"חידוש השכל, היינו חידוש הנשמה, הוא על ידי שינה… כי כשהמוחין מתייגעים, אז על ידי השינה הם מתחדשים, כנראה בחוש… ובשעת שינה, המוחין, היינו הנשמה, באה בתוך אמונה.
"ויש שינה שהיא בחינת משא ומתן באמונה… כי כשעוסק במשא ומתן באמונה, אזי המוחין, היינו נשמתו, באה בתוך אמונה, בבחינת 'חדשים לבקרים', ונתחדשו שם ונתחזקו מעייפותם.
('ליקוטי מוהר"ן' ח"א ל"ה)

אחת החידות בחיינו היא השינה, הרבה אנשים היו שמחים לוותר עליה, אבל אי אפשר בלעדיה, לילה לילה מוכרח כל אדם לקטוע את רצף הפעולות שלו ולעלות על יצועו ולא לעשות כלום. לא חבל לבזבז כמעט שליש מהחיים? על מה? על כלום.

אם נתבונן בדבר, הפליאה תגדל שבעתיים: הרי העולם הזה לא נברא בשביל מנוחה, אלא בשביל לעשות ולהתקדם – מה פשר העניין הזה שהקב"ה הטביע בבריאה שמתעייפים ומוכרחים לישון, בשביל מה?

התשובה היא: התחדשות. זוהי מילת המפתח בעבודת ה'. הקב"ה מחדש בכל יום מעשי בראשית. אמנם לנו נדמה שזו אותה השמש שזרחה אתמול ושלשום, אבל – לא, בכל יום זורחת שמש חדשה על עולם חדש. כך גם בעבודת ה', אנחנו צריכים לעבוד את ה' בכל יום מחדש, בשכל חדש, ברצון חדש ובהבנה מעמיקה יותר.

אך בכדי לחדש את הדעת, צריכים שינה, כשם שבבריאה "ויהי ערב ויהי בוקר" – כדי לזכות לבוקר חדש מוכרחים לילה מקודם, כך בכדי לזכות להבנה מעמיקה יותר מוכרחים לסלק את הדעת שהיתה לנו קודם ואז – לפתוח דף חדש.

אבל עדיין קשה, הייתכן ללכת לישון ולסלק את הדעת?! הרי כל הקשר שלנו עם הקב"ה הוא על ידי הדעת, לדעת שהוא מלכנו ואנחנו עבדיו, האם בשינה ח"ו איננו קשורים אליו?

אפס כי יש עוד סוג של קשר – האמונה, שהיא קיימת דווקא במקום שהשכל מסתלק! כמו שכתוב (תהילים צ"ב ג') "ואמונתך בלילות" – בחושך, בעת העדר הדעת, אז יש אמונה, כי אמונה היא בדבר שאין האדם מבין ומשיג.

כך שבעת שינה, בעת סילוק הדעת, איננו מתרחקים מהקב"ה, רק שאז "בשעת שינה, המוחין, היינו הנשמה, באה בתוך אמונה"!

* * *

הבה נוסיף להתבונן בענין האמונה ונבין נקודה נוספת:

המטרה של השינה היא, כאמור, שבבוקר נקבל דעת חדשה, יותר ברורה ויותר מעמיקה, אבל מהו הסולם לעלות בה מדרגה לדרגה? מהו הכלי לקבל שכל גבוה יותר? האמונה.

כי בדעת בלבד, אדם מבין ומשיג רק לפי דרגתו ולא למעלה ממנה, אבל באמונה, אדם מתחבר גם לדרגות גבוהות יותר מהשגתו.

הרי שכאשר אנחנו הולכים לישון ומתכוננים לסלק את הדעת שלנו, אנחנו עושים זאת מתוך הכרה שיש ידיעה גבוהה הרבה יותר, שכלפיה הידיעה שלנו כמעט ואיננה נחשבת לידיעה.

לכן תיקנו חז"ל לקרוא קריאת שמע קודם השינה, כדי שנתחזק באמונה, שעל ידה איננו מנותקים מהקב"ה בעת שינה, אדרבא – מקבלים על ידי השינה דעת חדשה בבוקר, כמו שכתוב "חדשים לבקרים – רבה אמונתך" (איכה ג' כ"ג).

* * *

למרבה החידוש, מגלה רבינו ששינה קיימת גם בהקיץ! גם כשאדם עוסק במשא ומתן, ושאר צרכי הגוף, הוא נמצא במצב של שינה, מפני שאז הוא מפסיק מעבודת ה', מסיח את דעתו מהדעת האמיתית, כלומר מתורה ותפילה, ועוסק בדברי חולין שאיננו מבינים כיצד הם מקרבים אותנו לעבודת ה' ברמה יותר גבוהה, כמו בשינה הפשוטה.

זאת על ידי האמונה, שעושים משא ומתן באמונה ומאמינים שמלוא כל הארץ כבודו ובכל מעשה ומעשה קשורים אליו יתברך.

כך ניתן להשיג הבנה מעמיקה יותר בעבודת הבורא – דווקא בזכות ההפסקה, כמובן במידת הצורך, לעניינים גשמיים.

נו… אחרי הבנה שכזו במושג "שינה" מי כבר יכול לישון…