לקראת חודש מקור ההתחדשות

הבריאה כולה מצפה להתחדשות. גם הברואים אשר עליה כולם משתוקקים לחדשות. אין דבר יותר נכסף ונחשק מדבר חדש שנולד ובא לעולם, ממקור ההתחדשות והחידוש משם נשפע החיות האלוקית המתמדת של כל הנבראים.

הרי אפשר ללמוד ולהתפלל ולדקדק בכל דקדוקי ההלכה ולעשות את כל העבודות והקדושות שבעולם, אבל אם הדבר נעשה כמצוות אנשים מלומדה ללא תנועה והתאמצות ורוח של התחדשות, אין השם יתברך רווה נחת רוח מכך; הכל נותר למטה כבול בכבלי ההרגל ואפוף בחבלי השינה.

"אשר אנכי מצוך היום" – אנו אומרים פעמיים בכל יום ויותר –  'שיהיו עליכם חדשים כאלו שמעתם בו ביום'. והתורה הקדושה מלאה באזהרות של "היום נהייתה לעם לה' אלקיך", "היום הזה באת בברית", "היום אם בקולו תשמעו" ועוד. היום! היום! היום ממש! כי כל תוקפה של תורה וחידושיה הגנוזים והאצורים בתוכה, הוא לחדש בכל עת ובכל רגע את הנפשות ההוגים בה לעבודתו יתברך.

אכן, אין ספק שעבודת ההתחדשות היא העבודה הקשה שבעבודות שבמקדש ה', והיא דורשת התנערות חזקה ויגיעה אדירה יחד עם התחזקות עצומה ושפיכת לב כמים ימים ושנים הרבה. בפרט בזמן הזה, בדורות שהולכים ומתמעטים, כאשר כבדות ועצב שולטים בכל וחושך הגלות והסתר הפנים הולך ומתעצם.

זה סוד הקושי הגדול והעצום בו נתקשה משה רבינו בעת שנאמרה לו פרשת החודש, כיצד אפשר לקדש את הלבנה בתכלית מיעוט אורה; איך מסוגלים להתחדש דייקא כשהיא נסתרה ורק קו דקיק זורח ממנה. עד שנגלה אליו יתברך ואמר לו 'כזה ראה וקדש!' אדרבא רק כשהאדם ממעט את עצמו לגמרי ומבטל כל ישותו ומציאותו, ומתחזק ושש ושמח במיעוטו ובמעט אורו רק אז הוא יכול לבוא לשיא ההתחדשות וגילוי האור.

כי על כן, כל הירידות וכל הנפילות, כל המכשולות והכשלונות וכל המאורעות והמעברים שעוברים על כל אחד ואחד, כל חד בדרגתו, יש להם מכוון אחד ויחיד: להביא את האדם להתחדשות, לנער ממנו את עפרוריותו ולחדש את הקשר עם מקור ההתחדשות, עם הבורא יתברך המחדש בטובו בכל יום ובכל עת ורגע מעשה בראשית.

* * *

עבודת ההתחדשות היא למעשה כל עניינו של רבינו הק': "אני קנקן חדש מלא ישן" – גילה לנו ה'נחל נובע מקור חכמה', זה ואין בלתו. וכפי שהפליא לבאר רבי אברהם בר"ן זי"ע: "כִּי זֹאת יָדַעְנוּ שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל כְּבָר אָמַר וְנִתְפָּאֵר 'אֲנִי קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן'. וְכָל הָעֵצוֹת וְהָעֻבְדּוֹת אֲשֶׁר יָדַעְנוּ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, לֹא לְתוֹרָה חֲדָשָׁה יֵחָשְׁבוּ. כִּי כָּל עִסְקֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים לֹא יִהְיֶה רַק לְחַדֵּשׁ אֶת הַתּוֹרָה הַיְשָׁנָה בִּכְתָב וּבַפֶּה אֲשֶׁר הוֹרִישׁוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים כִּי הַהִתְחַדְּשׁוּת לֹא דָּבָר רֵיק הוּא, וְאֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה" (כוכבי אור).

