שביל צר מתפתל בין שדות וכרמים במעלה הדרך בואכה אומן, באשמורת השלישית של הלילה שררה עלטה מסביב ונפש חיה לא נראתה במשעול הסלול בין עיירות וכפרים, אך הנה נשמע קול שקשוק גלגלים שהפר את דממת הלילה.

היתה זו עגלה סגורה שעשתה את דרכה על דרך העפר הכבושה ופניה מועדות לאומן.

ר' משה שהיה רגיל לשמוע מפי רבו תפלה בקול רינה, התרגש והתחיל לבכות.

בתוך הכרכרה ישבו שני יהודים בעלי צורה, היו אלו הצדיק רבי נתן זצ"ל ועמו החסיד ר' משה ברסלבר שלווהו ושמשו בדרך, מגמת פניהם בערב חודש זה היה להשתטח על ציון רבינו הקדוש באומן וכדרכם שכרו עגלה סגורה, בה יוכלו ללמוד ולהתפלל בלי שיושפעו מטלטולי הדרך. העגלון פלס את דרכו בחשכה העבותה והנה אט אט הפציע עמוד השחר ואור חוור עלה בחלל הרקיע, רבי נתן התעטף בטלית ותפילין והתחיל להתפלל שחרית, מתמיד ידוע היה צדיק זה בתפילתו הנעימה והנלבבת הנאמרת בשמחה ובנגינה, קול זמרתו המופלאה מושך היה תמיד אנשים אשר חפצו להאזין לה ואפילו מתנגדיו היו באים ומתיצבים מאחורי חלוני בית הכנסת כדי לשמוע את התפילה העריבה, אולם הפעם נשתנה משום מה מנהגו והתפלל בקול נמוך ובלב שבור, דומה היה שדבר מה מציק לו ונשמתו עורגת למלוי משאלה החבויה בלבו.

ר' משה שהיה רגיל לשמוע מפי רבו תפלה בקול רינה, נרעש והתפלא מאוד ומרוב מרירות ששמע בתפילת הצדיק התרגש והתחיל לבכות.

והנה, כשהגיע רבי נתן לפסוק "זמרו לה' חסידיו" הפסיק לפתע את התפילה ושקע בדבקות למשך דקות אחדות ואז התחיל לזמר את הניגון הידוע של "אשת חיל" בדבקות ובהתלהבות עצומה ופניו בוערו בשלהבת אש קודש. ר' משה התמלאה חיל ורעדה ושיניו נקשו זו לזו מרוב פחד. אחרי שעה קלה חזר רבי נתן והמשיך את תפילתו כאשר הפעם מחא כפים בשמחה והנעים בקולו כהרגלו.

והנה, כשהגיע רבי נתן לפסוק "זמרו לה' חסידיו" הפסיק לפתע את התפילה ושקע בדבקות למשך דקות אחדות

בינתיים הגיעה העגלה אל אחד הכפרים, היתה זו שעת בוקר שבה בני הכפר יוצאים איש איש לעבודתו, זה יוצא לרעות את צאנו וזה לעבד את חלקת אדמתו, כששמעו התושבים הכפריים את קול הזמרה הערב הבוקע מן העגלה, התקרבו אליה כדי להיטיב לשמוע, אולם רבי נתן לא הבחין בהם כלל בהיותו שקוע בדבקותו והמשיך בתפילתו. וכך העגלה המשיכה את דרכה בעוד הכפריים רצים אחריה כדי להתענג מן המנגינה ובעקבותיהם אצים רצים עדרי הצאן. ר' משה היה מספר עוד שנים רבות אחר כך על מחזה מרהיב זה אשר היה עד לו.

כשהגיעו אל כפר נוסף החליט העגלון לעצור ליד האכסניה כדי לנוח ולהאכיל את הסוסים, רבי נתן התקרב אל תפילת שמונה עשרה. ר' משה החזיק בידו והורידו מן העגלה, כדי שיתפלל את תפילת העמידה ליד קיר הפונדק.

כשסיים הצדיק את תפילתו וחלץ את התפילין, פנה אל ר' משה והסביר לו את פשר דכדוכו בתחילה וכיצד התעודד אחר כך: "בתחילת התפילה", אמר "שמתי לבי וחשבתי לאן אני נוסע, הלא נוסע אני לציון של רבינו הקדוש, נזכרתי שכאשר הייתי נוסע אליו בעודו בחיים, היה שואל אותי תמיד אלו חדשות יש בפי, ועתה אני נוסע ואין בפי שום חדשות, כי במה התקדמתי בעבודת ה' ומשום כך נשבר לבי מאד.

אך הנה נזכרתי שפעם אמר לי הרבי: 'כשאין במה להתחזק, מתחזקים בניגון, ואז עלה בזכרוני הניגון הראשון ששמעתי מפיו כשהתקרבתי אליו וזהו הניגון של "אשת חיל" ובזה החייתי את עצמי, עוד נתתי אל לבי כי הנה עומד אני בתפילה בפסוק "זמרו לה' חסידיו", והנה אני הנני מחסידיו ונוסע אני אליו, ועל ידי זה התחזקתי להתפלל מתוך התעוררות מחודשת ובשמחה".

מתוך הספר "רבי נחמן מברסלב"