכלה כל חלקה טובה, כפי שאנחנו מוצאים (קידושין פא): "נורא בי עמרם" ככינוי להסתת היצר. גם יצר העבודה זרה שגרם לחורבן מתואר בגמרא (סנהדרין סד) כאריה של אש. שנאת החינם שהחריבה את הבית השני, אף היא מכונה 'אש' – על שם הכעס, כלשון הכתוב "כי אש קדחה באפי" (דברים לב). אש התופת של החטאים האלה, היא ששרפה את בית המקדש.

אבל, כדרכו של הקדוש ברוך הוא אשר "ממכה עצמה מתקן רטייה" (סליחות בה"ב) – גם כיבויה של האש הזאת, היא על ידי האש, כמו שכתוב: "כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר" (במדבר לא). האש המכבה את האש הרעה, היא אש משפט הצדק. כמו אש ששורפת בעקביות חסרת פשרות כל דבר דליק העומד בדרכה, ואף מטהרת ומזקקת זהב וכסף מסיגים – כך המשפט מברר ומכלה את הרע מן הטוב, כדבר שנאמר: "כי באש ה' נשפט" (ישעיהו סו).

כך יתקיים הפסוק: "כי אתה בָאש הִצַתָּה וּבָאש אתה עתיד לבנותה" (מתוך תפילת נחם).

* * *

בין השבחים שדוד המלך מרעיף על ראש הצדיק, אנו מוצאים: "יכלכל דבריו במשפט" (תהילים קיב). יהודי צריך לשפוט כל דבר שהוא עומד לדבר וכל מעשה שהוא רוצה לעשות – אם הוא טוב, יעשנו; ואם הוא רע, יימנע ממנו.

כהשלמה למשפט האישי של המעשים, צריך אדם להקדיש זמן רגוע בכל יום לחשבון נפש מקיף. באותה שעה ישפוט את עצמו על כל פרט מדרכי התנהגותו, ובכלל על אורח חייו, אם הם תואמים לרצון הבורא יתברך אם לאו.

ככל שהמשפט הזה יהיה ברור ונוקב יותר, כך חובתו בעולמו תתברר לו ביתר בהירות ויתעורר לבו ברשפי אש קודש לעבוד, לשפר ולתקן.

התלהבות זו תשרוף ותכלה את הרע הפרטי שלו, וגם תצטרף לאש המשפט של כלל ישראל – לבער את כל הרישעה עד ש"כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ" (מתוך תפילת הימים הנוראים).

בכך יתרום כל אחד מאיתנו באופן אישי את החלק שלו לקיום הייעוד הגדול לעתיד לבוא: "ציון במשפט תִּפָדֶה"!

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support