מחד הינו 'יניק דיניקין' ש'עדיין לא התחיל לחיות כלל'; ומאידך הוא 'סבא דסבין' שחי חיים הנקראים חיים באמת, ואשר זכה לשיא ההתחדשות: "לָא מִבָּעֲיָא דִּבּוּר, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִפִּי בְּלִי הִתְחַדְּשׁוּת, אֶלָּא אֲפִלּוּ הֶבֶל אֵינוֹ יוֹצֵא מִפִּי בְּלֹא הִתְחַדְּשׁוּת"; רק מהיכללות בתכלית השלימות שכזאת, מושפעת אור חיות וחיים והתחדשות לכל מציאות הבריאה והברואים.

זה גם סוד 'ציונו הקדוש קודש קדשים, אשר בכל עת ובכל רגע מחדש חדשים', כשתכלית ההשתטחות – אליו נוהרים המון בית ישראל, וביותר עתה בערב ראש חודש ניסן – הוא לעורר את אור ההתחדשות השורה שם, עד שיפוח היום וינוסו כל הצללים וההסתרות, ויתעורר אותו שיר וניגון חדש השיר והניגון שיתער לעתיד הקרב ובא, בו ועל ידו תתחדש כל הבריאה בהתחדשות אמיתית שלימה ונצחית בהתגלות בן דוד אליו אנו מצפים ומקווים.

והחודש הזה, ראש החדשים, הבא עלינו לטובה ולברכה, החודש שבנקודת ראשיתו נולד ונגלה חידוש החידושים שכמותו לא היה מעולם, הוא מקור ושורש התחדשותינו, זה הזמן המסוגל הראוי והמוכן לשאוב תעצומות ומעיינות של התחדשות נמרצת לכל ימות השנה, להתחיל התחלות חדשות בכל עת ובכל שעה, לחיות חיים חדשים ואמתיים מלאי חיות ואורה.

* * *

ועם בוא חודש האביב, כשאויר נח וזך, עכשיו הזמן והשעה להתעורר מהשינה ולהקיץ מהתרדמה, לצאת אל מרחבי השדות הפורחים ומלבלבים, לחדש ימינו ונעורינו כקדם, להתחדש שם עם כל שיח וצמח השדה המתעוררים לחיים, ולהשיח שם את כל לבו עם חי החיים ברוך הוא.

"חוֹרֶף הוּא בְּחִינַת עִבּוּר וְקַיִץ הוּא בְּחִינַת לֵדָה. וְאָז דִּבֵּר עִמָּנוּ שִׂיחָה נִפְלָאָה וְנִשְׁכַּח הָרֹב, וּמַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֵר עֲדַיִן הוּא מַה שֶּׁדִּבֵּר אָז מֵעִנְיַן הַקַּיִץ שֶׁהָיָה אָז מְמַשְׁמֵשׁ וָבָא. כִּי שִׂיחָה זוֹ הָיְתָה אָז בִּימֵי נִיסָן קֹדֶם פֶּסַח בְּעֵת שֶׁהָיָה הַבְּרִית־מִילָה שֶׁל בְּנוֹ שְׁלֹמֹה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי לַמִּילָה. וְדִבֵּר אָז שֶׁבַּחֹרֶף כָּל הָעֲשָׂבִים וְכָל הַצְּמָחִים כֻּלָּם מֵתִים. כִּי בָּטֵל כֹּחָם בַּחֹרֶף וְהֵם אָז בִּבְחִינַת מִיתָה.

"וּכְשֶׁבָּא הַקַּיִץ כֻּלָּם נִתְעוֹרְרִים וְחַיִּים וְאָז טוֹב וְיָפֶה מְאֹד כְּשֶׁיּוֹצְאִים לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה; שִׂיחָה זוֹ תְּפִלָּה וּתְחִנָּה וּתְשׁוּקָה וְגַעְגּוּעִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאָז כָּל שִׂיחַ וְשִׂיחַ הַשָּׂדֶה הַמַּתְחִילִים לִחְיוֹת וְלִצְמֹחַ אָז, כֻּלָּם נִכְסָפִים וְנִכְלָלִים בְּתוֹךְ שִׂיחָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ. וְהֶאֱרִיךְ אָז בְּשִׂיחָה נִפְלָאָה בְּעִנְיָן זֶה. וְעוֹד בִּשְׁאָר עִנְיָנִים".

(שיחות הר"ן צח)