חכמה הטובה מכלי קרב
ה׳ באדר א׳ תשע״ט
"וכשהחכמה בקיומה ובשלמותה, אזי הוא בבחינת 'חד על בין תרין'. שיכול ללחום מלחמות ה', בבחינת טובה חכמה מכלי קרב"
(ליקוטי מוהר"ן, נח)
שמעו נא את משלו של החכם מכל אדם:
"עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדולים. ומצא בה איש מסכן חכם ומילט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" (קוהלת ט, יד טו).
את הנמשל, מפרשים לנו חכמינו: "עיר קטנה – זה הגוף. ואנשים בה מעט – אלו איבריו של אדם. מלך גדול – זה יצר הרע שכל איבריו מרגישים בו. איש מסכן – יצר טוב" (רש"י).
היצר הרע דומה למלך גדול, המשתלט על העיר הקטנה; גופנו הדל. הוא ממלא את כל כולה בפיתויים ותאוות, וכמעט שאין סיכוי להינצל ממנו. אך ישנו "איש מסכן וחכם", הלא הוא היצר הטוב, והוא זה שבא וממלט אותנו ממנו.
כיצד הוא עושה זאת? בחכמתו! "ומילט הוא את העיר בחכמתו"… הוא לא משתמש עם נשק מרעיש, ולא עם גבורה עצומה, אלא עם 'חכמה'. וכך הוא כובש את המלך הגדול, וממלט את יושבי העיר הקטנה מידו האכזרית של היצר הרע.
את העולה מתוך הדברים, אומר שלמה המלך בעצמו: "ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה … טובה חכמה מכלי קרב". חכמה עדיפה וטובה מאשר גבורה וכלי קרב. שכן, על ידה אפשר למלט עיר קטנה מידיו של מלך גדול.
* * *
זה מה שעושה אתנו רבינו הקדוש: הוא ממלט אותנו מידיו של המלך האכזר, בחכמתו!
חכמתו של רבינו הקדוש – הגנוזה ומאירה בין שיטי כתביו הקדושים – טובה לנו מכלי קרב ומגבורה. שכן, על ידה אנו יכולים למלט את עצמנו מידי יצרנו הרע, ולחיות חיים טובים ומתוקים.
בימים אלו – ימי ההכנה לפורים – בהם אנו עוסקים להינצל מקליפתו של עמלק, נזכור נא את אשר מגלה לנו רבינו הקדוש בתורה זו: הצדיק האמת, משה רבינו, כלול משלשת האבות ובכוחם הוא לוחם בעמלק. וכיצד? באמצעות חכמתו ודעתו.
חכמתו ודעתו של רבינו הקדוש, הן הלוחמות בעמלק ומכניעים אותו; הן המחכימות את לומדיהן כיצד למלט את נפשם משבי התאוות והקרירות, וכיצד לצאת מאפילה לאורה, מאבל ליום טוב, מייאוש לתקווה, מעייפות לרעננות, ומקרירות להתלהבות. כך שלא נשאר לנו אלא להתחדש בעסק תורתו של רבינו, ובכך למלט אותנו ואת העולם כולו מזוהמת עמלק.
וכך כותב מוהרנ"ת לבנו, על אודות המשל והנמשל הנ"ל:
"באתי להזכירך ולזרזך שתזכור היטב בכל יום ובכל עת את כל הדיבורים הקדושים האמתיים [של רבינו הקדוש] התמימים בכל מיני תמימות, ואף על פי כן הם עמוקים עמוקים מאד, מלאים חכמה עמוקה אמתית, עמקות לפנים מעמקות עד אין סוף ואין תכלית, אשר עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, כי אם לעיין בהם ולשום לב עליהם.
"כי לא אחד בלבד עומד על כל אדם בכל יום לכלותו לגמרי חס ושלום, כי אם רבים מאד רבים רבים מכל צד, כמו שכתוב: עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים. שהוא היצר הרע, מלך זקן וכסיל, שמסבב את האדם מכל צד ובונה עליו מצודים גדולים עד שהיה בלתי אפשר לעמוד נגדו, לולא ה' עזרתה לנו בכל יום, ואף על פי כן יש איזה צד בחירה לאדם. אבל זה ידענו מכבר שאין נמצא בשום מקום עצות נפלאות אמתיות כמו בספריו הקדושים, וכמו הדיבורים שנדברו בינינו, שנובעים מדבריו הקדושים שקיבלנו בכתב ובעל פה! זכרו זאת היטב והתאוששו והתחזקו והיו לאנשים, ואל תהיו מה שקורין שליימזלניקס [=שלומיאלים]" (עלים לתרופה, מכתב קצד).
אם כבר זכינו לדעת מרבינו הקדוש ותורתו הקדושה, בל נהיה שלומיאליים. נתחדש מחדש להגות בתורתו הקדושה, ולהתחכם בחכמה הטובה מכלי קרב; חכמה הממלטת את העיר הקטנה מידי המלך הגדול.
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…