השם יתברך ברא את העולם, כדי שנכבד אותו. "לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" (ישעיה מג).

הכבוד העולה מעולמנו זה לפני השם יתברך, יש בו סוגים רבים. כי "בבריאה יש חלקים, ובכל חלק וחלק מהבריאה יש בו בחינת כבוד מיוחד שהוא שרשו". שהרי "בעשרה מאמרות נברא העולם" (אבות ה), "ובכל מאמר ומאמר יש בו בחינת כבוד מיוחד" (ליקו"מ ח"ב, יב).

זה מה שמחיה ומקיים את העולם: כבוד ה'! הכבוד שאנו מכבדים את ה' בלימוד התורה, בקיום המצוות ובשאר חלקי עבודת ה', הוא זה שמחיה ומקיים את הבריאה.

אך ישנו כבוד מסויים העולה לה' מהבריאה שהוא נעלם מאד. זהו סוג של כבוד שבחיצוניותו אין רואים בו כלל כבוד, אלא ההיפך ממש. הלא הוא המאמר הסתום.

מאמר סתום זה, הוא המחיה ומקיים את כל אותם המקומות והמצבים, שהם היפך כבוד ה' [בגלוי]. הלא הם בתי העבודה זרה, התאוות והעבירות אשר אין להם זכות קיום מצד תשעת המאמרות הגלויים, כי הרי לא עולה מהם שום כבוד גלוי להש"י. רק אדרבה, הם מקומות שבהם מתבזה ומתחלל כבוד ה', וחיותם וקיומם הוא רק מכח אותו 'מאמר סתום' – אותו כבוד נעלם העולה לה' גם מאלו השרויים במקומות ומצבים אלו.

* * *

מהו אותו 'מאמר סתום'? מהו אותו הכבוד העולה לה' מאלו השרויים ושקועים בתוך הטומאה, התאוות והעבירות רח"ל?

"איה"!

זעקת החיפוש שהאדם הנופל מחפש וצועק בלבו "איה מקום כבודו", הוא הוא המאמר הסתום! זעקה אילמת זו היא היא הכבוד הגדול העולה לה' מאותם המקומות הטמאים!

"ועל כן כשאדם נופל ח"ו לבחינת מקומות אלו, דהיינו לבחינת מקומות המטונפים, ונופל לספיקות והרהורים ובלבולים גדולים. ואזי מתחיל להסתכל על עצמו, ורואה שרחוק מאד מכבודו יתברך, ושואל ומבקש 'איה מקום כבודו', מאחר שרואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך, מאחר שנפל למקומות כאלו רחמנא ליצלן – זה עיקר תיקונו ועלייתו, בבחינת 'ירידה תכלית העליה'!" (ליקוטי מוהר"ן, שם).

* * *

באחרית הימים האלה, בעת אשר נפלנו מכל וכל, ואין איתנו יודע איך לחזור ולכבד את ה', האיר אור חדש על ציון, אורו של רבינו הקדוש. הוא זה, שלא רק מלמד אותנו איך לעלות מהנפילות ולחזור ולכבד את ה' בכבוד גלוי, אלא גם מלמד אותנו איך להפוך את כל הנפילות והבלבולים לזעקת חיפוש של "איה מקום כבודו".

עתה באחרית הימים הללו, אין לנו שום חיות ותקוה רק בכח גילוי זה. "כי עכשיו בסוף גלות האחרון, שעכשיו גברה ההסתרה מאד, וה' יתברך נסתר מאתנו מאד מאד בהסתרה שבתוך הסתרה, כמו שכתוב ואנכי הסתר אסתיר – אין לנו עכשיו במה להחיות עצמנו כי אם על ידי הבקשה והחיפוש שאנו מחפשין ומבקשין 'איה מקום כבודו' ומצטערין ומתגעגעין לגאולת הנפש, לשוב אליו יתברך באמת" (ליקוטי הלכות, גביית חוב מיתומים ג, טו).

"ועיקר תוקף ואריכות גלותנו הוא רק בשביל זה, כדי שנבקש ונחפש איה מקום כבודו, כי אנו צריכין עכשיו לעלות לעליה גדולה, לזכות לגאולה האחרונה, שאז יעלו ישראל בתכלית העליה. על כן התגבר הגלות מאד באריכות גדול עד אשר כל אחד שואל 'איה הבטחתו ועד מתי קץ הפלאות??'. ועל ידי שנזכה לחפש ולבקש את כבודו היטב, נזכה לתכלית העליה שהוא בחינת 'איה' שאז תהיה הגאולה שלימה" (שם).